כך פגשתי את הארי סטיילס- עונה 2 פרק 13

טוב, אז אני ממש ממש אוהבת את הפרק הזה!! >< חחחחחח הראש הקרימינלי שלי נכנס לפעולה חחחחח מקווה שתאהבו :))) (טיפה ארוך חח)
__________________________________________________

-נקודת המבט של אלין-
"טוב, את מוכנה להסביר לי מה את רוצה מהילדה המסכנה שלא יודעת מה הולך ליפול עליה?" גיחכתי והתיישבתי על המיטה. אמבר התהלכה הלוך ושוב באמצע החדר, מה שאומר שהגלגלים במוח שלה כבר עובדים על תוכנית מרושעת.
"היא לא מסכנה. עדיין." היא מלמלה ונעצרה לבסוף מולי. "יש לי!"
"נו, בואי נשמע.." נשענתי אחורה על שתי ידיי, אמבר התקדמה לעברי, מדברת יותר בלחש.
"הארי חושב שהוא עדיין אוהב אותה, אז-"
"הארי עדיין אוהב אותה. לא רק חושב.." קטעתי אותה בחיוך. היא זרקה לי מבט רצחני ומחקתי את החיוך מפניי ישר, לא מתעסקים עם אמבר כשהיא רוקמת תוכניות..
"כמו שאמרתי.." היא זרקה לי מבט מלא במשמעות והמשיכה לדבר. "הוא חושב שהוא אוה.. טוב נו, הוא עדיין אוהב אותה.." הבלעתי חיוך למראה של אמבר מדברת לעצמה תוך כדי. "מה שאני צריכה לעשות, זה למנוע ממנה לדעת את זה.." היא חייכה אלי, כאילו זה משהו פשוט.
"בעיה אחת.. הוא אמר לה שהוא עדיין אוהב אותה, לא? אמרת ששמעת אותם במטבח אצל הארי ביום חמישי.."
"אנחנו צריכים לגרום לה להבין שהוא מעולם לא אהב אותה.." היא המשיכה, עוצרת לכמה שניות, מכווצת את גבותיה חושבת על עוד משהו.
"איך נגרום לה להבין שהוא מעולם לא אהב אותה.. אם הוא מעולם לא הפסיק לאהוב אותה?"
"נשבעת לך לין, לפעמים אני לא מבינה איך את חברה שלי.. איפה המוח הקרימינלי שלך!?" היא התיישבה לידי. "פה נכנס מכשיר ההקלטה שהבאת! עוד לא קלטת מה התוכנית!?" היא שאלה בהתלהבות, עיניה נוצצות.
"המוח שלי לא עד כדי כך מעוות כמו שלך.. דברי כבר."
"אוח, את בלתי אפשרית! אז התוכנית היא כזאת.. הארי עכשיו שיכור מת, מנסה להשכיח מעצמו את 'אהבת חייו'…" היא אמרה את שתי המילים האלו בזלזול. "כל מה שאני צריכה לעשות זה לדובב אותו, לגרום לו לדבר, ואז תקליטי אותנו…" הוא חייכה אלי.
"ו..?" שאלתי, עדיין לא מבינה לאן היא הולכת עם זה. היא נאנחה והנידה בראשה לעצמה.
"את, בכישורייך הממוחשבים, תערכי את ההקלטה, ככה שזה יראה כאילו הוא אומר שהוא מעולם לא אהב אתה.. איזה גאוני נכון?!" היא מחאה כפיים וקיפצה על המיטה, מתרגשת מהתוכנית שלה.
"ואז אנחנו נשמיע לה את זה?"
"ברור שלא! ניראלך שהיא תאמין למשהו שבא ממני? היא לא טיפשה.. אנחנו נגרום לה לשמוע את זה במקרה.. כאילו ברור שזה מתוכנן, אבל היא תחשוב שזה במקרה.." חיוך נפרס על פניה מאוזן לאוזן.
"וואו.. בהחלטה אחת התוכניות היותר מרושעות שלך.." הוא המשיכה לחייך, מרוצה מעצמה. "יש לי רק שאלה אחת.. למה את עושה את זה?"
