כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 18

-נקודת המבט של טלי-

"מוכנה?" דין שאל אותי כשהנהג שלנו עצר את הרכב למרגלות השטיח האדום שנפרס ברחבה, שטיח שנפרס לאורך כל הדרך עד לכניסה לאולם.
"לא ממש.." חייכתי בעצבנות. אף הפקה שעשיתי לא הייתה בסדר גודל כזה, זה פאקניג שטיח אדום! אני.. על שטיח אדום! בעוד שנייה אני אצא מהרכב ואלפי הצלמים יצלמו אותי, והפלאשים יסנוורו אותי, בדיוק כמו שראיתי במשך רוב שנות נעוריי בטלוויזיה. להיות פתאום כמו אחת מכל הכוכבות שמגיעות וצועדות על השטיח האדום בשמלות ערב נוצצות.. זה הלחיץ אותי. אני לא יודעת אם אני אוכל לעמוד בזה.. ולא יכולתי להתעלם מהעובדה שמרפי פשוט אהב אותי, וסביר להניח שאני פשוט אדרך על השמלה הארוכה שלי ואפול. כן, מרפי ממש אהב אותי.
"את תהיי בסדר גמור. זה הרגע שלך.." דין לחץ את ידי בתמיכה.
"זה לא ממש מעודד.. או מרגיע.." לחשתי בקול רועד מעט. דין הביט בי, ובמבט אחד, מלא משמעות, הוא הצליח להשרות עלי רוגע.
"את מושלמת, ויהיה בסדר. אני פה.." הוא חייך והנהנתי לו. הוא פתח את דלת הרכב, יוצא ממנה ומושיט את ידו לעברי. הסתכלתי עליו לשנייה ארוכה, והנחתי את ידי בשלו, יוצאת מהרכב. בשנייה אחת פלאשים התחילו לנצנץ מול עיניי, חייכתי את החיוך שהתאמנתי עליו במשך שעות, והרגשתי את דין כורך את ידיו סביב מותניי.

'טלי, דין, לפה." שמעתי קריאות מכל עבר, ניסיתי להסתובב לכולם, נהנית מרגע הזוהר הזה. שמעתי מכונית נעצרת מאחורינו, וסימנתי לדין שהגיע הזמן להתקדם. שמעתי את דלת הרכב נפתחת, ושנייה אחרי זה שמעתי את כל הצלמים קוראים בהתלהבות, ואת הפלאשים הרבים. סובבתי את ראשי, בטח מישהו מפורסם הגיע. ואז ראיתי את הזוג שיצא מהרכב. נו באמת.

'טלי, הארי, תמונה משותפת!" זעקו צלמי הפפרצי. דין לחץ את ידו בשלי, והסתובב גם הוא, מחייך אל עבר הארי ואמבר שהתקרבו אלינו בחיוך.

"שניתן להם את התמונה שהם רוצים?" אמבר חייכה מאוזן לאוזן, נהנית מתשומת הלב אליה היא זוכה.
"טלי, תנסי להיראות כאילו את לא עומדת להתפוצץ בבקשה. זה לא מצטלם טוב.." הארי אמר לי בקול מתגרה, כשחיוך מרוח על פניו. הצלמים בטח חושבים שהוא מברך אותי לשלום, או אומר לי משהו מצחיק, אילו רק היו שומעים את הציניות הנשפכת מהחיוך הזה.. ניסיתי בכל כוחי להסתיר את הזעם שתקף אותי, וחייכתי ישר. לא עניתי, וסימנתי לדין להתקרב אל אמבר, לתמונה משותפת של ארבעתנו. הרבה פלאשים עברו שם, והרבה קריאות לתמונה נפרדת שלי ושל הארי. אין מצב בחיים שזה קורה. פשוט לא.

'תמונה להראות שהכל בסדר! קדימה, תמונה שלכם יחד.' אחד הצלמים זעק בכל כוחו, נשען על המחסום המפריד בינו לבינינו.
הארי הניד בראשו ועזב את מקומו ליד אמבר, מגיע אלי וכורך את ידו סביב מותניי לאחר שדין פינה לו את מקומו לידי. הרגשתי את הצמרמורת שעברה בגופי ברגע שידו נחה על מותניי, ואני יכולה להישבע שהוא גם הרגיש את זה. יכולתי לראות את החיוך המרוצה שעל פניו, החיוך הזחוח הזה שכל כך רציתי להוריד לו כאפה ולהמם אותו במקום. הוא הוריד את מבטו אלי, ויכולתי לראות את הניצוץ המתגרה בעיניו, ואני מצידי חייכתי מאוזן לאוזן, לא מסגירה את העובדה שדמי בעבע ורתח בעורקיי.
אחרי כמה פלאשים נוספים התרחקתי ממנו, עדיין מחייכת, ופניתי אל דין, לוקחת את ידו ועושה את דרכי אל עבר הכניסה. שמעתי צעקות וצרחות מאחורי, סובבתי את ראשי וראיתי את אמבר והארי מפגינים נשיקה ארוכה ורטובה במיוחד לצלמי הפאפרצי ולמעריצים שאיבדו את עשתונותיהם לנוכח הנשיקה בין השתיים. הנדתי בראשי ועשיתי את דרכי מהר יותר פנימה. אני כל כך שונאת אותו!

