כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 16

-נקודת המבט של דין-

צלצול הטלפון מלמטה העיר אותי. עדיין לא פקחתי את עיניי, ראשי כאב, כנראה ההנגאובר התחיל מוקדם הפעם. הרגשתי חמימות באזור החזה, פקחתי את עיניי סוף סוף, וראיתי את טלי.. ראשה נח על בית החזה שלי, וכף ידה מונחת על בטני. היא נראתה כמו מלאך.. מלאך קטן ושברירי.. הסתכלתי על השעון, השעה הייתה 6 וחצי לפנות בוקר. מי יכול להתקשר בשעה כזו!? זה כבר לא משנה, הצלצול פסק במילא. לאט לאט, התחלתי להיזכר בכל מה שקרה אתמול.. נישקתי את טלי במסיבה.. ואז היא הייתה פה, היא בכתה.. ואנחנו.. התמזמזנו!? הרמתי את ראשי מהכרית להסתכל עליה, פניה היו רטובות, יכול להיות שהיא בכתה מתוך שינה?! היא כל כך יפה.. הזזתי את הפוני שנח על לחייה, נותן לעצמי הצצה טובה יותר על פניה החלקות והמושלמות. נישקתי אותה אתמול..
שוב צלצול. נאנחתי במיטה, מי זה כבר יכול להיות לעזאזל?! הרמתי את השמיכה מעליי, מחליק מתחת לגופה של טלי בלי להעיר אותה. היא התרגלה לתנוחה החדשה במהירות, מחבקת לחיקה את הכרית שלי. איך זה יכול להיות שגם כשהיא ישנה ההבעה השבורה והעצובה על פניה לא נעלמת?! כיסיתי אותה, היה קר בחדר, וירדתי למטה. הצטערתי שלא לבשתי חולצה, למטה היה אפילו יותר קר. סרקתי בעיניי את הסלון, מחפש את הפלאפון, הוא היה במטבח. הרמתי אותו והסתכלתי על הצג- זאת היא.
"מה את רוצה??" פלטתי בעייפות ונכנסתי אל מחסן השירות שבמבטח, סוגר אחרי את הדלת.
"ככה אומרים בוקר טוב?! ועוד אחרי הטובה שעשיתי לך.. לא יפה." היא אמרה בקול ציני.
"הטובה שעשית לי?! מה לעזאזל עשית למסכנה הזו?! היא לא הפסיקה לבכות!" לחשתי בקול תוקפני. אמבר צחקקה וזה עיצבן אותי.
"היא קיבלה מה שמגיע לה. נו, התקשרת אליה אחרי שהודעתי לך שהיא יצאה מפה?" היא שאלה.
"כן. והיא רצתה למות..! היא בכתה על זה שהארי מעולם לא אהב אותה או משו כזה. אמבר, מה עשית?" פתחתי את הדלת של המחסן, יש שקט. מעולה, טלי עדיין ישנה.
"חבל שהיא לא מתה.. ועשיתי את מה שסיכמנו עליו." היא אמרה בפשטות.
"לא סיכמנו על זה שהיא תבוא אלי בוכה ושבורה!"
"דין, העסקה בינינו הייתה שאני אתן לך הזדמנות איתה. אני לא התחייבתי לך באיזה מצב היא תבוא.." יכולתי לשמוע את החיוך המרוצה שלה באופן בו היא דיברה. אני לא גאה במה שעשיתי, אבל טלי כבשה אותי מהרגע הראשון שראיתי אותה, הייתי חייב את ההזדמנות שלי איתה, מה שלא היה אפשרי כי כל מה שהיא ראתה מולה זה הארי. אז כן, שאמבר פנתה אלי ואמרה לי שהיא יכולה לגרום לכך שטלי תשכח ממנו, ישר הסכמתי. רציתי שתהיה לי הזדמנות. רק לא חשבתי שמה שאמבר תעשה יגרום לטלי לכל כך הרבה סבל.. שזה יגרום לה להישבר ולרצות למות..
"דין? אתה שם?" שמעתי את קולה דרך הטלפון.
"כן.."
"טוב, יאללה. שלב ב' מתחיל. לך ו-"
"לא, לא. ממש לא. אני לא מתכוון להמשיך עם זה." קטעתי אותה. "אני לא חשבתי שמה שתעשי יגרום לה.. יגרום לה להישבר.. אני לא רוצה את זה יותר." אני לא מוכן לקחת על עצמי את הסבל שלה. כאב לי לראות אותה ככה.