"מה זאת אומרת?" היא נראתה מבולבלת.
"הרי, ידעת שהוא לא אוהב אותך.. וידעת מראש למה את מכניסה את עצמך. אז למה כל זה עכשיו?"
"לא הייתה לי בעיה עם זה שהוא לא אוהב אותי, כי אז הוא לא ידע שהוא עדיין אוהב אותה. ברגע שהיא באה, כולה מושלמת וכוסית וככה עם העיניים האלה שלה ו-"
"אמבר? סטית קצת מהנושא ניראלי.." קטעתי אותה משטף הקנאה שתקף אותה פתאום. זה לא מתאים לה ככה לקנא, היא יודעת שהיא מושלמת וכל אחד היה רוצה אותה. אני חייבת לראות מה כל הסיפור סביב טלי הזאת..
"צודקת. בקיצור, לא הייתה לי בעיה שהוא לא הרגיש כלום לאף אחד.. אבל עכשיו, ממש לא. אף אחד לא ישפיל אותי ככה!" היא פלטה בארס את המילים הללו, ולא יכולתי שלא לשים לב שיש שם משהו מעבר. זה לא רק זה.
"ועכשיו בואי תגידי לי את האמת…"
"זאת האמת." היא קמה מהמיטה לעבר המראה, מסדרת את שיערה.
"אמבר, אני מכירה אותך יותר מידי זמן. זה בסדר להרגיש את יודעת.." היא הסתובבה בבת אחת, כאילו קיללתי אותה כרגע.
"אני-לא-מרגישה-כלום!" היא פלטה, מדגישה כל מילה שיוצאת לה מהפה.
"את כל כך כן." אמרתי בפשטות ומשכתי בכתפי. "זה כזה שקוף. את אוהבת את הארי."
"אני-לא!" היא המשיכה באותו טון. "מה שמעצבן אותי זה שהוא אומר שהוא לא מוכן להרגיש שוב, אבל איך שהיא באה הוא פתאום נהיה לי מר ריגשי." היא שילבה את זרועותיה בכעס.
"מה שתגידי. טוב, למתי את צריכה את ההקלטה מוכנה?"
"תלוי, ניראה כבר. תרדי למטה, ותגידי לו שיעלה. תמציאי לו משהו אם הוא לא ירצה." היא לקחת מהמיטה את המכשיר והסתכלה בחדר, מחפשת איפה לשים אותו בלי שישימו לב. לבסוף היא החליטה לטחוב אותו מתחת לכרית.
"ואז מה?" שאלתי בזמן שקמתי אל המראה, מסדרת את שמלת המיני הסגולה שלבשתי.
"ואז את תיקחי את ההקלטה, תערכי את השאלות שלי ואת התשובות שלו ככה שיראה שהוא מודה שהוא סתם שיחק בה. ואז.. שלב ב'." היא אמרה ונשכבה על המיטה, מחפשת תנוחה מפתה בה היא תשכב כשהארי ייכנס לחדר.
"ומה זה שלב ב'?" שאלתי בזמן שפתחתי את הדלת.
"כשיגיע הרגע, את תדעי." היא חייכה אלי, ויצאתי.

ירדתי למטה, פתאום זה ניראה כאילו עוד אנשים הגיעו, כי הרחבה הייתה עמוסה יותר ממקודם. הסתכלתי על השעון שעל הקיר, השעה הייתה רק אחת עשרה, הגיוני, זה השעות שכולם מגיעים.
חיפשתי את הארי בעיניי, וכשלא מצאתי אותו יצאתי אל הגינה. הוא היה שם, שוכב על הנדנדה עם שלושה בקבוקי בירה ריקים לידו.
"הארי?" התקרבתי אליו, ריח אלכוהול נטף ממנו, עיניו היו עצומות, ופניו מעט רטובות. יכול להיות שהוא בכה?! הוא פתח את עיניו, מסתכל עלי, וסוגר אותן שוב.
"לין.. את יכולה להביא לי עוד בירה?"
"הארי ניראה לי ששתית מספיק. אמבר צריכה אותך.." הוא עדיין היה עם עיניים עצומות.
"ו..?"
