כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 29

מאירועי הפרק הקודם:
הארי וטלי שוב רבו על זה שהארי מסרב להופיע ולשיר בגלל הטראומה שלו מהפיצוץ. טלי יצאה לסיבוב והארי נשאר בחדר ונזכר ביום בו היא התעוררה ולא זכרה אותו. אחרי זה הוא נזכר ביום בו הוא עשה את הניסיון האחרון שלו להחזיר אותה אליו- להראות לה את הדיסק של ההופעה שלהם, ביום לפני שהם עזבו, ביום בו טלי כמעט נאנסה. יש פה פלאשבק ואז חזרה להווה. מקווה שלא תתלבלבלו מהזמנים. חח
ומודיעה מראש, יש קטעים טיפה מטרידים …
תהנו
________________________________

-פלאשבק- בדיוק היום לפני חודשיים-

"אני מבטיח לך, זאת הפעם האחרונה שאני מציק לך. אני רק רוצה להראות לך משהו. ואם עדיין לא תרצי לראות אותי, אני אבין." אמרתי בקול שבור, מזהה את מבטה חסר הסבלנות של טלי. ניסיתי לחפש סימן כלשהו בפניה, בשפת גופה, אולי היא מרגישה משהו.. אבל לא. כלום. היא הייתה מרוחקת, כאילו היא נמצאת בחדר עם האויב הכי גדול שלה.
"זריז הארי. ותזכור, אחרי היום אתה לא מתקשר יותר. די, תשחרר כבר. הגיע הזמן." היא אמרה בקול אדיש, לא מודעת לעובדה שכל מילה שלה חודרת אל ליבי ומרססת אותו.
"כן.." מלמלתי והדלקתי את הדיסק. צפיתי בו יחד איתה. הגיע הקטע בו אני דיברתי. טלי עמדה בתחתית הבמה, עומדת ונתמכת באלה. בזמנו יכולתי מהבמה לראות את השטף דם שהסוטה הזה השאיר עליה מהצהריים. הקדשתי לה את השיר, changed my mind, ולשמחתי המצלמה הראתה את טלי, מרוגשת ודומעת, מסתכלת עלי בעיניים מלאות אהבה. הרגשתי את ליבי צונח, כל כך רציתי שהיא תסתכל עלי כך שוב.. לאן נעלם המבט המאוהב הזה על פניה? הגנבתי מבט לעבר טלי, שישבה בצד השני של הספה, רחוקה ממני, ודמעות היו בעיניה. היא התהפנטה למסך, צופה בעצמה, באהבה הנשפכת ממבטה. הגיע הרגע בו סיימנו את השיר, והרגע בו ירדתי אליה, תופס בפנייה ומנשק אותה אל מול המצלמה. הגנבתי שוב מבט אל טלי, ויכולתי לראות את פיה פעור בין ידיה המכסות את פניה, חוץ מהעיניים, שדמעו והרטיבו כל פיסה יבשה. והינה הקטע בו היא סיבכה את ידייה בשערי, מחזירה לי נשיקה אוהבת.. השפלתי את מבטי, מקווה בכל ליבי שזה מה שיגרום לה להיזכר.. שהיא תבין עד כמה היא אהבה אותי.. הדיסק נגמר, והוצאתי אותו. טלי לא אמרה מילה. הוצאתי מכיסי את המכתב שכתבתי לה, אלה החזירה לי אותו עוד כשהיינו בבית חולים, היא אמרה שהוא היה זרוק אצלי בחדר, כנראה נשמט מידה של טלי כשהיא נפלה לקומה.
"קחי.. זה מכתב שרשמתי לך.. את קראת אותו לפני שנכנסת לקומה.." הושטתי לה את המכתב, והיא לקחה אותו, בלי לומר מילה והחלה לקרוא. צפיתי בה בקוצר רוח, שומע אותה פולטת יבבות בכי מידי פעם, נשימתה לא סדירה ועיניה נפוחות מבכי. היא סיימה לקרוא את המכתב, והתחילה להתייפח מבכי. התקרבתי אליה בחשש, בזמן האחרון כל פעם שהתקרבתי היא הרחיקה אותי. אבל לא הפעם. היא נתנה לי לחבק אותה, לנחם אותה בין זרועותיי.
