כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 17

הייייי אני יודעת שהבטחתי פרק ב8 אבל חברים שלי הפתיעו אותי ובאוו אלי ואני יושבת איתם עד עכשיו בספסלים בשכונה שלי ועכשיו הצלחתי לברוח להם הביתה כדי להעלות לכן פרק ואני יוצאת אליהם שוב :)) מקווה שתהנווו :)
___________________________________________
-נקודת המבט של טלי-
הייתי קבורה על מעל הראש בעבודה. מצאתי את עצמי עובדת מ8 בבוקר עד 10 ואפילו 11 בלילה. כל כך הרבה לעשות.. כתבים, עיתונים, תאורה, מיקרופונים, רמקולים, שמלות, תפאורה, עיצוב ועוד כל כך הרבה דברים שיש לדאוג להם.. אבל זה ישתלם לי, אני הולכת לעשות את זה. לא ראיתי אף אחד במשך היומיים האחרונים, חוץ מדין, שעבד איתי, צמוד אלי כל הזמן, וחוץ מרוז, שהבאתי אותה איתי מלונדון שתעזור לי. אמרתי כבר שאני ממש מרגישה מחוברת לילדה הזו?!
אתמול בערב יצא לנו לסיים קצת מוקדם, אז יצאנו אני דין אלה ולואי לארוחת ערב יחד. אני לא בטוחה מה היחסים שלי עם דין, אבל אני חושבת שכולם חושבים שאנחנו ביחד. לא באמת דיברנו על הלילה שלפני הטיסה, זה נעלם בין כל הלחץ של העבודה. מצאתי את עצמי הולכת איתו יד ביד לפעמים, מתחבקת איתו מידי פעם, ולפעמים הוא היה גם מנשק אותי. וזה לא הפריע לי. אני לא מרגישה אליו כלום, ואני כנראה גם לא ארגיש, אבל.. רק המחשבה שיש פה מישהו בשבילך, שאיכפת לו ממך.. זה עשה לי טוב.
ההתעסקות בעבודה השכיחה ממני את יום ראשון בלילה, ואני חושבת שקיבלתי את זה כבר. קיבלתי את העובדה שהארי מעולם לא אהב אותי. אני לא אגיד שאני התגברתי על זה, אני לא.. אני פגועה עד עמקי נשמתי, פגועה יותר ממה שחשבתי שאני אוכל אי פעם להיפגע.. אבל קיבלתי את זה, והחלטתי שאני לומדת את הלקח שלי. אני לא אתאהב יותר בחיים. לעולם לא. נכוויתי מספיק.
יום הטקס הגיע, ואני נמצאת פה באולם כבר מ6 בבוקר, בסידורים אחרונים לקראת הפקת הענק שאני הולכת להרים פה בערב. ישבתי במשרדי ההנהלה שבאולם, עושה שיחות אחרונות לקראת הערב, ובדיוק שניתקתי את השיחה עם אשת יחסי הציבור של ערוץ BBC דין נכנס אל החדר.
"היי בייב." הוא סגר אחריו את הדלת והתקדם לעברי מחייך.
"היי" חייכתי אליו חזרה. הוא הגיע עד לשולחן ורכן מעלי, נותן לי נשיקה חטופה על שפתיי. זה עדיין הרגיש מוזר כל הסיפור הזה בינינו, במיוחד שלא בדיוק הגדרנו מה אנחנו. אנחנו ביחד?!
"באו לראיין אותך." הוא התיישב על הכיסא מולי, מתרווח בו.
"אותי? עכשיו? חשבתי שכל הראיונות אמורים להיות בערב.." לא היה לי כוח לראיון עכשיו. אני עייפה מידי בשביל זה.
"נכון, אבל הם שילמו לנו המון כסף כדי להיות הראשונים…" חיוך מאוזן לאוזן עלה על פניו.
"ככה אתה מוכר אותי בכסף? אתה לא מתבייש?" גיכחתי.
"בחיים לא!" הוא גיכח גם וקם. "היא מחוץ לדלת, אני מכניס אותה."
"מה? פה? עכשיו? תיראה אבל למה אני דומה!!" קמתי במהירות מהכיסא, פותחת את הארון שעל הקיר, מסתכלת במראה הפנימית שהודבקה על דלת הארון. סידרתי במהירות את שיערי.
"את יפיפייה!" הוא אמר ופתח את הדלת. אישה מבוגרת בשנות ב30 לחייה נכנסה. היה לה שיער קארה בלונדיני, היא לבשה מכנס ג'ינס פשוט וחולצה מכופתרת קצרה. פה בפריז, היה חם, לא כמו החורף שהיה בלונדון.
"שלום, מולי ספנסר, כתבת ערוץ E. כבוד גדול לפגוש אותך." היא הושיטה את ידה אלי ולחצתי אותה, מחווה לה עם ידי לשבת בכיסא.
"נעים מאוד. טלי מילר." חייכתי והתיישבתי גם.
