כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 16

-נקודת המבט של אלה-
השעה כבר 2, ולפי הצעקות שבחוץ הבנים הגיעו. התרגשתי. לא יכולתי לחכות לראות כבר את לואי. אתמול היה הלילה הכי מושלם בחיי.. אני עדיין יכולה להרגיש את חום גופו, את ידו מטיילת על בטני.. את הנשיקות הקטנות שלו על הצוואר שלי.. רק מלחשוב על אתמול רעד עבר בגופי. הלכתי לחדר הבקרה להודיע לטלי שהם תכף נכנסים. רועי היה בחדר.
"היי רועי, איפה טלי?" שאלתי אותו, עומדת בכניסה ונשענת על המשקוף.
"עם חבר שלה." הוא אמר בלי להסתכל עלי אפילו.
"חבר שלה? אבל הארי רק עכשיו הגיע עם הבנים.." אמרתי מבולבלת. הוא הסתובב אלי בפנים מופתעות.
"מה הקשר הארי? התכוונתי לחבר שלה עומרי." ברגע ששמעתי את השם שלו פקחתי את עיניי לרווחה, מרגישה את כל חושיי נדלקים בין רגע.
"מאיפה אתה מכיר את עומרי?" שאלתי.
"הוא הגיע לכאן מקודם.. אמר שהוא רב אתמול עם טלי והוא רוצה להשלים איתה. הוא אפילו ביקש ממני לשלוח אותה אל המחסן האחורי.. הוא אמר שהוא הכין לה שם הפתעה. איזה חמוד נכון?" הוא חייך אלי. אין לו מושג מה הוא עשה. רצתי משם מבועתת, לא יודעת מה לעשות. זה לא יכול להיות טוב שעומרי פה. למה הוא פה? מה הוא עושה כאן?! ולמה עכשיו!? ולמה לשלוח אותה לקצה השני של האולם?! למה לו להגיד שהוא רב איתה אתמול ושהוא חבר שלה? איך רועי האמין לו?? הבן אדם לא קורא עיתונים?? ככל שהרצתי יותר ויותר פעמים את מה שרועי אמר לי הבנתי שטלי בצרות.. עומרי ביקש לשלוח אותה למקום הכי מרוחק.. לבד.. מעמיד פנים שהוא חבר שלה.. עמדתי באמצע רחבת הכניסה לאולם, אובדת עצות. הסתכלתי מסביבי, מחפשת נואשות עזרה. ואז ראיתי את הארי נכנס יחד עם לואי. רצתי אליו הכי מהר שיכולתי. ראיתי מאחוריו את לואי מחייך אלי, הוא חושב שאני רצה אליו.. יכולתי אפילו לראות את ידיו נפתחות כדי לקבל אותי בחיבוק. לא יכולתי לחשוב על זה עכשיו. עצרתי מול הארי, מתעלמת מההפתעה על פניו של לואי.
"הארי…" התנשפתי מהריצה.
"מה קרה??" הוא ראה שמשו לא בסדר על פניי, את ההבעה המפוחדת ומלאת האימה בעיניי.
"טלי…" ניסיתי לדבר עדיין מתנשפת. "אני חושבת שהיא בצרה.." פלטתי מהר וראיתי איך בשנייה פניו התקשו.
"מה?? איפה היא?!" הוא ציווה עלי להגיד.
"אני חושבת שהיא עם האקס שלה עומרי.. הוא גרם למנהל שלנו לשלוח אותה למחסן האחורי.. אנחנו חייבים למהר!" אמרתי לו והתחלתי לרוץ שוב, אל כיוון המחסן. הארי התחיל לרוץ אחרי, ושמעתי את לואי אומר לשני המאבטחים שלהם לבוא איתנו.
-נקודת המבט של הארי-
ליבי הלם בחוזקה. נשימותיי כבדות, ראותיי צורבות. רצתי אחרי אלה, וראשי מריץ את כל התרחישים הכי גרועים. טלי.. טלי שלי.. יכולה להיות בצרה. היא נמצאת עם אותו בחור ששבר אותה לרסיסים, עם אותו אחד שבגללו היא נסגרה מפני העולם, מונעת מעצמה אושר. הרגשתי איך הדם זורם בעורקיי מהר יותר, איך החרדה משתלטת על גופי. כמה דקות עברו והגענו למקום מתנשפים. היו מולנו שני מחסנים, אחד מצד ימין ואחד מצד שמאל.
"באיזה מהם היא?" שאלתי את אלה בחוסר סבלנות, מוכן להסתער על העומרי הזה, מוכן להגן על האחת שלי.
"אני.. אני לא יודעת.." אלה השיבה לי. הסתכלתי על שני המחסנים שוב.