"אני.. א.. אני מצטערת.. אני פשוט לא זוכרת אותך…" היא פלטה בבכי, גורמת לליבי להיקרע מבפנים. "אני הסתכלתי על זאת שבדיסק.. זו.. זו לא נראית אני.. זה כאילו יש שם מישהי אחרת…" היא המשיכה לבכות, ראשה מונח על החזה שלי.
-סוף פלאשבק-

-חזרה להווה-
הבטחתי לה לא להתקשר אליה יותר, בלב שבור. היא לא הצליחה להיזכר בי. נשברתי, אמרתי לעצמי שזהו, עשיתי את הכל. כנראה אנחנו לא נועדנו לקרות. ואז, באותו לילה, כמה שעות אחרי שהראיתי לה את הדיסק, ב3 וחצי לפנות בוקר שמעתי דפיקה על דלת החדר שלי במלון שבו הייתי בפריז. לא הבנתי מי זה יכול להיות בשעה כזו של הלילה. לבשתי שורט ואת החזה שלי השארתי חשוף. עדיין ישנוני, פתחתי את הדלת, ולמרבה הפתעתי, ראיתי שם את טלי, עם עיניים נפוחות מבכי ופנים רטובות. עיניי נפקחו לרווחה, לא מאמין למה שאני רואה. חשבתי שאני חולם. פתחתי את הדלת לרווחה מסמן לה עם היד להיכנס, והיא נכנסה. סגרתי את הדלת אחרי והיא נעמדה ליד המיטה, מסתכלת עלי, בוחנת את גופי. אני זוכר שליבי פרפר בצורה לא נורמלית, ידיי רעדו רק מהמחשבה שאני והיא נזרקים על המיטה.. העפתי את המחשבה הזו מהראש מיד, מנסה להתרכז בעובדה שטלי הגיעה אלי ב3 וחצי בלילה למלון. לא אמרתי מילה, היא עדיין בהתה בי.
"אני.." היא פתחת את הפה, היססה מעט, ואז אמרה אני שתי המילים שכל כך חיכיתי לשמוע. "אני זוכרת.." אני לא יכול לתאר במילים את מה שעבר עלי באותו רגע. "אני.. אני מצטערת.. על איך שהתנהגתי בחודש הזה.." היא השפילה את מבטה. לא אמרתי מילה, נכנעתי לרצונות שלי. סגרתי את הפער בינינו, כרכתי יד אחת סביב מותניה ועם היד השנייה קירבתי את פניה לשלי, וריסקתי את שפתיי על שלה, סוף סוף אחרי כל הסבל הזה שעברנו, יכולתי לנשק אותה, והיא נישקה אותי חזרה, כורכת את ידיה סביב צווארי, מחזירה לי נשיקה בתשוקה, דוחקת את לשונה אל פי באסרטיביות שהפתיעה אותי, ולא נשארתי אדיש. הרגשתי את כל מערכות גופי נדלקות, הרגשתי את גופי מתחמם ומתלהט עם כל מגע של לשונה על שלי, מכל התחככות של גופה בשלי. בשנייה שאחרי זה מצאתי את עצמי מרים את חולצתה מעליה, בלי לבקש אישור אפילו, נסחפתי עם התשוקה שבערה בי, עם הרצון העז שנצבר בי במשך שנה וחצי, הרצון להפוך אותה לשלי, הרצון להרגיש אותה מכל בחינה, הרצון לעשות איתה אהבה.. השארתי אותה עם חזייה בלבד, נפלנו על המיטה, כשאני מעליה ושפתינו לא מתנתקות. גיששתי עם ידיי אל מכנסי הג'ינס שהיא לבשה, לא מבזבז אפילו שנייה, פותח את הכפתור והרוכסן ובתנועה אחת מהירה שלפתי אותן מטה, משאיר אותה בהלבשה תחתונה בלבד מתחתיי, בוהה ולוגם את יופייה, את יופייה של האהובה שלי.. ומשם העניינים התגלגלו.. וסוף סוף, הפכנו לאחד.. סוף סוף אהבנו מכל הבחינות..