הערב התחיל להתקדם, עוד כמה דקות אנחנו מתחילים. ג'וליאנה רנסיק כבר תפסה את המיקרופון שלה, מוכנה לעלות לבמה כשאני אתן את הסימן. היא המנחה של הערב. עברתי פעם אחרונה בחדרי המנוחה של כל הכוכבים שאמורים להופיע, מוודאת שהם מוכנים. שיחות חולין פה ושם עם המפורסמים שהערצתי כל חיי ועכשיו אני עובדת איתם, מדברת איתם כאילו היו חבריי כל החיים, ואז נכנסתי לחדר של הבנים, אבל רק הארי היה שם.. הוא ישב על הספה, רגליו מרווחות על השולחן ובקבוק בירה בידיו!? מה ניראה לו!? הוא באמת שותה לפני הופעה!? נכנסתי אל החדר, זועמת.
"מה ניראלך שאתה עושה!?" פלטתי בכעס, לא איכפת לי שזה יצא כצעקה.
"כמו מה זה ניראלך שאני עושה!?" הוא לא התרגש במיוחד מהעובדה שתפסתי אותו שותה.
"כאילו אתה באמת מטומטם או שאתה עושה את עצמך!?" חטפתי את בקבוק הבירה מידיו.
"תחזירי לי את זה!" הוא נעמד על רגליו, תופס את בקבוק הבירה בחלק התחתון של הבקבוק, כשידי תופסת את החלק העליון שלו.
"הארי, אתה עומד לעלות להופיע! ולהגיד פרס! פאק, אתם גם מועמדים לקבל פרס ואתה רוצה לעלות לי שיכור על הבמה!?" צעקתי עליו. הוא היה כל כך קרוב…
"מה אני ניראה לך נקבה שאני אשתכר מבקבוק בירה אחד מסכן!?" הוא משך את הבקבוק אל כיוונו.
"הארי, תעזוב-את-הבקבוק!" הדגשתי כל מילה ומשכתי את הבקבוק לכיווני.
"לא-רוצה!" הוא ענה באותו הטון, מושך שוב את הבקבוק אליו, מתעלם מידי המתנגדת.
"מאוד בוגר, אידיוט! עכשיו תתעשת על עצמך! אני לא אתן לך להרוס לי את הערב שלי!" משכתי שוב את הבקבוק אלי.
"פ'חח הערב שלך.. הערב שלך לא היה שווה כלום אם אנחנו לא היינו פה." הוא פלט בציניות. הרגשתי את פי נפער בתדהמה, הוא לא אמר את זה עכשיו! הארי ניצל את זה ומשך את הבקבוק אליו בכוח, ונתתי לו, שחררתי את ידי מהבקבוק עדיין בהלם. הוא הופתע מזה שלא הייתה התנגדות, והוא נפל אחורה מהתנופה, שופך את הבירה על חולצתו הלבנה. כל ההלם הפך לצחוק מטורף שפלטתי. מגיע לו! הסתכלתי עליו מרוצה ממה שקרה, נותנת לו מבט של 'כל אחד מקבל את מה שמגיע לו'. הוא כנראה הבין את המבט, ואחרי שהוא יצא מתדהמה של מה שהלך כרגע, הוא קם מהספה, מניד את הבירה בידו מצד לצד, מסתכל עלי בחיוך זדוני. לא.. הוא לא..
"ה..הארי.." עשיתי כמה צעדים אחורה, והוא התקדם אלי, מבט משועשע על פניו.
"אז טלי.. שפכו עליך פעם בירה?" עיניו נצצו בצורה מתגרה, הסתכלתי על הבקבוק, הנוזל שנשאר בו הסתחרר בתוכו בזמן שהארי הניד את הבקבוק, עדיין מתקרב אלי בצעדים קטנים.
"לא.. הארי.. שלא תעז! אין לי שמלה אחרת.." מלמלתי, עדיין הולכת אחורה. שיט, הרווח ביני לבין הקיר מצטמצם, ועוד שנייה אני אהיה עם גבי אל הקיר.
"מעולה. זה רק יעשה את זה יותר טוב.." הוא חייך בצורה מתגרה והרים את ידו עם הבירה מעט.
"לא.. הארי! בבקשה.. אל תהרוס לי את הערב.." מלמלתי, כבר עם גבי כנגד הקיר. הרמתי את ידי והושטתי אותה קדימה, מנסה ליצור מחסום בין גופו לשלי. אני יודעת שהבטתי בו בעיניים מתחננות, אבל לא היה איכפת לי. כל הציניות שלי נעלמה, זה כבר לא מצחיק. הוא באמת מסוגל לעשות לי את זה ולהרוס לי את הערב. "הארי.. בבקשה.. אם.. אם אי פעם אהבת אותי.." ברגע אחד של הבנה, כשמילותיי חלחלו אל מוחי, הבעתי השתנתה. על מה אני מדברת לעזאזל?! הוא מעולם לא אהב אותי! באמת ניסיתי לגרום לו להפסיק בגלל שהוא אהב אותי? עד כמה טיפשה אני יכולה להיות! הוא לא אהב אותי! איך אמרתי את זה לעזאזל. ציפיתי להיות כבר מכוסה בבירה קרה, אבל לא. הרגשתי את כל הציניות נוזלת מפניו, הוא הוריד את ידו ונאנח. למה לעזאזל הוא מגיב ככה? הוא היה אמור להמשיך ולנסות לשפוך עלי את הבירה הארורה! למה הוא מנסה להראות לי או להוכיח לי שהוא אהב אותי?! למה הוא עדיין מנסה לשקר לי ולגרום לי לחשוב כך? זה רק פוגע יותר! הוא הסתובב והניח את הבירה על השולחן, הוריד מעליו את הג'קט והתחיל לפתוח את כפתורי החולצה הלבנה, כשהוא עם גבו אלי.
"אל תדאגי. הערב שלך לא ייהרס בגללי." הוא אמר בלחש. לאן נעלמה העוקצניות שבקולו?!
"טלי! אנחנו בפיגור של עשר דקות!" דין התפרץ אל החדר, שובר את האווירה המתוחה שנוצרה.
"אני באה." אמרתי בשקט, זורקת מבט נוסף אל הגב החשוף של הארי, ויצאתי מהחדר.

