יומי האחרון … וואנשוט לאביה חלק 1

שכבתי על המיטה בבית החולים , ידעתי שזה יומי האחרון , לא סיפרתי כלל לליאם , כל כך כאב לי שלא אוכל להיפרד ממנו כמו שצריך , שהוא בכלל לא יודע שאני מאושפזת עכשיו … ובכל רגע נתון יכול להיות סופי .
הוא ידע שאני לוקה במחלת הסרטן , אך הוא לא ידע שהרופאים כבר אמרו לי שאלו הימים האחרונים , הוא לא באמת היה מודע למצבי , תמיד נתתי לו השליה שהכל בסדר , עוד מעט אני יצא מזה , אך בתוך תוכי ידע שאני לא יצא מזה לעולם , כאב לי לחשוב ששיקרתי לו , ובעצם ששקרתי אני לעצמי .
אני וליאם נפגשנו במקרה , הוא בא עם הלהקה שלו לבית החולים , כדי לבקר כמה ילדים , לשח אותם .
באותו היום אני הייתי באותה המחלקה , מחכה לתוצאות הבדיקה , עוד לא ידעתי שנכנסתי לבלאגן של המחלה הזאתי , הוא היה שם , כל כך חמוד , היתבוננתי על מרהאו והורשמתי , הוא הביט בעיניי ואני בעיניו , אתם כבר בטח יכולים לנחש מה קרה אחר כך … אנחנו מכירים כבר שנתיים , שנתיים המאושרות בחיי , אינלי משפחה , גם לא אחים , אמא אבא בני דודים כלום . התחלתי את דרכי בלונדון לבד , הייתי דוגמנית בימים ההם עד שיום אחד נפלתי באמצע המסלול פשוט היתמותתי , ומאז … מאז הרופא החליט שעשיתי את שלי , לא אחזור עוד לדגמן , הייתי שקועה בדיכאון , אבל אלוהים נתן לי את ליאם , המתנה הכי טובה שבחיימשלי , בלעדיו לא הייתי שורדת , הוא נתן לי כלכך הרבה אושר , הביא לי כלכך הרבה שימחת חיים , אני אוהבת אותו או יותר נכון אני מאוהבת בו .
קשה לי לחשוב שהוא לא מודע לזה שאני הולכת לעזוב אותו היום …
צילצול בטלפון המוכר שלי , המספר של זאיין החבר הכי טוב שלי , שמתי לו צילצול מיוחד , רק לו סיפרתי את מצבי האמיתי , אחרי כל בדיקה הוא היה מצלצל , שואל מה שלומי, ומה התוצאות …
״אביה ״ הוא אמר , בקול עצוב ומתחנן
״ מה קרה זאיין ?״ שאלתי נבהלת , עולה טיפה עם גבי על המיטה , לישר אותו מעט , ״רק רציתי להגיד לך …״ הוא אמר וישר פרץ בבכי.
״זאיין..״ אמרתי גמאני , עצב שחור וכואב דיכא אותי , כל כך אהבתי לראות את החיוך הממכר שלו על פניו , כל כך אהבתי את השיער השחור שלו , שרק לי הוא איפשר לסדר רק באירועים מיוחדים שהייתי הולכת אליהם עם הבנים .
״אז איך את מרגישה ? ״ הוא אמר מתעלה על עצמו , ״אני בסדר … נראלי״ אמרתי והפלתי את ראשי אל הצמיד שהיה כרוך על ידי , היה רשום בו שאני צריכה להכניס עוד דם לגופי , היה לי ממש מעט (תזרמו אינלי מושג אם יש כזה דבר ….)
הוא גיחך מעט מנסה לא להישמע כל כך עצוב , ״רק שתדעי שאני כל כך אוהב אותך …״ הוא אמר , ״זאיין גמאני אותך ..״ אמרתי , אני אוהב אותך , תמיד רציתי משפחה , ילדים , תמיד רציתי שהילדים שלי יגידו לי ״אמא אני אוהבת אותך ״ שלושת המילים האלו , לא שמעתי אותם מאפחד מלבד ליאם , זה כל כך ריגש אותי לשמוע אותם שוב , שמישו באמת אוהב אותי . ״אני וליאם בדרך אלייך לא יכולתי לא לתת לו לבוא…״ זאיין אמר סוג של מתנצל
״לא ! …״ אמרתי לא יודעת מה פשר העובדה שאמרתי לו לא .