זה אחד הזיכרונות שלא יימחקו מראשי לעולם. היום בו קיבלתי אותה בחזרה.. היום בו נהייתי שלם שוב.. היום בו יכולתי להגיד סוף סוף שאני מאושר.
הסתכלתי על השעון, השעה הייתה 4 לפנות בוקר וטלי עדיין לא חזרה. עד כדי כך שקעתי במחשבות?! קמתי מהמיטה, הולך לפלאפון לחייג אליה. שמעתי את הצלצול מהשידה השנייה בחדר, היא לא לקחה אותו בכלל. נאנחתי, כועס על עצמי ששוב התפרצתי עליה ככה. לא מגיע לה. היא בסך הכל מנסה לעזור לי. יצאתי מהחדר, רציתי לרדת למטה לקחת מים, ואז ראיתי את הדלת של ג'מה פתוחה לחריץ קטן. הלכתי והצצתי פנימה, וראיתי את טלי על המיטה, ישנה. מתי היא נכנסה חזרה הביתה? איך לא שמתי לב? נכנסתי פנימה, מסתכל עליה, פניה היו רטובות מעט. התכופפתי אליה, מלטף את פניה המלאכיות. נשקתי למצחה והרמתי אותה בצורת כלה, לוקח אותה אל המיטה שלי, או יותר נכון, אל המיטה שלנו.. נשכבתי לידה, מחבק ומאמץ אותה אל חיקי, נושם את ריח הוורדים שבשיערה.
"אני מצטער, באבי אהובה שלי.. אני יודע שאת רק דואגת לי, אבל אני לא מסוגל.. אני אוהב אותך.." לחשתי לה. אני לא יכול לדבר על זה, כי אני לא רוצה להישבר מולה. עצמתי את עיניי, נותן לשינה לחלחל אלי.

-למחרת בבוקר-
-נקודת המבט של טלי-

קרני השמש העירו על עיניי, גורמות לי להתעורר מהשינה. פקחתי את עיניי, ממצמצת מספר פעמים כדי להעביר את טשטוש הבוקר. אני בחדר של הארי..? איך הגעתי לפה? סובבתי את ראשי וראיתי את הארי מאחורי, מחבק אותי בכפיות, צמוד אלי. הוא ניראה כל כך רגוע, מלא בשלווה.. נאנחתי, לא יצא לנו לדבר אחרי הריב אתמול. בדרך כלל אנחנו משלימים, לפעמים אפילו מתנחמים בסקס פיוס.. אבל לא אתמול. אולי הגיע הזמן לשנות את זה באמת. איך אני אמורה להבהיר לו נקודה אם תוך שניות אני נופלת לזרועותיו? החלטתי שהפעם זה לא הולך להיות ככה. הפעם זה הולך להיות שונה. הרמתי את ידו שעטפה אותי וקמתי. הוא התעורר מיד, מבחין בי בזמן שאספתי את שיערי בגומייה.
"בוקר טוב, באבי.." הוא חייך אלי חיוך קלוש. יכולתי לראות עליו שהוא לא מרגיש בנוח עם זה שלא דיברנו אתמול אחרי הריב. הסתכלתי עליו לשנייה אחת ארוכה, ועשיתי את דרכי אל השירותים, לא עונה לו אפילו. זהו, הוא צריך להבין שהפעם אני באמת רצינית.