"מה זאת אומרת? היא צריכה אותך, אתה לא תלך אליה?" ניסיתי לשחק לו על המצפון.
"שתבוא אז." הוא פלט.
"היא לא יכולה. היא למעלה בחדר. היא בוכה." בשנייה שאמרתי את המילה בוכה הוא פקח את עיניו בבת אחת.
"מה יש לה?" הוא גמגם, וניסה להתיישב, היה ברור שהוא שיכור. תמכתי בו עם ידי, מייצבת אותו.
"אני לא יודעת. רק אתה תוכל לעזור לה.. היא לא מוכנה לדבר איתי." נשבעת, שמגיע לי אוסקר.
הוא קם באיטיות, מנסה לייצב את עצמו, והתחיל לעשות את דרכו פנימה, מתנדנד בדרך. הלכתי אחריו. נכנסנו פנימה, ראיתי את הארי נעלם מהסלון ועושה את דרכו למעלה. הסתכלתי מסביבי, וראיתי את ליאם.. אוי.. הוא כל כך מושלם.. עשיתי את דרכי אליו, הוא ישב עם מישהי על הסלון שהוצמד לקיר, צוחק איתה כאילו היא החברה הכי טובה שלו. מי זו לעזאזל? בחיים לא ראיתי אותה.
"היי חתיך." חייכתי אליו והתיישבתי על ברכיו, כורכת יד אחת סביב צווארו. הבחורה שהייתה שם הייתה בהלם, פיה נפער לרווחה. ליאם ניראה מבולבל ואז זיהה אותי.
"היי לין. הרבה זמן לא ראיתי אותך.." הוא חייך אלי, ונתן לי נשיקת שלום בלחי. הבחורה האדימה, והשפילה את מבטה. טוב מאוד, לפחות היא יודעת את המקום שלה.
"רוז, תכירי את אלין. היא חברה של אמבר. אמבר זו החברה של הארי.." הבחורה, רוז מסתבר, חייכה אלי חיוך מבויש.
"ה..היי" היא אמרה לי בהיסוס. בחנתי אותי במבטי, טוב, היא לא מהווה תחרות.
"אתה בא לרקוד?" שאלתי אותו וקמתי ממנו, מושיטה את ידי אליו.
"אממ לא האמת לא בא לי.. אני אשב פה עם רוז.." הוא חייך אלי והפנה את מבטו אליה. זקפתי גבה, לי לא אומרים לא.
"קדימה ליאם.. אתה לא תסרב לבחורה נכון?" קרצתי אליו. "לא מפריע לך נכון ריז?" פניתי אליה.
"רוז.. ולא.. ברור שלא.." היא אמרה במבוכה.
"אתה רואה." חייכתי אל ליאם. "הכל תקין. יאללה." משכתי את ידו והוא קם, חיוך מרוצה על פניי.

-נקודת המבט של אמבר-

"אמבר?" שמעתי את הקול של הארי קורא מבחוץ, כנראה לא יודע באיזה חדר אני. הדלקתי את מכשיר ההקלטה וצעקתי לו "פה", שנייה אחרי זה הוא נכנס, מתנדנד, שיכור כמו שלא ראיתי אותו כבר הרבה זמן.
"מה קרה אמ'?" הוא שאל בזמן שסגר את הדלת והתקרב אלי. "לין אמרה לי שאת בוכה?" הוא נשפך על המיטה לידי, מניח את ידיו מתחת לראשו. אם הוא רק היה יודע מה יש מתחת לכרית שהוא כרגע שכב עליה.. פחדתי שהוא ירגיש את מכשיר ההקלטה, אני חייבת להזיז אותו משם.. תפסתי את צווארון חולצתו ומשכתי אותו אלי, מדביקה נשיקה לשפתיו, נשכבתי על גבי, מושכת אותו איתי, כך שיהיה מעלי. הרגשתי את גופו מתקשח, ואז מרפה. הוא החזיר לי נשיקה, מעביר את ידיו על ירכיי, סוחט אותן בעדינות. ניתקתי את שפתיי ממנו, מחפשת אוויר, והוא המשיך לנשק את צווארי. ידיו עלו מעלה, ונחו על החזה שלי. גניחה קלה יצאה מפי, ואז נזכרתי במכשיר, שמקליט.. הורדתי את ידיו ממני ותפסתי את ראשו בידיי. עד כמה שלא רציתי להפסיק עכשיו, לא בשביל זה קראתי לו לפה..