"טוב, אני אשאיר אתכן כאן. אני אשלח את רוז להביא לכן שתייה." דין אמר ויצא מהחדר, סוגר את הדלת אחריו.
"טוב, אז בואי נתחיל." מולי אמרה והוציאה מכשיר הקלטה מתיקה. היא הדליקה אותו והניחה אותו על השולחן. "היי טלי, קודם כל שמענו רבות על העבודה שלך. הרמת הפקות ענק בעבר, שהיו להצלחה גדולה. מה הרגשת כשפנו אליך להפיק את הטקס הגדול הזה בפריז?" היא שאלה וחייכה אלי. בלעתי רוק, נכון, זו לא פעם ראשונה שמראיינים אותי, אבל זה ראיון לפאקינג ערוץ E! הערוץ של כל המפורסמים, הערוץ שהייתי מכורה אליו ועכשיו אני מתראיינת אליו!
"וואו, הייתי כל כך מאושרת, אני עדיין. זו הזדמנות ענקית בשבילי, וזו המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל על העבודה שלי, לדעת שהפקות גדולות מהעולם שמעו עלי."
"איך לא נשמע, ההפקות שלך זכו לסיקורים נרחבים בכל הערוצים, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט.. תמיד ידעת שזה מה שתעשי? שתתעסקי בתחום הזה?" היא המשיכה לשאול.
"לא. התחום הזה בא לי בהפתעה גמורה. תכננתי בכלל להיות יועצת השקעות לחברות כלכליות. התחלתי לעבוד בתחום ההפקה רק בשביל הכסף, אפשר להגיד שהייתי 'נערת המים' של ההפקה. התחלתי בתפקיד זוטר, לדאוג לרווחה של האומנים שמגיעים. לאט לאט, התחלתי לקחת על עצמי יותר תפקידים בעבודה, והמנהלים שלי סמכו עלי והטילו עלי יותר אחריות. באיזשהו שלב, הבנתי שאני אוהבת את זה. כל ההתעסקות בבמה, במאחורי הקלעים, זה הלהיב אותי. והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות." חייכתי אליה. נשמעה דפיקה בדלת, ורוז נכנסה עם שתי כוסות קפה.
"היי מתוקה. תניחי אותם כאן." סימנתי לה על השולחן. "רוז, תוכלי להתקשר לליאם ולשאול אותו מתי הם מגיעים? החזרה הגנרלית שלהם היא עוד שעתיים." חייכתי אליה והבאתי לה את הטלפון שלי. אחרי המסיבה בראשון אצל לואי, הם התקרבו. וזאת הייתה הסיבה גם שהבאתי אותה פה איתי, רציתי שתהיה לה הזדמנות איתו. אם לי לא הייתה, לפחות אני אתן לאחרים את ההזדמנות. ראיתי את עיניה נוצצות, והיא לקחה את הפלאפון מידי. היא פנתה לכיוון הדלת, ולפני שיצאה היא מלמלה 'תודה' בשקט בין שפתיה.
"אם כבר הזכרת את וואן דיירקשן.." מולי אמרה פתאום. שיט. רק לא זה, בבקשה רק אל תשאלי אותי עליו. "אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שנפגשת עם הזמר הארי סטיילס אחרי שנה וחצי. איך היה לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן?" שיט, היא שאלה עליו. זזתי מעט בכיסאי באי נוחות, מה לעזאזל אני אומרת!?
"נחמד. אני מתה על הבנים האלה, הם כמו אחים בשבילי." חייכתי במבוכה.
"הבנים כן, אבל הארי ממש לא היה כמו אחיך." היא חייכה אלי. "הייתם הזוג הלוהט של השנה שעברה, יש סיכוי לקאמבאק?!" (קאמבאק זה יאני שזוג חוזר להיות ביחד- הערת כותבת).
כל כך קיוויתי שמולי לא תשים לב לעובדה שקפאתי במקומי לרגע. ניסיתי לשמור על פנים רגועות, אדישות, מנסה להתעלם ממוחי שרוצה לזעוק עליה שהארי מעולם לא אהב אותי.
"לא, אני והארי זה עבר. יש לו את החברה שלו, אמבר, שהיא מקסימה.." פ'חח, ממש.
"אז החברה החדשה של הארי והחברה הישנה שלו מסתדרות טוב?" היא שאלה. היה ברור שהיא מנסה למצוא לכלוך, מנסה לצאת מפה עם רכילות עסיסית. אני לא אתן לה את התענוג הזה.
"אין סיבה שלא. אמרתי לך, מה שהיה או לא היה ביני לבין הארי נגמר. אנחנו פשוט חברים טובים עכשיו." ניסיתי לחייך בכל מעודי. ככל שהשיחה עליו התקדמה זה הלך ונהיה יותר קשה לשמור על קור רוח ועל אדישות.