פתחתי את ברז המים, מרטיבה את המברשת שלי ומורחת עליה את המשחה. נשענתי עם יד אחת על הכיור ועם השנייה צחצחתי את שיניי כשהארי פתח את הדלת מביט בהשתקפותי במראה. לא הרמתי את מבטי אליו. הוא התקרב אלי, כורך את ידיו סביב בטני, מצמיד את חזהו אל גבי ואת שפתיו אל עורפי, נושק לי על קעקוע הכוכב שיש לי שם.
"אני מצטער.." הוא מלמל, נושף אויר חם על עורפי בזמן שהוא דיבר. ניסתי להרגיע את הרעד שעבר בי, מנסה למנוע מהארי להרגיש בכך. שטפתי וניגבתי את פניי, כל זה והארי עדיין צמוד אלי ממאחור, מסרב לשחרר. במאמצים אדירים שלא לדבר איתו, שחררתי את עצמי מידיו ויצאתי אל החדר, הוא אחרי.
"נו מה? חזרנו לכיתה א'?" הוא מלמל. לא עניתי.
החלטתי לדחוק אותו לקצה. הוצאתי מהארון שלו מכנס שחור קצר וחולצה נופלת הצידה, קצרה מקדימה ארוכה מאחורה. הנחתי את הבגדים על השידה ונעמדתי מול המראה, הארי היה ליד המיטה, מאחורי. יכולתי לראות דרך השתקפות המראה שהוא מביט בי. בדרך כלל, אני לא מתלבשת לידו, אני תמיד נכנסת לשירותים. נכון, הוא ראה אותי כבר אינספור פעמים בלי בגדים, אבל עדיין זה לא הרגיש לי בנוח. אבל היום אני יתגבר על זה. הצלבתי את ידיי אל שולי החולצה שלבשתי, מסירה אותה ממני בתנועה חלקה איטית ומגרה. אחזתי בגומי של המכנס שלבשתי והורדתי אותו ממני, לאט ובחושניות, מנענעת את ישבני מצד לצד, ונשארתי לעמוד שם בהלבשה תחתונה בלבד. הצצתי במראה, וראיתי את הארי עם פה פעור ובליטה שנראתה בבירור בהשתקפות המראה. הבלעתי חיוך, מעולה. התלבשתי באותה חושניות ופניתי לצאת מהחדר, אך שנייה לפני שפתחתי את הדלת הארי תפס אותי, הצמיד אותי את הקיר ליד הדלת. מעולה. בדיוק כמו שרציתי.
"אם ניסית לגרום לי להתגרות.. הצלחת.." הוא פלט בקול עמוק ורועד מתשוקה, רכן מעלי להדביק את שפתיו לשלי אך הזזתי את ראשי, גורמת לשפתיו לנוח על קו הלסת שלי. שמעתי את הגיחוך שלו.
"אז ככה את רוצה את זה? אין בעיה.." הוא נשק לי פעם נוספת על קו הלסת, יורד באיטיות מצמררת חושים אל עבר הצוואר. "ניראה אותך עומדת בזה.." הוא מלמל באוזני, נושק לי על התנוך. איזו טעות… הוא יודע בדיוק את הנקודות הרגישות שלי, הוא מכיר אותי יותר מידי טוב.. זה הולך להיות קשה להתנגד.. אבל אני חייבת. אני צריכה להבהיר נקודה.
