כך פגשתי את הארי סטיילס- פרק 11

-נקודת המבט של טלי-
מצאתי את עצמי בסיטואציה שבחיים לא חשבתי שאני אהיה בה. אני והחברות שלי, רוקדות ומבלות עם הזמרים הכי מפורסמים בעולם. בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי דבר כזה. אני חייבת להודות, שדיי נהניתי. רוב הזמן רקדתי עם הארי- והוא רקדן לא רע בכלל… מידי פעם כמה בנות נואשות נמרחו עליו, מלטפות את פניו ונצמדות אל גופו. איפה הכבוד שלהן לעזאזל?! מה שהפתיע אותי, זה שהארי פעם אחר פעם הוריד את ידיהן ממנו בנימוס והסתובב להמשיך לרקוד איתי. אני לא אגיד שזה לא החמיא לי, כי זה כן. אהבתי את זה. הוא בהחלט לא מתנהג כמו מי שחשבתי שהוא. מידי פעם הוא היה מתקרב אלי יותר מהרגיל, לוחש לי באוזן להסתכל על אנשים שהצחיקו אותו מסביבנו. כל לחישה כזו שלו גרמה לי לגל של צמרמורת שקיוויתי שהוא לא מרגיש. ידיו טיילנו על גופי בריקודים, לא באופן שיפגע בכבוד שלי כמובן, אחרת הוא לא היה יוצא מזה חי… לאחר מה שניראה כמו שעתיים בערך, המוזיקה במועדון הפסיקה פתאום.
"אז ציפור קטנה לחשה לי שיש פה כמה זמרים באולם…" הדיג'יי אמר ברמקול. הסתכלתי על הבנים, שנראו מובכים משום מה. גם זה הפתיע אותי. הם הרי רגילים לכל תשומת הלב הזו, מה יש להם להיות מובכים?.. "אז מה אתם אומרים שנזמין אותם לאיזה כמה שירים בלייב?" הדיג'יי המשיך וכל המועדון התחיל לצרוח ולשרוק. הבנים הסתכלו אחד על השני, לא יודעים מה לעשות.
"נו? למה אתם מחכים?? לכו!!" אור דחפה מעט את ליאם אל כיוון הבמה.
"לא אבל נייל וזאיין לא פה…" לואי אמר.
"הארי ישיר את השורות של זאיין ואתה את של נייל." הצעתי. אני חייבת לשמוע מה כל הסיפור של הלהקה הזו. הארי הסתכל עלי במבט מופתע. ניראלי שאני יודעת למה- הוא לא רגיל לראות אותי ככה זורמת ומשוחררת.. ולא צינית…
"יאללה" הארי אמר והלך ראשון לכיוון הבמה. האחרים בעקבותיו. כל הצעירים במועדון התחילו להתקדם אחריהם לעבר הבמה, צורחים ומעודדים אותם. אלה תפסה בידי והובילה אותי אחריה ואחרי אור לקדמת הבמה. שורה ראשונה.
"היי… אנחנו מיני וואן דיירקשן היום… אז מה אתם אומרים, נרעיד פה את המקום קצת?" לואי אמר למיקרופון, ונענה בשלל צרחות מהבנות בקהל. נמעכתי שם. ראיתי מצד ימין שלי כסא פנוי על הבר, ומיהרתי לשם לתפוס אותו. ברגע שהתיישבתי ראיתי את הארי מסתכל ומחייך אלי.
מנגינה קצבית התחילה להתנגן ברקע אחרי שלואי לחש משהו באוזנו של הדיג'יי, כנראה את שם השיר. זיהיתי את השיר הזה, זה השיר האהוב על אלה- up all night. לא יכולתי להתעלם מכמה שהמילים של השיר מתארות את מה שאני כל כך רוצה- להשתחרר, להנות, שלא יהיה איכפת לי מכלום ולא לשים על אף אחד. כל המועדון היה על הרגליים, רוקד וקופץ יחד עם הבנים. הארי זרק אלי מבטים מידי פעם, מחייך אלי עם הגומות המושלמות שלו. והקול שלו.. וואו!!
