כיוון אחד-פרק 13 שופינג עם אמא❤️
נ.מ כללית-
הנה וואן דיירקשן, יושבים במטוס ומחכים שיגיעו לאנגליה, לסיבוב הופעות קצר.
הארי מתכתב עם עדי למרות שישב מלפניה, זאין מצלם את לואי ישן, ליאם ונייל משחקים באייפון שלהם
כנראה-אחד נגד השני.
והנה ההתכתבות המלהיבה של הארי ועדי:
עדי:היי
הארי:היי
עדי:מה עושה?
הארי:כלום. ואת?
עדי:עושה באנג׳י מעל עולם הזוחלים המתים.
הארי: 0_0
עדי:עכעגעימעבגטיאהעי
הארי:לואי ישן?!
עדי:כע, זאין מצלם אותו.
הארי:חעחעחע
עדי:~תמונה~ (#תמונה של ליאם ונייל מתחרים אחד בשני באייפון עם לשון בחוץ#)
הארי:חחחחח אגב איפה הם יושבים?!
עדי:מאחורי -,-
וכאן מסתיימת ההתכתבות המלהיבה!!!
~כעבור שעתיים~
״טוב, אנחנו נוחתים, וואן דיירקשן!״ קרא ג׳יימס.
כולם עשו קולות נרגשים של ״יאייי״ וכאלה.
המטוס נחת והם ירדו על אדמת אנגליה. שם חיכו להם מאחורי גדר מעריצות .
״וווואואוווו!!!!״ קרא הארי.
״יש פה מליוני אנשים!״ הוסיף בשקט.
״הארי!!! הארי!!!״ קראו המעריצות שהיו להן שלטים או חולצות של הארי.
וואן די רצו להתקרב למעריצות אבל המאבטחים לא הרשו להם, הם אמרו שהמעריצות קצת משוגעות ובקלות הן יכולות לקרוע להם את החולצה.
עדי עשתה מבט לחוץ אחרי ששמעה את המשפט האחרון.
נ.מ עדי-
עזבנו את המעריצות הנרגשות ונסענו לעבר המלון.
קיבלנו סוויטה גדולה מאד כך שכולנו היינו בחדר אחד.
היו שם מיטה זוגית, ומהצד השני עוד ארבעה מיטות.
ליאם ונייל קפצו על המיטה הזוגית והכריזו שזאת המיטה שלהם.
נאנחתי ותפסתי מיטה פרטית אחת.
כעבור שעה של פריקת מזוודות והתמקמות בחדר ישבנו על הספות-משועממים.
״מה בלאכם לעשות?״ שאל זאין ולואי וליאם רצו לרדת לבריכה.
״אבל קר מאד בחוץ, והמים בטח קפואים. לא באנו בשביל להרוס את הקול..״ חיקיתי את המורה שלנו לפיתוח קול.
כולם צחקו ולואי הדליק את הטלוויזיה.
ראיתי שאמא שלי צייצה בטוויטר:״לאן נעלמו הילדים שלי? נשארתי רק עם הקטנים, וגם איתם בקושי.״
באותו רגע רציתי לבכות. הודעתי לבנים שאני הולכת סתם לסיבוב באנגליה ואחזור בעוד שעתיים,
ירדתי למטה והזמנתי מונית.
״לרחוב אדוארד 34 בבקשה״ אמרתי לנהג את הכתובת.
הוא נסע לשם וכעבור עשר דקות הגענו. שילמתי ונעמדתי מול הבית הזה.
ידעתי את הקוד שבשער, הקלדתי אותו ונכנסתי.
ניסיתי לפתוח את הדלת הראשית, מכיוון שלא הצלחתי הלכתי לחצר האחורית והדלת שם היתה פתוחה. נכנסתי וראיתי את אבי, יושב על הספה וצופה בטלוויזיה. כשראה אותי-נדהם.
שמתי אצבע על השפתיים כדי לסמן לו שיהיה בשקט, התיישבתי לידו וחיבקתי אותו חיבוק ארוך ארוך.
״איפה אמא?״ שאלתי ממש בלחש. ״בחדר העבודה שלה, אני מניח שהיא תתרגש מאד לראות את ביתה האמצעית באה להפתיע אותה.״ השיב בלחש.
״מה אתם עושים באנגליה, בכלל?״ שאל.
״אה, לפני שש שעות נחתנו במטוס, יצאנו לסיבוב הופעות באנגליה.״ השבתי.
״אתם באים לראות אותנו, כן?״ שאלתי.
״בטלוויזיה, כמובן. בשידור חי! אבל זה יקרה אחרי שאמא שלך תגלה שאת באנגליה״ צחק בשקט ונישק אותי בלחי. אוח, כמה התגעגעתי לזה, לתחושה המצמררת של הקוצים שעל סנטרו על הלחי שלי.
