כיוון אחד-פרק 10 (!!!!!) כדורגל? לא אני❤️ חלק ג׳

נ.מ הארי-
וואו! איזה מגרש! אנחנו עכשיו בישראל, ואנחנו במגרש כדורגל עצום בישראל.
״יאא״ פלטה עדי והתכופפה כשלואי כמעט פגע בה עם כדור.
״כשהייתי קטנה הייתי מתנחלת אצל החברים שלי במגרש..״ צחקה.
״רוצה אולי איזה משחק?״ שאלתי והתקרבתי אליה.
״ברור״ חייכה והזמינה את כולם.
נייל היה השוער.
״בווי זה יותר קל״ אמרה עדי.
״צודקת״ זרק זאין, שהיה בצד השני של המגרש.

נ.מ עדי-
רצתי אחרי הכדור, זה היה לא קל..
בעטתי את הכדור לשער של נייל והרגשתי כאב חד בברך.
לא רציתי להביך את עצמי מול החברים שלי שממש כואב לי ושאני על סף דמעות,
אמרתי שקצת נתפסו לי השרירים והתיישבתי בצד.
קפצתי על רגל אחת עד הספסל.
הרמתי את השרוול של המכנס וראיתי שהברך שלי סגולה, מדממת, וקצת נפוחה.
זה היה נורא.
סימסתי לאמא שלי שבדיוק ״במקרה״ היתה בישראל ואמרתי לה לבוא לקחת אותי בחשאיות.
ניסיתי לזייף הליכה נורמאלית ולא צליעה ואמרתי לבנים שאין לי כוח לשחק ושאני חוזרת למלון.
הארי הנהן, נישק אותי, והמשיך במשחק.
״אני פה״ כתבה לי אימי ויצאתי החוצה.
בדרך אליה מעדתי ונפלתי. מתתי מכאבים.
אמא שלי מיד לקחה אותי לבית החולים.
הייתי כבר בטוחה ששברתי את הרגל או שגרמתי לעצמי נזק גדול יותר..
לאחר כשעה של בדיקות אמרו לי שמדובר בנקיעת רגל קלה ושחוץ מזה לא נגרם שום נזק.
״רק אסור לך עדיין ללכת בעצמך עד שהרגל תעבור.״ אמר הרופא.
״מתי היא תעבור?״ שאלה אימי, מודאגת. ״שבוע-שבועיים היא בריאה. אבל קחי בחשבון ששבוע אחרי
מותר לך רק ללכת, לא לרוץ ולא לקפוץ. בקיצור, בעוד ארבעה שבועות תחלימי.״ חייך.
אימי הרימה אותי והסיעה למלון.
עכשיו לא ידעתי מה לעשות, איך ואיזה סיפור אוכל להמציא על כך שאני עם רגל נקועה.
״עדיף לא לשקר ולומר את האמת.״ אמרתי לעצמי ואז כעסתי.
זה בכלל לא עוזר כאן!!! אוף!!!
עמדו לי דמעות בגרון.
״לא…״ אמרתי לעצמי ואז המשכתי את המשפט בלב:
לא להתחיל לבכות..!
בסוף החלטתי ללכת על הדרך הישרה, לקחת סיכון ולספר להם.
לקחתי את האייפון שלי והתקשרתי להארי.
״הלו?״
״הארי?״
״כן?״
״תקשיב.. אני.. אני פשוט חייבת לספר לך משהו.״
״חופשי!״
״טוב אז ככה, במגרש בעטתי בכדור ונקעתי את הרגל אני עכשיו במלון עם רגל חבושה ואני אצטרך להיות ככה.. שבועיים שלמים!!״ אמרתי והתחילו לנזול לי דמעות, אבל לא בכיתי.
״מה?!?!״ שמעתי והוא ניתק.

נ.מ הארי-
אלוהים אדירים!!! עכשיו עזבתי הכל ורצתי החוצה מהמגרש.
הזמנתי מונית ונסעתי למלון.
נתתי לנהג 50 שקלים.
״זה עולה רק 30״ אמר הנהג וכבר הספקתי להסתלק ורצתי בשיא המהירות לחדר שלי, של עדי, לואי וזאין.
פתחתי את הדלת ורצתי אליה.
״הארי? מה אתה עושה פה?״ שאלה בבהלה.
פה נרגעתי, התיישבתי על מיטתה.
״איך זה.. איך זה קרה?״ שאלתי אותה.
היא חייכה.
״שלוש מילים,״ התחילה.
״כדורגל? לא אני.״