ואז התחלפה המנגינה, לשיר אחר אותו הארי פתח במילים 'waiting for a girl like you'- הוא הסתכל עלי בזמן שהוא שר את זה, כאילו הוא מקדיש לי את המשפט הזה. נזכרתי במה שהוא אמר לי בצהריים, שאני הדבר היחידי האמיתי שהוא הכיר. לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים. הוא היה כל כך מושלם על הבמה הזאת, שר עם הקול העמוק שלו, מסתכל עלי… ואז באו המשפטים הבאים:
'under the lights tonight, you turned around and you stole my heart. with just one look, when I saw your face, I fell in love…'
את ההמשך כבר לא שמעתי. הייתי מהופנטת מהמבט שלו שהוא שר את זה- לי. הוא הצביע עלי ושר לי את המשפטים האלה. הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ, איך הנשימה שלי נהייתה כבדה פתאום, כמה אנשים הפנו את המבט לכיווני מנסים לראות על מי הארי מצביע. בזווית העין יכולתי לראות את החיוך המרוצה של אלה ואור. לא ידעתי מה לעשות. חייכתי אליו במבוכה, משפילה את מבטי מעט. הם המשיכו לשיר עוד שני שירים וירדו מהבמה. הארי עשה את דרכו אלי ברגע בו הוא ירד מהבמה.
"אז בתור אחת שלא מעריצה אותנו, איך היינו?" הוא שאל אותי, ידו הימנית מונחת על מותני ובידו השמאלית הוא נשען על הדלפק של הבר.
"ראיתי הופעות יותר טובות…" גיכחתי לו באוזן. זו לא הייתה ציניות עוקצנית.. זו הייתה ציניות מפלרטטת… או לפחות זה מה שהתכוונתי לעשות. לפעמים אני לא מבדילה בין השניים. הוא הסתכל עלי, וראיתי איך לרגע עייניו מסתכלות על השפתיים שלי. "אז מה תלתלים, אתה נהנה?"
"כל עוד את כאן אני נהנה…" האמת שזה ממש חמוד מצידו להגיד את זה, אבל.. כאילו.. זה כזה דביק להגיד את זה.. אני לא מהבנות שאומרות 'אווו' ונמסות ממשפטים כאלה..
"נו באמת…" גלגלתי את עיניי. הוא צחק, חושף שוב את הגומות האלו. בא לי לגעת בהן!
"מה את אומרת שנלך?" הוא אמר פתאום.
"לאן?"
"את תיראי…" הוא הושיט לי את ידו, מחכה שאני אקח אותה.
"אני לא הולכת איתך לשום מקום תלתלים. באתי עם חברות…"
"חברות שלך כבר מזמן לא פה…" הוא צחק. הסתכלתי למקום בו עמדו בדיוק לפני שנייה אור ואלה. הן לא היו שם. סרקתי בעיניי את המועדון- אין להן זכר. הן באמת עזבו!
"נו באמת…" ירדתי מהכיסא והתחלתי לעשות את דרכי אל הכניסה, הארי בעקבותיי.
יצאנו החוצה, הם גם לא היו שם. ואז קיבלתי הודעה- 'הלכנו. אור עם ליאם. תהני. ותזכרי- תשתחררי!!' כבר אמרתי שאני הולכת להרוג את אלה מחר?!
"אני הולכת הביתה.." אמרתי טיפה בעצבים. לא עליו כמובן, אבל הוא היחידי שם לספוג את זה.
"אולי נלך במקום זה לטייל קצת על החוף?" הארי הציע.
"ממש לא…" פלטתי במהירות. אבל רגע, במחשבה שנייה, למה לא בעצם? החוף זה המקום הכי אהוב עלי. אני לא מפסידה שום הזדמנות ללכת לשם.
"אל תהיי כבדה… אני מבטיח לא לעשות לך שום דבר… שלא תרצי.." הוא קרץ לי.
"טוב נו…"
כמה דקות נסיעה והיינו בחוף. השעה הייתה כבר 2 וחצי בלילה. היה ירח מלא, יכולתי מהכביש לראות אותו משתקף במים, ואורו מעיר את החוף באור חלוש. החוף היה שומם, אף נפש חיה לא נראתה באזור. ירדנו מהמונית, הארי שילם לנהג וירדנו אל החוף. חלצתי את נעלי העקב שלי, וירדתי אל החול הקר. אחח.. כמה שאני אוהבת את ההרגשה של החול ברגליי, כל כך מרגיע… הארי עשה כמוני- הוריד את הנעליים והגרביים שלבש, מחזיק אותם ביד אחד ואת היד השנייה הוא שילב בזרועי. זה הרגיש נחמד.. עכשיו בלי עקבים ראיתי עד כמה הוא גבוה ממני, כמעט בראש. התקדמנו אל עבר הגלים, שנינו שותקים ומביטים קדימה. אין מקום יותר מושלם מהים. פשוט אין.
"בואי נשב?" הארי הציע כשהגענו ממש אל שפת הים.
"אני עם שמלה תלתלים…" זרקתי בלי להסתכל עליו, עדיין מהופנטת מהים האינסופי שנפרס מולי.
"תשבי על זה.." הוא הצביע אל עבר החול וראיתי את הג'קט השחור שלו פרוס למטה. מתי הוא הספיק להוריד אותו? התיישבתי על קצה הג'קט, מנסה לעשות לו כמה שיותר מקום, אבל הוא התיישב על החול.