"לואי לך אתה למחסן משמאל וטום לך איתו. דן אתה בוא איתי למחסן מימין. אלה תישארי פה." פקדתי עליהם והתחלתי להתקדם למחסן מימין, מסתכל על לואי עושה את דרכו לכיוון השני. התקדמנו בשקט, ופתחתי את הדלת בזהירות. האורות היו עמומים במחסן, והיה שקט. הם לא פה. הסתובבתי לצאת, אבל אז שמעתי רעשים.. ניסיתי להקשיב, לשמוע מה זה.. זה.. מישהו מתנשק פה.. עיניי נפערו לרווחה. לא.. זה לא יכול להיות.. אין מצב שטלי מתנשקת עם עומרי.. היא לא תעשה לי את זה, היא לא כזאת.. התקדמתי אל כיוון הרעש.. זה בא מהמעבר השני.. התקדמתי בשקט, מכין את עצמי לזה שיכול להיות שטלי עכשיו עומדת שם ומתנשקת עם עומרי.. רק המחשבה על כך גרמה לי לבחילה. ואז.. חשכו עייני. הרגשתי את ליבי צונח אל הרצפה. המראה הזה נחרט בראשי, ספק אם אי פעם יימחק. הרגשתי את הדופק באוזניי, את וורידי מבעבעים מתחת לעורי שרתח מזעם. הוא מעליה, ידיו מטיילות על גופה, שפתיו צמודות לשקע של צווארה, והיא לא זזה. הרגשתי את ציפורניי פוצעות את עורי כשבלי לשים לב קימצתי את ידיי לאגרופים.
"תעוווווף ממנה!!!!" צעקתי בקול כל כך חזק, שאני בעצמי לא ידעתי שקיים אצלי. עומרי הרים את ראשו מופתע, ולפני שהיה לו זמן להגיב, אני כבר הסתערתי עליו, מעיף אותו מעליה ומפיל אותו על גבו. למרות ההבדלים במבנה הגוף שלנו, גורם ההפתעה בא לטובתי. ירדתי על ברכיי, נשען על חזהו, והבאתי לו אגרוף בפניו, ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. הרגשתי ששום כמות של אגרופים לא תספיק כדי לגרום לו לשלם על כך. קמתי על רגליי, ובעטתי בבטנו, גורם לו להתקפל. הייתי אחוז טירוף, איבדתי שליטה. בעטתי בו פעם נוספת. התכופפתי אליו שוב, ממשיך לתת לו אגרופים בפניו, בכל הכוח. הרגשתי זוג ידיים אוחזות בכתפיי, ניסיתי להשתחרר מהן, ממשיך להכות את הבן אדם הנתעב הזה. דן הצליח להרים אותי והרחיק אותי ממנו, התנשמתי בכבדות, כאילו חזרתי כרגע מריצת מרתון. ידיי עדיין היו קמוצות באגרופים בזמן שראיתי את דן מרים את עומרי ומוציא אותו מהמחסן. התחלתי לעשות את דרכי אחרי דן, מתכוון לסיים את מה שהתחלתי. אבל אז, ראיתי בזוית עיניי את טלי.. מוטלת על הרצפה. כל הזעם נעלם בשניה, והפך לכאב. התקשיתי לנשום, דמעות זולגות מעיניי למראה שלה. היא שכבה שם, מעולפת, הכפתור והרוכסן במכנסי הג'ינס הקצרים שלה פתוחים, הגופייה השחורה שהיא לבשה הייתה מורמת מעלה, חושפת בטן שטוחה. אחת הכתפיות של הגופייה נמשכה למטה, חושפת חצי מהחזייה שהיא לבשה. היה לה סימני שטף דם על פרק ידה, וראשה התבוסס בשלולית קטנה של דם.. התקרבתי אליה, לא מאמין למראה עיניי. זה לא אמיתי.. זה לא אנושי.. איך בן אדם יכול לגרום דבר כזה למלאך כמוה? נפלתי על ברכיי, מפחד לגעת בה, היא ניראה כל כך שברירית.. שמעתי את אלה ולואי נכנסים למחסן, ואז את זעקתה של אלה כשהיא ראתה את טלי.
"ט.. טלי…" גמגמתי תוך כדי בכי שפרץ ממני, דמעותיי נופלות על כתפה. ליטפתי את הלחי שלה, מנסה לגרום לה להתעורר. "תקראו למישהוו!!!! תזעיקו עזרה!!" צרחתי על לואי ואלה. התקרבתי אליה עוד יותר, סגרתי את הרוכסן והכפתור הפתוחים וסידרתי את הגופייה. הרמתי את ראשה וכתפיה והשענתי את פלג גופה העליון עלי, מחבק אותה קרוב אלי. כשהרמתי אותה, שמעתי את אלה צועקת לי משהו על הכתף של טלי. הרחקתי את הכתף שלה מהחזה שלי והרגשתי את הזיעה הקרה נאגרת על מצחי. היה לה חור בכתף, מגואל בדם. "טלי…" בכיתי את שמה כמו תינוק. ליבי התכווץ, וחיבקתי אותה קרוב אלי. הזזתי את שיערה מפנייה, מלטף את ראשה, ואז ראיתי את ידי מכוסה בדם שלה.. היא פתחה את הראש. נשקתי לה על המצח, משאיר שם את שפתיי לשניות ארוכות, דמעותיי לא מפסיקות לזלוג. יכולתי לשמוע את אלה בוכה מרחוק, ואז הפרמדיקים הגיעו. הם רצו לעקור אותה מזרועותיי. לא יכולתי לשחרר אותה, אני לא יכול לעזוב אותה שוב, אני רוצה להגן עליה.