היינו כבר לקראת סוף הערב. מן הסתם, הלהקה של הבנים זכתה בקטגוריה "אהוב הקהל" וגם בקטגוריה "אלבום השנה". ההופעות התנהלו כמו שצריך, ללא שום תקלה. הסתכלתי ממאחורי הקלעים, גאה בכל מה שהצלחתי לארגן בשבוע. זו בהחלט הייתה הפקה שהולכים לדבר עליה עוד הרבה. במהלך האירוע דין ניגש אלי ואמר לי שהמנהלים מרוצים, ושכנראה אני הולכת לקבל את הצעת העבודה הקבועה. חייכתי אליו מאושרת וכרכתי את ידי סביב צווארו, מאמצת אותו אלי לחיבוק. עשיתי זאת. הצלחתי לפתוח לעצמי את הדלת הגדולה והמפחידה שנקראת חו"ל. הצלחתי.
"ועכשיו, לפני הסיום.." שמעתי את קולה של ג'וליאנה שהחזיר אותי ממחשבותיי. "אני רוצה להזמין אל הבמה את הבחורה שבלעדיה כל ההפקה הזו לא הייתה מתקיימת." מה!? מה היא עושה? זה לא היה מתוכנן!! לא! "טלי מילר, בואי אלינו!" היא קראה במיקרופון ויכולתי לשמוע את מחיאות הכפיים הרבות שהדהדו באולם. יכולתי לראות את הקהל קם ממקומו, מוחא כפיים.. לכבודי.. לא.. אני לא יכולה לעלות.. הסתובבתי לברוח, אבל דין עמד מאחורי. שיט, הוא מכיר אותי יותר מידי טוב מסתבר.
"ידעתי שתנסי לברוח." הוא חייך אלי. "קדימה, זו הפריצה שלך. לכי." הוא התחיל להוביל אותי לכיוון המדרגות לבמה.
"לא, דין, לא. אני אפול. אני.. אני לא יודעת מה להגיד.."
"דברי מהלב!" הוא נשק על שפתיי נשיקה קטנה וחפוזה, ונתן לי דחיפה קלה אל המדרגות. נשמתי לרווחה ועליתי אל הבמה. עוד פלאשים ואנשים שמחייכים אלי. יכולתי לזהות את ג'מה, שהייתה גבוהה יותר מכל האורחים לאור העובדה שהיא ישבה על כתפיו של בחור מבוגר שלא ראיתי בחיים. היא קיפצה על כפתיו עם חיוך מאוזן לאוזן, מוחאת כפיים עם ידיה הקטנטנות. לראות אותה עודד אותי בצורה מפתיעה. חייכתי ונופפתי בידי אל עבר הקהל.
"אז המדהימה הזו, עם כל העבודה הקשה שלה, הצליחה להרים לכם את האירוע הזה." היא אמרה ונתנה לי את המיקרופון, מודיעה לי שהגיע הזמן שאני אגיד כמה מילים.
"ג'וליאנה, תזכירי לי להבא להוסיף לחוזה שלך סעיף שאוסר עליך להפתיע אותי ככה.." מלמלתי למיקרופון, שוכחת לחלוטין שיכולים לשמוע אותי, וברגע אחרי זה צחוק מתגלגל הדהד ברחבי האולם. חייכתי במבוכה. "טוב, אז אני לא כל כך יודעת מה אומרים… תודה לכם שבאתם, ברכות לזוכים, ומקווה שנהניתם." חייכתי וחיבקתי את ג'וליאנה, מחיאות כפיים ושריקות מהדהדות באולם, נופפתי בידי לשלום, וירדתי מהבמה. פווו, איזו הקלה להיות שוב בלתי נראית מאחורי הקלעים!