עשיתי בשקט לחדר העבודה של אימי, שם ראיתי אותה משייפת את ציפורניה. אלוהים אדירים-
איזה זיכרון ! פתאום נזכרתי בחדר העבודה הקטן שלה שיהיה לה כשהייתי עוד בחטיבה, שהיה שם רק
כמה לקים ואת מזוודת האיפור הקטנה שלה, עכשיו אני רואה חדר גדול, שתי כסאות מרופדים,
שולחן גדול ומזוודת איפור גדולה לחלוטין,ושתי שידות מלאות בלקים מצדדי השולחן. (אמא שלי מאפרת וקוסמטיקאית) למזלי היא ישבה עם הגב אלי, ושייפה. נכנסתי על קצות האצבעות וחיבקתי אותה מאחורה. בהתחלה נבהלה ואז גילתה שזאת אני, וחיבקה אותי חזק חזקחזק שכבר בקושי הייתי יכולה לנשום. ״נסיכה שלי!!!״ קראה מאושר וליטפה את שיערי. לאחר כל החיבוקים מצאנו את עצמינו יושבות על הרצפה , צוחקות ובוכות מגעגועים ואושר.
״בטח ראית את הציוץ שלי בטוויטר, נכון?״ שאלה.
״ברור, אבל נגררתי אחריך מתוך געגועים״ עניתי בחיוך.
״שיפצת ממש יפה!״ החמאתי לה.
״כן, עשיתי את השיפוץ הזה לפני שבוע.״ אמרה.
״איפה הקטנים?״ שאלתי.
״מיקה בבית הספר. עדיין-כיתה י׳.. עומר ואור אצל דניאל-מרחק של שעתיים מכאן״ נאנחה.
הנהנתי וחייכתי.
״ואיך את, בוואן דיירקשן?״ שאלה פתאום.
״הכל מעולה, אנחנו בדיוק נחתנו במטוס ואנחנו עכשיו בסיבוב הופעות קצר באנגליה.״ עניתי.
״שמעתי שיש לך חבר, הא?״ חייכה אימי ופה ברחה בי הציניות. אני תמיד נעשת רצינית כשאנחנו מדברות על בנים.
״אה.. כן..״ לחשתי.
״נו, ומה איתו?״ שאלה.
״הכל מעולה, מסתדרים מצוין. את יודעת מי זה, נכון?״ שאלתי.
״ברור-הארי סטיילז״ השיבה אימי בחיוך.
״סטיילס..״ תיקנתי אותה.
לי דווקא נראה שאמא שלי מאד מרוצה מהזוגיות שלי עם הארי.
״כשתתבגרי יהיה לך חבר שיגן עליך, שישמור עליך, ושיאוהב אותך״ זה משפט שאמא שלי תמיד אמרה לי כהייתי קטנה. זה בדיוק הארי.
״טוב,״ אמרתי לפתע.
״איך הולך עם הקריירה?״ שאלתי.
״מצוין, המצב הכספי בבית גדל. כל חודש אנחנו מרוויחים 1,000,000 שקל ויותר, במיוחד בחודש בשעבר-שאבא הצליח למכור 6 דירות וחזר הביתה עם שמונה מליון שקל ביד.״ חייכה.
צחקתי.
״אני עכשיו מקנאה בקטנים״
״למה?״
״כי הם גרים אצל הורים מליארדרים..״ צחקתי.
״תאמיני לי, כולנו בבית הזה יושבים אכולי קנאה ממך, מאחותך ומדניאל, עם עבודה מצליחה כלכך כמו שלכם אתם תהיו עשירים יותר מאשר כולנו ביחד!״ אמרה.
״בחיים לא חיווינו איך זה להיות בלהקה מצליחה כלכך שבכל העולם מכירים אותכם וכשיש הופעה מוכרים איזה מליון כרטיסים בארבע דקות, או לשם שינוי להיות זמרת פופ נערצת בכל העולם ולהיות ארוסתו של ג׳סטין ביבר, או לשם שינוי להיות נגן גיטרת בס בלהקה שעוד מעט תגיע לרמה של הביטלס ופינק פלויד. ועוד בנו את מקנאה?!״ סיכמה.
חיבקתי אותה ואז שאלתי.
״ומה מיקה תעשה בחיים? מה עומרי? מה אוריקי יעשה בחיים?״
״מי יודע? אולי מיקה תהיה כמוך, בלהקה, אולי עומרי יהיה בלהקה כמו של דניאל..״ הגיבה.
״ואורי יהיה זמרת פופ.״ התבדחתי.
״אוריקי עוד קטן, כשהוא יתבגר בטח הוא ימצא את היעוד שלו.״
הנהנתי.