"דין, בוא לא נסבך את העניינים. אתה לא יכול לחזור בך עכשיו.."
"אני יכול ועוד איך! שלום ולא להתראות, אמבר."
"רגע, רגע.." שמעתי אותה לפני שניתקתי. "ברור לך שברגע שאתה מנתק, אני מתקשרת לטלי ומספרת לה על העסקה הקטנה והסודית שלנו.."
"מה?? את לא תעזי!" פלטתי בכעס, מנמיך את קולי.
"תנסה אותי. עכשיו, אני יודעת שאתה לא רוצה לשבור את ליבה הקטן והשברירי של טלי, ואתה לא תרצה שהיא תדע שמי שהיא חשבה שמנחם אותה, בעצם גרם לה לזה.. נכון?" לא עניתי, הרגשתי את דמי מבעבע ורותח בוורידי, איך לעזאזל הסתבכתי איתה!? "ככה חשבתי. צא בחוץ, אלין מחכה לך כבר שעה." היא אמרה וניתקה לי. הבטתי בהלם בפלאפון לכמה שניות, ואז התאפסתי על עצמי. יצאתי מהמחסן ועשיתי את דרכי אל דלת הכניסה. פתחתי את הדלת, וראיתי את החברה של אמבר, אלין, נשענת על רכב בקצה הרחוב. היא התחילה לעשות את דרכה אלי ברגע שהיא ראתה אותי פותח את הדלת.
"שעה לפתוח?!" היא פלטה בכעס ונכנסה ישר הביתה, בלי לחכות שאני אזמין אותה אפילו.
"גם את כלבה כמו חברה שלך?" פלטתי בציניות מהולה בכעס.
"איפה היא?" היא סרקה את הבית, מתעלמת מההערה שלי.
"למעלה." היא התחילה לעשות את דרכה מעלה במדרגות, ואני אחריה. היא נכנסה לחדר ונעמדה ליד המיטה, מביטה בטלי שעדיין ישנה.
"אל תעמדי כל כך קרוב. אם היא תתעורר?!" לחשתי לה והזזתי אותה מהמיטה, מושך אותה לכיוון הדלת.
"אוי תירגע, פחדני. יאללה לך תשכב לידה." היא הוציאה את האייפון מהכיס שלה, פותחת את אפליקציית המצלמה. עשיתי כדבריה, החלקתי אל המיטה, מתחת לשמיכה.
"מעולה. עכשיו, תחבק אותה בכפיות." היא ציוותה.
"איך אני יחבק אותה בכפיות אם הפנים שלה מופנות אלי?!" לחשתי בכעס. רציתי רק שהיא תעוף כבר מהבית שלי, שלא נדבר על זה שפחדתי פחד מוות שטלי תתעורר פתאום.
"אז תעבור לצד השני שלה, טמבל! גאד! אתם הגברים יכולים להיות כל כך מטומטמים לפעמים." היא הנידה בראשה כלא מאמינה, ואני מצידי רק זרקתי לה מבט רצחני, עושה מה שהיא אמרה בלית ברירה. יצאתי מהמיטה ונכנסתי אליה מהצד השני, מתקרב אל טלי ומחבק אותה ממאחור, כורך את ידיי סביב מותניה. היא לא זזה, היא ישנה עמוק. איך לא, מרוב שהיא בכתה והתייפחה..
"יופי גאון. עכשיו תוריד לה קצת את הכתפייה שזה ייראה כאילו היא עירומה." עשיתי זאת, ולא יכולתי להתעלם מליבי שהחל לפעום בחוזקה למראה הכתף החשופה של טלי, בהיתי בה..
"אוו.. איזה חמוד אתה דין.. היא עושה לך את זה!? אתה רוצה אותה?" היא צחקקה בציניות.
"סתמי!" פלטתי. "צלמי כבר את התמונה הארורה הזו ותעופי מכאן."
"רגיש משו.." היא המשיכה לצחקק. "טוב, שים את הראש ותשחק אותה ישן." הנחתי את ראשי מאחורי ראשה של טלי, מריח את ריח הוורדים שיצא משיערה, שואף אותו אל ריאותיי. שמעתי את צליל המצלמה, ופקחתי את עיניי.