"אתמול ראינו אותך ביציאה זוגית, את ודין ואלה ולואי. אפשר להגיד שאת ודין זה הזוג הלוהט הבא בביצה שלנו?" נו באמת!
"אני ודין חברים ממש טובים. אנחנו עובדים שעות רבות ביחד, ויש בינינו כימיה מהרגע הראשון." חייכתי, לא מסגירה כלום. קיוויתי כל כך שיקרה משהו שיסיים את הראיון הזה כבר. אני לא יודעת עד כמה אני יכולה להמשיך.. ואז בדיוק באותו רגע, כאילו אלוהים שמע אותי, רוז נכנסה והודיעה לי שיש תקלה על הבמה. בלי לחשוב פעמיים קפצתי ממקומי, לחצתי למולי את היד והודיתי לה על הראיון, ויצאתי, משאירה את רוז אחרי שתלווה את מולי החוצה. מה לעזאזל היה הראיון הזה עכשיו!? למה הם חייבים להתעסק בי ובהארי כל הזמן?! זה היה אמור להיות ראיון על העבודה שלי ולא על החיים הפרטיים שלי!

-נקודת המבט של הארי-

סיימנו את החזרה הגנרלית תוך כמה דקות. אנחנו אמורים להופיע עם שיר אחד, ולהגיש פרס אחד.
"צריך טרמפ?" זאיין שאל אותי כשירדנו מהבמה.
"לא, אחי. תודה. אני עם הרכב." חייכתי וטפחתי לו על הכתף, עושה את דרכי אל עבר שירותי הגברים.
"האז, אנחנו נוסעים." לואי צעק לי מרחוק, הסתובבתי והנהנתי בראשי, ראיתי אותם יוצאים מהדלת. ברגע שסובבתי את ראשי, נתקעתי במישהו, גורם לו ליפול אחורנית. זאת טלי. הרגשתי צמרמורת עוברת בעורפי כשראיתי אותה על הריצפה.
"תסתכל לאן אתה הולך, דביל!" היא פלטה בכעס. זה המשפט הראשון שהיא אמרה לי מזה שלושה ימים.
"אני לא אשם שאת הולכת עם הראש למטה!" אמרתי לה בטון כועס בזמן שהושטתי את ידי לעזור לה לקום. היא התעלמה מהיד, כמה צפוי.
"עדיף להוריד את הראש למטה מאשר לראות דברים לא רצויים." היא אמרה בארסיות וקמה מהרצפה, טופחת על ישבנה, מנקה את המכנס. הרגשתי את עצמי בוהה בידיה, אלוהים, איך זה יכול להיות שהיא מדליקה את כל מערכותיי בתנועה הכי פשוטה שלה?!
"אני אמור להיעלב מזה?" זקפתי גבה ושילבתי את ידי אחרי שהצלחתי להפסיק לבהות בה.
"אתה אמור לזוז לי מהדרך." היא לקחה צעד קדימה, מנסה לעקוף אותי מימין אך נעמדתי מולה, עוצר אותה. היא זזה שמאלה, ואני אחריה, מחקה את תנועותיה. היא התחילה להתעצבן..
"מה קרה הארי? התגעגעת לברך שלי בביצים שלך!?" היא שילבה את ידיה. אאוץ'.. רק המחשבה על הברכייה שהיא הביאה לי באותו יום בשירותים גרמה לי לכאב.
"את פשוט מתה לגעת בי אה?" חייכתי וקרצתי לה, מתגרה בה.
"אתה פשוט מת שאני אכאיב לך, נכון?" היא אמרה בפנים אטומות.
"פ'חח.. את? להכאיב לי?.." גיחכתי והתקרבתי אליה, לוחש לה באוזן. "בואי ניראה אותך מנסה."
הרגשתי אותה קופאת במקומה, ושניה לאחר מכן היד שלי תפסה את הברך שלה, שנייה אחת לפני שפגעה בי.
"זה לא יצליח לך פעמיים מותק. תפסיקי להיות צפויה." אמרתי לה עם חיוך מאוזן לאוזן והבטתי בה, מרוצה מהעובדה שידעתי מה שהיא תעשה ועצרתי אותה. "תיקו אחת." אמרתי לה. פעם שעברה היא הצליחה לפגוע בי עם הברך, והפעם אני עצרתי אותה. אנחנו פיטים. היא הסתכלה עלי במבט רצחני, ושנייה לאחר מכן חיוך עלה על פניה. למה היא מחייכת!? רגע אחרי, היא שלחה את היד שלה אל הפטמה שלי, וסובבה אותה. התקפלתי, מנסה להרחיק את היד שלה, שרק לחצה חזק יותר וסובבה חזק יותר.
"2-1 לי." היא אמרה לי באוזן והורידה את ידה. היא גיחכה והלכה, מותירה אותי מכופף, נשען עם יד אחת על רגליי, ועם היד השנייה מחזיק את הפטמה, שממש שרפה אני חייב להודות.
והינה שוב היא המנצחת בסבב ההשפלות.
פאק.