יומניה של נערה משועממת – פרק 2

פרק 2
דלת העץ הרחבה חרקה קלות כשפתחתי אותה כדי להיכנס הביתה. "היי אימא!" צעקתי לאימי, הייתי בטוחה שהיא יושבת במיטה שלה ושל אבא שלי, רואה טלוויזיה וסורגת, אבל כשהיא נכנסה לחדר ראיתי אותה אוחזת ביד אחת דלי מלא במים ובידה השנייה מגב וסמרטוט רטוב. "אימא, הכול בסדר? את מחזיקה כלי ניקיון ביד, ואת מנקה רק כשאת לחוצה ממה שעומד לקרות." אני לא חושבת שראיתי את אימא שלי מנקה הרבה פעמים, היא טיפוס די רגוע בסך הכול. "לא… הכול בסדר. אז…. היה היום משהו חדש בעבודה או שהיה משעמם כרגיל?" היא שאלה וגיחכה בזמן שהכנסתי את הצלחת עם האוכל שלי למיקרוגל, לדקה חימום. כשהיא גמרה את המשפט מיד השתנקתי (למי שלא מכיר את המושג, היא הופתעה ממה שאימא שלה אמרה והשמיעה קול כזה של הפתעה.) ועיניי נפתחו לרווחה. לא רציתי לספר לאימא שלי שקיבלתי ג'וב לראיין את וואנדי, היא מיד הייתה מתחילה לומר לי ש"זה מסוכן להיות עם אנשים שאתה לא באמת מכיר, הם יכולים לעשות לך כל מיני דברים…" ועוד חפירות שלא הועילו לאף אחד בחיים. "לא, משעמם כמ תמיד." אמרתי לה, חייכנו אחת לשנייה והוצאתי את הצלחת מהמיקרוגל. אכלנו ביחד, לא דיברנו הרבה ורוב הזמן חייכנו. אימא שלי היא אימא מאוד נחמדה, אבל במובנים מסוימים היא מאוד מעצבנת!…

"….והנה הידיעה החמה הבאה שלנו: לכל בנות הנוער שקוראות לעצמן 'דיירקשניות', ההופעה הבאה של להקת הבנים הבריטית 'וואן דיירקשן', הלהקה שסחפה אחריה כל כך הרבה מעריצות ברחבי העולם תתקיים בניו ג'רזי, אמריקה בעוד שבוע. השיגו כסף לכרטיס ולכרטיס טיסה, כי כל הכרטיסים עומדים להיגמר בקרוב. באתרי האינטרנט מוסרים שיש עומס מבקרים כבד והם מרוויחים כ-1,000 ש"ח בחמש דקות! היית מאמינה, רונה?" שדרן חדשות הנוער אמר והלסת התחתונה שלי נפלה לרצפה, איך זה היכול להיות שיש הופעה של וואנדי, או איך שאני קרואת להם: 'הגזרים' ולא ידעתי על זה?! מיד לקחתי את הטלפון הנייד שלי והתקשרתי אל גב' מרינלי. "הלו?" לא התקשרתי למשרד שלה, אלא לטלפון הנייד שלה אז היא לא ידעה מי אני. "גברת מרינלי, זו מיילי. אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי אותה במהירות, לא היה לי אוויר אז אחרי שגמרתי לומר את המשפט לקחתי נשימה עמוקה. "כן, מיילי. מה את רוצה לשאול אותי?" היא אמרה באנחה, תמיד כשאנחנו ביחד זה לא נגמר טוב, והיא לא מרוצה מזה. "את… במקרה מה שאמרת לי היום קשור לזה… שיש לבנים הופעה בעוד שבו בניו ג'רזי? כי אם כן…" אמרתי וחייכתי לעצמי. "אה, שחכתי לומר לך, תפתחי את תיבת הדואר שלך בבית, שלחתי לך משהו. להתראות." היא אמרה באותה מהירות שאמרתי את המשפט הראשון וניתקה. "למי התקשרת?" אימא שלי שאלה והתיישבה לידי על הספה, היא החליפה בגדים ואחזה קערת פופקורן בידה. "לגברת מרינלי, היא אמרה שהיא שלחה לי משהו בדואר, אני הולכת לבדוק." אמרתי לה, קמתי מהספה במהירות ורצת לתיבת הדואר. בתוכה חיכה לי מכתב אחד, ועוד חשבון חשמל של ההורים. "יש!" לחשתי לעצמי ורצתי לחדר שלי כדי לפתוח. פתחתי את המעטפה, בתוכה חיכה לי נייר אחד כתוב ושני ניירות דמויים כרטיסים. "אני יודעת שזה יפתיע אותך, אבל אני יודעת שאת אוהבת את 'וואן דיירקשן', אז השגתי לך כרטיס טיסה לניו ג'רזי וכרטיס להופעה של הלהקה. דיברתי עם המפיק שלהם, ואחרי ההופעה תלכי למאחורי הקלעים ותראייני אותם. בסדר? תיהני, ילדה…" קראתי את הנייר בקול וצרחתי כזאת צרחת אושר שכל הרחוב שמע….

"אני מתה, אני מתה, אני מתה!!! איזה כיף לך, מיילס! את תוכלי לפגוש את לו-לו באמת ולדבר איתו וכל זה…. אני מה-זה מתרגשת בשבילך!" סופי אמרה לי בטלפון לאחר שסיפרתי לה את כל מה שקרה. "אני אספר לאימא שלי שאני הולכת לחופשה בניו ג'רזי לכמה זמן שכתוב בכרטיס, ומי יודע, ואולי מי מהבנים יחזור איתי לארץ…. איזה כיף לי!" החזרתי לה, אני לא מאמינה שזה קורה לי!"אבל… יש בעיה אחת…." היא אמרה, פתאום קולה נשמע רציני יותר, לא הבנתי מה קרה. "מה יש? למה נהיית ככה?" שאלתי, הלוואי שיכולתי להסתכל לה בעיניים עכשיו. "אלון מאוהב בך…." לא ידעתי מה לומר…..