"תחייך דין, אתה וטלי עשיתם סקס.. לפחות בתמונה.." היא סובבה את המסך אלי, וראיתי אותי ואת טלי, מחובקים, וזה באמת ניראה כאילו אנחנו עירומים.. זה באמת ניראה כאילו שכבנו.. איזה מוח מעוות יכול לחשוב על תוכנית מרושעת שכזו? אם הייתי יודע שזה מה שהולך לקרות.. בחיים לא הייתי מסכים לזה. אני מקלל את הרגע שבו פגשתי את אמבר!
הרגשתי את טלי זזה פתאום, קפאתי. זרקתי מבט אל אלין והיא ברגע אחד נשכבה והשתטחה על הרצפה. טלי הפנתה את ראשה אלי, עיניה חצי פקוחות.
"דין? מה.. מה אתה עושה?" קלטתי פתאום שאני מאחוריה, מחבק אותה בכפיות, ואז שמתי לב לכתפייה של השמלה שלה, שהייתה מורדת מטה על הזרוע שלה. היא לא שמה לב לזה עדיין. הרמתי את ידי, מלטף את ידה, ועל הדרך מחזיר את הכתפייה למקום. נשמתי לרווחה שהיא לא שמה לב לזה, למזלי היא עדיין רדומה.
"סתם.. קמתי לשירותים ואת התפרסת על הצד שלי של המיטה, אז באתי לצד השני.." אמרתי בלחש ונישקתי את מצחה. היא הנהנה בראשה והסתובבה במקום, מפנה את גופה ופנייה אלי.
"מה השעה?" היא לחשה בשקט, עדיין עם עיניים עצומות.
" 7 בבוקר. תחזרי לישון, יש לנו עוד זמן עד לטיסה." ליטפתי את פניה. הרגע הזה היה יכול להיות כל כך מושלם אם הוא לא היה בנסיבות האלו.. טלי הנהנה בראשה, ושנייה אחרי זה היא שקעה שוב בשינה. נופפתי עם ידי אל אלין, והיא קמה. סימנתי לה ללכת עם כף ידי, והיא מצידה רק חייכה חיוך זדוני ונעלמה מהחדר. שמעתי את דלת הכניסה נסגרת. אני יודע שאני יוצא זבל, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להמשיך עם התוכנית. טלי לא יכולה לדעת שאני מעורב במה שאמבר עשתה לה.. עדיף לשתף פעולה עד הסוף, וככה היא לא תדע לעולם.

*על המטוס לפריז- שעה לפני הנחיתה*
-נקודת המבט של הארי-

הם נראו כל כך קרובים.. מתי הם הספיקו להתחבר כך? הם הגיעו יחד אל שדה התעופה, והוא החזיק לה את היד.. הרגשתי את ליבי מתכווץ למראה הזה. היא לא הביטה בי אפילו, מתעלמת לחלוטין מקיומי. מה שאני לא יכולתי להתעלם ממנו, היה ההבעה על פניה.. היא נראתה.. נראתה שבורה?.. עינייה נראו כבויות, עצובות.. חסר לו אם הוא עשה לה משהו, הוא יצטער על כך. אבל מצד שני, אם הוא היה עושה לה משהו היא לא הייתה מגיעה איתו, יד ביד.. הם ישבו שני כיסאות מלפני, בטור המקביל אלי, ויכולתי לראות איך היא משעינה את ראשה עליו. לא יכולתי להוריד את עיניי מהם במהלך כל הטיסה. כל כך רציתי להיות שם במקומו.. להיות זה שמחבק אותה, זה שמחזיק לה את היד.. אני לא אוותר. אני אמשיך להגיד לה שאני אוהב אותה ושאני רוצה אותה עד שהיא תבין את זה. זהו, החלטתי, אני רוצה אותה. תמיד רציתי, ותמיד ארצה, לא משנה מה. עכשיו שיש סיכוי שהיא נשארת כאן, זה יכול לעבוד.. אנחנו יכולים לקבל את ההזדמנות השנייה שלנו. כל מה שאני צריך לעשות, זה להיפרד מאמבר. זה כבר לא עובד. מאז שטלי חזרה, מאז שהתחלתי שוב להרגיש, המערכת יחסים שלי עם אמבר נהפכה למיותרת. היא תבין את זה, היא הרי גם לא מרגישה כלום אלי.
"אתה מוכן להפסיק לבהות בהם?" אמבר החזירה אותי ממחשבותיי.