זאיין ניתק את הטלפון , נאנחתי מהמחשבה שברור שליאם יכעס עליי , הוא גם בטח בסרט עכשיו על זה , אולי באמת הייתי צריכה לספר לו , ולא להיד לו שאני עומדת ….
אפילו המילה כול כך קשה , מוות , לא חשבתי שיגיע לי דבר כזה , מה כבר עשיתי , איפה טעיתי , במהרה הדלת נפתחה , כל המחשבות נעלמו , ראיתי את ליאם בוכה עומד שמה עם זאיין , זאיין החזיק סל מלא בדברים , שוקלודים , פרחים , מתנות …
״אני לא מאמין ״ ליאם אמר פורץ בבכי ענקי , תופס את ידי , מתחנן שאני לא יעזוב אותו , הוא ישר חיבק אותי , לחש לי כמה מילים ממולמלות בבכי ודאגה ביחד , לא ממש הצלחתי להבין מה המילים האלו …
״פתאום הרגשתי דקירה ליד הלב , היתכווצתי , ליאם ישר צרח ״תקרא זאיין לרופאאאאא עכשיוווו״ ליאם צרח לחוץ , לחצתי על ידו , מפרקת שם את הכאב , לא רציתי להראות לליאם שכל כך כואב לי , שאני משותקת מכאבים , לא מצליחה לזוז אפילו
״זה בסדר תשארי פה , אל תלכי בבקשה אל תלכי !״ הוא היתחנן ממלמל אל תוך כף ידי , ״ליאם …״ אמרתי בשקט , הרופאים ישר באו , הם הוזיזו את ליאם ממני אף על פי שהיתנגד , ״אנחנו צריכים מבחנות דם , 7 מבחנות דם אם לא יהיה תורם דם שיתאים לסוג שלה … זאתי השעה האחרונה שהיא תחיה ״ . הרופא אמר בברירות לזאיין , שכבתי שם מתוסכלת מתבוננת בזאיין , הדמעות כבר הציפו את עיניו , ״תקרא להארי נייל ולואי״ זאיין אמר נחוש בדעתו , ״אני וליאם נתרום לה דם , נביא גם חברים , רק בבקשה תעשה הכל שהיא תחיה ״ זאיין אמר , מזליג דימעה קטנה ולחה על לחיו כצבע אפרסק זאיין נכנס אל התרמות הדם , וביחד איתו גם ליאם , ידעתי שליאם וזאיין הם אותם סוג הדם כמו שלי , יופי 4 מבחנות כבר מתמלאות , שמעתי את הדלת נפתחת שוב , הארי נייל ולואי נכנסו גם הם , הם הופתעו למראה שלי , בלי פאה יושבת שמה ומחכה לישועה
״הכל יהיה בסדר ״ נייל והארי ניסו לנחם אותי
״אני מקווה ….״ מילמלתי , אחד מההשלכות של המחלה הזאתי היא שהשיער נושר , היה לי שיער כל כך יפה , כך נהג ליאם לספר , הוא היה בצבע שחור פחם ככה ארוך וחלק , כל כך אהבתי אותו , הוא היה מושלם .
הארי נייל ולואי נכנסו גם הם אל תוך החדר בו ליאם וזאיין היו , שמעתי את נייל צורח טיפה , אני ממש מקווה שיהיו לפחות 7 מבחנות , זה הדבר היחידי שיכול לעזור לי כרגע .
הם יצאו מן החדר בטור , הרופא שמה עמד לידם מתקרב אליי , הרגשתי את עיניי מתחשכות , תא ראיתי דבר שמעתי צרחה ושקעתי בשינה עמוקה .
אוקיי אם אתן רוצות המשך לפחות 6 תגובות שירשמו אני רוצה המשך…. סורי אם זה קיטשי ומכוער אם אין המשך זה נגמר ככה חחח סורי :/ אני בעבודה ואני רושמת א זה כבר יותר משעתיים מחועחעחעח
אביה מקווה שאהבת , אם מישהי רוצה וואנשוט שתרשום לי כאן , ואם ישלכן רעיון לוואנשוט תרשמו הם נגמרים לי , אביה אם לא אהבת אני יעשה לך אחד אחר …
אוהבת אתכן חופש שמח 3> נ