"למה על החול?? לא חבל על המכנס? תתקרב…" הוא הסתכל על המקום שנשאר פנוי על הג'קט והתקרב אלי. וואו, לא חשבתי שאנחנו נהיה עד כדי כך קרובים.. אבל מצד שני, זה ג'קט… מה כבר ציפיתי? הרמתי טיפה את רגליי וחיבקתי את בירכי, משעינה את ראשי עליהן. הארי עשה אותו דבר. כל חלק גופי הימני היה צמוד לחלקו השמאלי מרוב שישבנו על משטח כל כך קטן.
"את שומעת את זה?" הוא אמר פתאום אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה.
"את מה?" באמת שלא שמעתי כלום. הסתכלתי אחורה לבדוק אולי הוא שמע מישהו מתקרב. לא היה אף אחד שם.
"את השקט.. אין צרחות, אין צלמים שקוראים לך כל שנייה, אין מאבטחים…" הוא עצם את העיניים ולקח נשימה עמוקה, כאילו הוא סופג את השקט. בריזה קלילה הגיעה מהים, ועם אור הירח עליו הוא ניראה אלוהי. הוא כל כך יפה.. יותר מידי יפה..
"צרות של עשירים, תלתלים. צרות של עשירים…" למרות שהדבר האחרון שרציתי לעשות זה להפסיק להסתכל עליו, הבטתי שוב אל הים.
"אנשים רגילים רוצים רק להיות עשירים ומפורסמים.. ואנשים מפורסמים ועשירים רוצים להיות אנשים רגילים…" הוא קבע בשקט. לא יכולתי שלא להסכים איתו. הוא צודק.
"מה רע לך בחיים שלך?" שאלתי מסוקרנת.
"לא מספיק מה שסיפרתי לך בצהריים?" הוא הסתכל עלי. לא היה לי מה לענות לו. "מה איתך?"
"מה איתי?"
"מה הסיפור שלך?" הוא באמת התעניין… אבל אני לא יכולה לספר לו עכשיו. זה סתם יהרוס את הערב הזה. "מה מסתתר מאחורי כל ההצגה שלך?"
"עוד פעם התחלת תלתלים?"
"נו טלי, אני רציני עכשיו…" הוא באמת היה רציני. זה לא נאמר כדי לפגוע בי.
"הבנת את זה כבר לבד תלתלים.. יש לי פאק באישיות…"
"לא התכוונתי לזה…" הוא אמר בשקט, עדיין מסתכל עלי.
"זה בסדר. אמרנו הרבה דברים שלא התכוונו אליהם היום…" סיכמתי את הנושא. אני לא מתכוונת להרחיב על זה יותר.
"דווקא לדבר אחד כן התכוונתי…" הוא אמר אחרי כמה שניות של שתיקה.
"ומה הדבר הזה, תלתלים?" נו באמת, מה הוא כבר יכול להגיד עכשיו? בוא ניראה איזו יציאה שנונה הוא ינסה לזרוק…
"שאמרתי שאת מוצאת חן בעיניי… התכוונתי לזה." אוקיי, זה הדבר האחרון שציפיתי לשמוע. בריזה נוספת עלתה מכיוון הים, מעיפה את השיער על פני. הארי הרים את ידו, מסיט את חופן השערות שהפריע לראייתי אל מאחורי האוזן שלי, מלטף בדרך את צווארי. המגע שלו היה חמים ונעים לעומת האויר הקר שהתחיל לנשוב.
"קר לך?" הוא שאל, ידו משחקת בקצוות שערותיי. הנדתי את ראשי לשלילה, לא אומרת דבר. איך שהוא הביט בי, זורק מבטים מידי פעם לשפתיי, זה רוקן לי את הראש מכל המחשבות שלי. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה השפתיים האלה, מונחות על שלי. "אפשר לנשק אותך?" אה, פתאום עכשיו הוא שואל?! הנדתי את ראשי שוב לשלילה- אני מפגרת או מה? מה אני עושה?? "אני הולך לנשק אותך…" המשכתי להניד את ראשי בשלילה, למרות ששפת הגוף שלי הראתה הכול חוץ מסירוב. הוא התחיל לקרב את ראשו אלי, באיטיות. פחדתי. מה אם שוב אני יעצום את עיני, והוא שוב ייבש אותי כמו בפעם הקודמת? המחשבה הזו נעלמה ממוחי ברגע שהרגשתי את מצחו נוגעת בשלי. ואז, ברגע אחד בו הרגשתי כאילו כל העולם נעצר- שפתיו נחו על שלי בעדינות.