"אני לא יכול.." נאנחתי והפניתי את מבטי אל אמבר, שהסתכלה עלי. "אנחנו צריכים לדבר.." אמרתי בקול רציני יותר. זה הזמן לעשות את זה. אין סיבה למשוך את זה יותר.
"נכון.." היא אמרה לי והופתעתי. "תיראה, אני יודעת שאתה אוהב את טלי.. אבל, אני לא רוצה שתיפגע. היא המשיכה הלאה הארי." היא אמרה לי, והניחה את ידה על שלי, בתנועת ניחום.
"לא, היא לא. אני רואה איך היא מסתכלת עלי, איך היא מגיבה אלי כשאני בסביבה.. היא עדיין מרגישה משהו אלי, אמבר. אני בטוח." הסתכלתי עליהם שוב, הם דיברו על משהו.
"היא לא הארי. אל תשלה את עצמך. היא עברה הלאה." היא חזרה על מילותיה.
"זה שהיא יושבת איתו שם עכשיו, זה לא אומר כלום. זה סתם כדי לנסות לשכוח, אני בטוח."
השאלה היא, האם אני באמת בטוח?!
"הארי, לא רציתי להראות לך את זה, אבל אין לי ברירה." היא אמרה פתאום, מושכת את תשומת ליבי. היא הוציאה את הפלאפון שלה והדליקה אותו. הסתכלתי עליה, לא מבין מה היא עושה. "אתה מבטיח לי שאתה רואה את זה, ומניח לכל הסיפור הזה? ואתה מבטיח לי שלא תלך ותדבר איתה על זה?" היא אמרה פתאום. הנהנתי. מה לעזאזל כל הסודיות הזאת פתאום!? היא פתחה את אלבום התמונות, ונכנסה לתמונה- טלי ודין במיטה.. עירומים!? הרגשתי את פי נפער, ואת דמי נוזל מפניי. לקחתי את הפלאפון לידיי, מתעמק בתמונה, לא מאמין למה שאני רואה.. היא.. היא שכבה איתו!? עם דין!? אחרי יומיים שהם מכירים!? לא.. זאת לא טלי שאני מכיר.. היא לא.. ידעתי עד כמה זה היה חשוב לה הנושא של יחסים אינטימיים כאלו.. אין מצב שהיא עשתה את זה איתו.. נכון?! אבל התמונה פה, רגע, איך בכלל הגיעה התמונה הזו לאמבר?! הסתכלתי עליה, פותח את פי לשאול אבל אז שמעתי תזוזה מהכיוון שלהם. הפניתי את מבטי אליהם, טלי בדיוק קמה אל השירותים, חולפת על פני בלי להביט בי אפילו. ואז המחשבה הזו נעלמה, היא לא הסתכלה עלי.. מה זה משנה מאיפה התמונה? זה הגיוני שאני טעיתי עד כדי כך? שאני חייתי באשליה שהיא עדיין מרגישה אלי משהו? זה ייתכן? החזרתי לאמבר את הפלאפון, משפיל את מבטי ועוצם את עיניי. לא חשבתי שהיא תעשה דבר כזה. ועוד אחרי מה שהיא סיפרה לי, שהיא הייתה חברה של עומרי שנה ולא שכבה איתו.. מה לעזאזל היה לה לשכב עם מישהו שהיא מכירה יומיים וחצי?? חשבתי שהוא שונה.. שהיא מיוחדת.. אחרת.. כנראה טעיתי.
"על מה רצית לדבר?" אמבר שאלה פתאום.
"סתם.. לא חשוב." למה הכנסתי את עצמי לזה? עדיף בלי רגשות, בלי אכזבות, בלי כאב, בלי לב שמתכווץ כל פעם מחדש.. עדיף לי להיות עם אמבר, כמו שהיינו עד עכשיו. מערכת יחסים נטולת רגשות. ככה הכל הרבה יותר קל. פקחתי את עיניי והתיישרתי בכיסא, מחייך חיוך מזויף אל אמבר ומניח את ידי על כתפיה, מאמץ אותה אלי לחיבוק.
"תודה שאת דואגת לי." אמרתי ונישקתי את ראשה. בדיוק באותו הרגע טלי עברה, ראיתי את עיניה מופנות אלינו, ואז חוזרות חזרה אל דין.
"תמיד." אמבר ענתה לי.
זהו. אני וטלי, זה כבר לא יקרה. יכול להיות שזה אפילו לא קרה.. זה נגמר עוד לפני שזה התחיל. הגיע הזמן לשחרר.
אני משחרר.
משחרר…