"הארי, תן להם לעזור לה.." לואי הניח את ידו על כתפי, מכניס בי קצת היגיון. שחררתי אותה מהחיבוק שלי, והפרמדיק השכיב אותה על הרצפה לידי, בודק אותה. היא הייתה עדיין חסרת הכרה. ואז מחשבה אחת חלחלה אלי.. מה היה קורה אם היינו מגיעים כמה דקות מאוחר יותר? מה הוא היה מספיק לעשות לה? באיזה שלב היא איבדה את ההכרה? ראשי התפוצץ מרוב שאלות ומחשבות.
"איפה הוא?!" אמרתי בזעם, קם מהרצפה ומוחה את דמעותיי. הוא ישלם על זה. גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני יעשה, וגם אם אני אשב על זה בכלא כל חיי הוא ישלם על מה שהוא עשה לה.
"הזמנו לו משטרה. לקחו אותו." לואי ענה לי. יש לו מזל.
"לך תביא את האלונקה." אמר אחד הפרמדיקים לשני. הסתובבתי אליו, רואה את טלי עדיין חסרת הכרה.
"מה איתה?" שאלתי, שוב דמעות הציפו את עיניי.
"היא איבדה הרבה דם. היא פתחה את הראש, ונדקרה ממשו חד. אני לא יודע להגיד עד כמה זה עמוק. צריך לבדוק את זה בבית חולים." הפרמדיק ענה לי.
"למה היא לא מתעוררת??" שאלתי בדאגה.
"בגלל איבוד הדם.. הזרקנו לה מנה קטנה של דם, זה אמור להעיר אותה בדקות הקרובות."
הפרמדיק השני נכנס עם האלונקה, והם הרימו את טלי עליה, מפנים אותה מהמחסן. הלכנו כולנו אחריהם לכיוון היציאה, ואז לכיוון האמבולנס שחיכה בחנייה. פול חיכה ליד האמבולנס, ואיך שראיתי אותו ידעתי כבר מה הוא רוצה.
"תשכח מזה." אמרתי לו עוד לפני שהספיק להגיד לי משהו. "אני הולך איתה."
"לא, אתה לא. יש לך חזרה עכשיו והופעה בערב."
"לא מעניין אותי. אני נוסע איתה." הייתי נחוש בדעתי. הסתכלתי על טלי, הצבע חזר טיפה אל פניה.
"הארי! אני לא שואל אותך, אני אומר לך! אלפי מעריצים קנו את הכרטיסים להופעה הזאת. אז קח את עצמך וכנס לחזרה."
"לא מעניין אותי!" צעקתי עליו.
"הארי, הוא צודק. אני אלך איתה ואני אעדכן אותך בכל דבר." אלה אמרה מאחורי. לואי הנהן.
"ה.. הא..הארי.." שמעתי קול חלוש קורא בשמי, וצמרמורת תקפה אותי. הפניתי את ראשי במהירות, וראיתי את טלי נאבקת עם עינייה להשאיר אותן פתוחות.
"אני פה…" החזקתי בידה והתקרבתי אל פניה. "אני פה…"
"תיש.. תישאר…" היא לחשה בכאב, מתאמצת לדבר.
"ששש.. אל תתאמצי.." נשקתי לה למצחה, מרטיב את הלחי שלה מהדמעות שזולגות מעיני. מחיתי את הדמעה מפניה, והיא עצמה את עיניה למגע אצבעותיי על הלחי שלה, כאילו היא סופגת אליה את המגע שלי.
"אני רו..צה שתישאר לחז.. לחזרות.." היא גמגמה בשקט. גם עכשיו, שהיא במצב הזה, היא דואגת קודם כל לי ולא לעצמה. ליבי התכווץ, ושלוש מילים קטנות הדהדו במוחי…
"טלי.. הכל יהיה בסדר. את תהיי בסדר.." נישקתי את מצחה שוב, ויכולתי לראות חיוך קטן על שפתיה. הפרמדיק התחיל להזיז את האלונקה, קורע את ידי משלה, והכניס את טלי אל תוך האמבולנס, אלה נכנסה אחריהם. רגע לפני שהוא סגר את הדלתות עליתי אל האמבולנס, מסתכל עליה שוב.
"אני אוהב אותך." לחשתי לה את שלושת המילים הללו, נישקתי אותה על הלחי, ויצאתי מהאמבולנס.
הבטתי באמבולנס מתרחק ממני ויוצא מהחנייה.
אני לא בטוח שהיא שמעה אותי בכלל.