ברגע שירדתי מהבמה, ראיתי דמות גברית מתקרבת אלי. יכולתי לזהות אותו מרחוק. פול, המנהל של הבנים.
"ברכות, יקירתי. הרמת פה הפקה של ממש.." הוא הושיט את ידו ללחיצת יד, חיוך מאוזן לאוזן. אה, עכשיו פתאום הוא נחמד אלי!? לפני שנה וחצי הייתי בטוחה שהוא לא סובל אותי למשהו.
"תודה." חייכתי ולחצתי את ידו.
"יש לך כמה דקות פנויות?" הוא שאל פתאום, והנהנתי בבלבול. הובלתי אותו אל חדר ההפקה, מרחיקה אותנו מהרעש וההמולה שמסביב.
"תרצה לשתות משהו?" שאלתי לאחר שנכנסנו לחדר.
"לא, תודה. רציתי להציע לך הצעה." הוא ניגש ישר לעניין. "לאור ההפקה העצומה הזו שהעלית כאן, אני והמנהל השותף לא יכולנו להתעלם מכך. יש לך כישרון בזה גברת מילר, כישרון שהיינו רוצים שיהיה בין שורותינו." מה?!
"אני לא מבינה, פול." שאלתי בבלבול. הוא באמת אומר לי עכשיו את מה שאני חושבת שהוא אומר?
"אני הייתי רוצה להציע לך לעבוד אצלנו, בתוך מפיקת סיבוב ההופעות שלנו." פי נפער לרווחה. אני מדמיינת!? הרגשתי את ליבי מחיש את פעימותיו.
"פול.. אני.. אני לא יודעת מה להגיד.." מלמלתי, עדיין לא לגמרי תופסת את מה שהוא אומר.
"תחשבי על זה, להסתובב בכל העולם, לראות מקומות ואולמות מפוארים, בקרוב גם נתחיל להופיע באצטדיונים.. את תעבדי עם הלהקה הכי מצליחה, מפורסמת, ומדוברת בעולם.. לא יהיה איש אחד שלא יכיר את השם טלי מילר. ואני מבטיח לך, כל תשלום שתקבלי מההפקה פה, אנחנו נכפיל."
זה היכה בי כמו ברק ביום בהיר. בהחלט שלא ציפיתי לזה. רגע אחד אף אחד פה לא ידע מי אני, ופתאום שתי הפקות ענק מעוניינות בשירותיי. שלא נדבר על זה, שאם אני אצטרף לסיבוב הופעות של וואן דיירקשן, כמפיקה, אני לא אגביל את עצמי.. אני אפרח ואתפתח.. זו ההזדמנות הכי גדולה שיכולתי לבקש.. אבל.. להיות עם הארי 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.. אני לא מסוגלת לזה.. אני לא אעמוד בזה.. אני לא יכולה..
"תחשבי על זה. תוכלי להחזיר לי תשובה מחר. אני מקווה שתסכימי. אנחנו נשמח לעבוד איתך ולקבל אותך למשפחה שלנו." הוא דיבר והוציא אותי ממחשבותיי. הנהנתי והוא לחץ את ידי, יוצא מהמשרד, מותיר אותי עומדת בהלם, עדיין לא מאמינה.
מה אני עושה עכשיו לעזאזל?!