״טוב, אז מה מצב הכספי שלך?״ שאלה אימי.
״אמא, זה לא חשוב! אני לא בוואן דיירקשן בשביל הכסף, אני בוואן דיירקשן כי אני נהנית עם הבנים, אני נהנת לשיר ולהצתלם, אני אוהבת שמכירים אותי בכל מקום ושכלכך הרבה אנשים אוהבים אותי. בכלל לא אכפת לי מהכסף!״ כעסתי.
״את צודקת, נסחפתי קצת.״ אמרה ונתתי לה מבט מתנשא.
״את צודקת, נסחפתי מאד.״ תקנה את עצמה בשביל הרצון שלי.
״אני לא רוצה שתיהי כמו כל המניאקים האלה שהדבר היחיד שמעניין אותם זה כסף! כמו כל הקמצנים האלה שיושבים בבית ולא מבזבזים דולר! אני לא רוצה שאמא שלי תיהיה כזאת!״ התעצבנתי.
״את יודעת מה?״ אמרתי. ״תכיני את עצמך וקחי ארנק עם כסף, אני ואת יוצאות לשופינג!״ הכרזתי.
היא הביטה בי בעיינים המומות, ולאחר כמה שניות הנהנה ופתחה את הארון שלה.
היא התלבשה ואני ביינתים הייתי באייפון.
״אפשר לדעת איפה את?״ כתב לי הארי.
״ברור שאפשר, אני עכשיו בבית של ההורים שלי, אני ואמא שלי יוצאות לשופינג.״ הגבתי.
״הא…״ כתב.
״איפה אתה?״
״אני עכשיו עם זאין, אנחנו מטיילים במלון, מציקים לאנשים״
״חחח, טוב אני אחזור עוד בערך.. שלוש שעות״
״אוקיי״
״ביי״
יצאתי עם אימי לקניון.
כשהסתכלתי סביב בקעה משפתי רק מילה אחת:״וואו!״
הקניון הזה עצום! מלא בחנויות מגניבות שאני רוצה ומשתוקקת להכנס אליהן.
״רוצה שופינג בסגנון אנגליה?״ שאלה אימי.
הנהנתי.
״הכל כאן כל כך שונה מאמריקה.״ התלהבתי.
״רציתי להראות לך חנות שאני בטוחה שתואהבי!״ אמרה אימי והחזיקה בידי. עלינו לקומה השניה ונכנסנו לחנות גדולה יחסית.
״SEVEN4ONE״ קראתי את השם של החנות.
ישר נדלקתי שם על דברים. ראיתי סריגים מדהימים, סקינים בצבע שאין באמריקה, חולצות מהממות, בקיצור, המותגים הכי חמים באמריקה בסוגים שיש רק באנגליה. לקחנו המון בגדים וחיכינו בתור לתאי המדידה.
״סליחה, יכול להיות שאת מוואן דיירקשן?״ פנתה אלי ילדה קטנה.
״כן״ חייכתי אליה. היא ביקשה חתימה,תמונה, מה לא עשיתי כדי להמשיך בשופינג בלי הפרעות המעריצים.
יצאנו מהחנות עם שקיות, כל אחת, לאחר מכן אימי לקחה אותי למין דוכן כזה שמכרו בו לקים.
״Oh la la״ היה כתוב. לקחתי לקים חורפיים-כחול, סגול, אדום, חום בהיר וורוד קר.
אנשים התחילו לשים לב אלי ולזהות אותי. התחילו גם הפאפרצי, ואז אני ואימי נכנסנו לחנות נעליים שקטה יותר. הוצאתי מהתיק שלי משקפיים עם זכוכיות מזויפות והרכבתי את המשקפיים כדי שלא יזהו אותי. ״יפה לך!״ אמרה אימי וזה עבד, אנשים לא הצליחו לזהות אותי.
לאחר שעה-שעתים יצאנו מהקניון עם כמות ענקית של שקיות, התיישבנו באוטו של אימי וביקשתי ממנה להסיע אותי למלון כי הייתי ממש עייפה. היא הנהנה והסיעה אותי, נפרדנו בחיבוקים גדולים ועליתי למלון. רק כשנכנסתי למזדרון של הקומה שלי יכולתי להוריד את המשקפיים.
נכנסתי ולהפתעתי אף אחד לא היה שם.
״איפה אתם?״ התקשרתי ללואי.
״אנחנו למטה, יש פה חדר עם הוקי שולחן, משחקים עם אסימונים, בואי אלינו!״ ענה.
״אין לי כוח.. אני ממש עייפה..״
״למה, מה קרה?״
״שופינג עם אמא…״
תגובות (1)
תמשיכי