"הארי, אנחנו צריכים לדבר." אמרתי לו בקול רציני, והוא מצמץ בעיניו, מביט בי בפליאה.
"עכשיו את רוצה לדבר?" הנהנתי בראשי. הוא נאנח ונשכב על גבו, בצד השני של המיטה, מעולה.
"אמבר, אין לך עם מי לדבר עכשיו. אני שפוך." הוא מלמל בעיניים עצומות.
"אני רוצה שתספר לי למה בגדת בטלי." זרקתי את השאלה ישירות לחלל האוויר, הרגשתי את גופו קופא, ועיניו נפקחו לרווחה.
"מה!?" הוא שאל המום, למרות שהוא היה שיכור, זה היה ניראה פתאום כאילו הוא הבן אדם הכי פיכח עלי אדמות.
"אתה אהבת את הברמנית הזאת?" המשכתי לשאול, מתעלמת מהתגובה שלו.
"מה? ברור שלא אהבתי אותה. איזו מן שאלה זו?"
"אז למה עשית את זה?"
"אני.. אני לא יודעת.. בטח שלא אהבתי אותה.. סתם, זה היה סתם, פשוט ככה."
"סטוץ?"
"כנראה.. זה הרי לא יכל להיות לעולם משהו מעבר. אהבתי את טלי בכל מעודי. אני עדיין אוהב.." הוא נאנח ועצם את עיניו שוב.
"אז למה בגדת בה?"
"אני לא יודע, אמבר. הייתי שיכור. אני.. לא חשבתי על מה שאני עושה. היא התחילה לפלרטט איתי, ועם האלכוהול בדמי, ועם זה שאני וטלי כבר לא דיברנו כל כך הרבה.. הכל פשוט התערבב איכשהו.."
"משיכה פיזית נטו?"
"כן. זה כל מה שזה היה. משיכה פיזית. לא יותר מזה. וגם זה, רק כשהייתי שיכור, ומדוכא באותו יום." חייכתי חיוך רחב.. לא חשבתי שזה יהיה כזה קל.. הוא אומר בדיוק את מה שאני רוצה שיגיד..
אחרי רבע שעה של שיחה, או יותר נכון חקירה, השגתי את מבוקשי. הארי נרדם על המיטה, ואני קמתי ממנה בזהירות, שלא להעיר אותו. למרות שהוא היה כל כך שיכור שגם סירנה לא תעיר אותו. הוצאתי באיטיות את המכשיר מהכרית, ויצאתי מהחדר, סוגרת אחרי את הדלת.
ירדתי למטה, כולם היו ברחבת הסלון, רוקדים. חיפשתי את לין בעיניי, מצאתי אותה רוקדת צמוד עם ליאם. חייכתי, תמיד היה לה קטע אליו.. היא ראתה אותי וסימנתי לה עם הראש לבוא אלי, היא הנידה בראשה לשלילה, כנראה רוצה להמשיך להיות עם ליאם. שלחתי לה מבט עצבני, והוריתי לה להגיע, הפעם עם ידיי.
"נו, אמבר! אני לוקחת פסק זמן מהתוכנית!" היא מלמלה, הבל פיה מלא באלכוהול.
"עכשיו את מחליטה לשתות לי!? עכשיו?!" התעצבנתי וגררתי אותה מזרועה אל המטבח. הוצאתי מים קרים מהמקרר ונתתי לה לשתות.
"אני צריכה אותך ערנית!" אמרתי לה. "קחי, תשמרי על זה כאילו זה החיים שלך!" הבאתי לה את ההקלטה והיא הנהנה בראשה.
"שעה זה מוכן." היא אמרה ויצאה מהמטבח. היא הלכה לליאם, נתנה לו נשיקה רטובה על שפתיו, שהפתיעה גם אותו, ויצאה מהבית, בלי לחכות שליאם יגיב בכלל.
מעולה. שלב ב' עומד לצאת לדרך.