הארי נצמד אלי עוד יותר, מה שגרם לצמרמורת עזה לעבור בגופי. הוא הניח את שפתיו באזור הרך שמתחת לאוזן, נושק ומלקק, גורם לנשימתי לברוח מאפי ולגניחה חלושה לברוח מפי. כן, זו הנקודה הרגישה שלי. הוא הולך ישר ולעניין. התאמצתי להשאיר את ידיי לצידי גופי, מסרבת למוחי שציווה עלי לפרוע את שיערו, מתנגדת לשפתיי שעקצצו ורצו רק להרגיש את טעם שפתיו של הארי. הוא המשיך לנשק אותי שם, ובידיו הוא גישש אחר מותניי, מחדיר את ידיו מתחת לחולצה שלבשתי. שפתיו עברו אל השקע שבין הצוואר לכתף, משאירות שובל רטוב שצרב עם האוויר של המזגן בחדר. הרגשתי איך כל מערכותיי דולקות, איך גופי התלהט תחת המגע שלו, הרגשתי איך גופי צמא אליו, רוצה להרגיש אותו, רגלי כשלו ובקושי החזקתי את עצמי, גופי נמס תחת המגע של ידיו על עורי.. הארי מצא את דרכו אל פניי, נושק לי בקולניות על הלחי, ואז לזווית פי.. ניסיתי כל כך להזיז את ראשי, להתנגד לרצון העז בתוכי להתנפל עליו ולקרוע ממנו את החולצה הארורה שהוא לבש, החולצה שמנעה ממני את הנוף המושלם של חזהו. הוא הצמיד את מצחו אל שלי, עצמתי את עיניי, פי היה פעור, התנשמתי, מרגישה איך כל תא ותא בגופי רוטטים, מחכים להארי שיבוא וירגיע את הרטט הזה.. שפתיו ליטפו את שלי, וגם בעיניים עצומות הרגשתי על צורת שפתיו שהוא מחייך, כנראה לנוכח הבעת פניי המתגרה ממנו. בלעתי את רוקי בקולניות ובכבדות, פוקחת את עיניי ומביטה בהארי, חיוך מרוצה על פניו.
"אז.. את רוצה אותי, אה?" הוא מתגרה בי.. ככה, הארי?! אין בעיה. שתיים יכולים לשחק במשחק הזה. חייכתי אליו והנחתי יד על חזהו, גורמת לו ללכת אחורה עד שהוא נתקל עם רגליו במיטה, ונפל על גבו. עליתי עליו, רגל בכל צד והתיישבתי עליו. הוא הסתכל עליי בחיוך מופתע ומרוצה. רכנתי אליו ממקמת את שפתיי על הנקודה הספציפית בין הכתף לצוואר שלו, הנקודה הספציפית שידעתי שתדליק אותו עוד יותר בין רגע. גם אני מכירה אותו טוב, גם אני יודעת מה עושה לו את זה. הגניחה שיצאה מפיו הוכיחה לי שאני צודקת. המשכתי במעשיי, נושקת לצווארו, ידיי מטיילות על חזהו מתחת לחולצה שלו. הרגשתי את נשימותיו הולכות ונהיות כבדות יותר ויותר עם כל נשיקה שלי. הכנסתי את ידיי אל מתחת למכנס שלו, מלטפת את קו הבוקסר שהוא לבש. בשלב הזה, הוא היה שלי. שלטתי בו. בשנייה אחת הפסקתי וקמתי ממנו, מותירה אותו בהלם על המיטה, מותירה אותו עם טעם של עוד.
"אז.. אתה רוצה אותי?" התגריתי בו בדיוק כמו שהוא עשה לי. הוא התיישב על המיטה, נשען אחורה על ידיו, חיוך מרוח על פניו מאוזן לאוזן.
"תחמנית קטנה.." הוא מלמל וחיוכי רק הלך והתרחב. "אז מה אני צריך לעשות בשביל לקבל קצת סקס בבית הזה?" הוא קרץ לי. איזה חצוף.. אבל מצד שני, זה הארי.. למה אני מופתעת?
"במילה אחת- להופיע. או לשיר. מה שיבוא לך קודם." שילבתי את ידי על החזה שלי, מבהירה לו עד כמה אני רצינית. החיוך מפניו נמחק ברגע.
"עוד פעם זה?" הוא נאנח באכזבה.
"תמיד זה. אנחנו לא נשכב ולא נישן יחד עד שלא תופיע." הודעתי לו חד משמעית. "כמו שראית, אני יכולה לעמוד בזה. אבל אני לא בטוחה עד כמה אתה יכול.." עקצתי אותו, ויצאתי מהחדר, מותירה אותו עדיין על המיטה.
אני הולכת לגרום לו להופיע ויהי מה.