And Let Me Kiss You פרק 1+הקדמה.

אוקיי כבר העלתי את הפרק הראשון אבל עשיתי כמה שינויים אז.. זה הפרק.

הקדמה:
היי, שמי אלינור אני בת 17 מלונדון, יש לי עוד 2 אחיות ואח.
לאח הבכור שלי קוראים אית'ן והוא בן 18.
לאחותי קוראים אליסון והיא בת 16.
ולאחותי הקטנה קוראים היילי והיא בת 6.
ההורים שלי גרושים, אני , אליסון ואית'ן גרים עם אמי והיילי גרה עם אבי.
אני מעריצה 3 שנים את וואן דיירקשן והחלום הכי גדול שלי הוא לפגוש אותם.
יש לי חברה טובה ששמה דניאל, היא לא אוהבת אותם, אבל זה לא מונע ממני לחפור עליהם.
יש לי עוד ידידים וחברות אבל אף אחד לא משתווה לדניאל.

פרק 1:

יכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על צווארי.
אלינור מתוקה, קומי" אמא לחשה לי מבעד לדלת וקטעה אותי מעוד חלום מושלם והזוי.
"כבר קמה" החזרתי בנמנום.
קמתי לעוד בוקר רגיל, ישבתי על המיטה עם הרגליים על הרצפה ושוב, כמו כל בוקר הסתכלתי על כל הפוסטרים של וואן דיירקשן שיש לי, ועל כל שאר המוצרים שלהם.
נזכרת שוב ושוב בחלום ההזוי שלי לפגוש אותם.
צחצחתי שיניים וירדתי לארוחת בוקר.
"הכנתי פנקייקים" אמרה אמא והניחה צלחת גדושה בפנקייקים עם סירופ מייפל מלמעלה, מיכל קצפת וכמה תותים.
מילאתי את הצלחת בשני פנקייקים, קצפת ושני תותים.
אכלתי במהירות ורצתי ללמעלה להתארגן לבית הספר.
לבשתי ג'ינס כחול בהיר משופשף ארוך, חולצה נופלת לצד בצבע לבן, נעלי ספורט לבנות גבוהות, שמתי קצת שחור בעיניים ושפתון בהיר וחיכיתי למטה בסלון.
ישבתי על הספה והוצאתי את האוזניות לשמוע מוזיקה, הנחתי את שתי רגליי על השולחן והדלקתי טלוויזיה.
העברתי ערוצים , בתקווה למצוא משהו מעניין ומחכה שכולם יהיו מוכנים, ובנתיים חושבת על הלהקה שלי.
אחותי באה וקטעה לי את חוט המחשבה.
"אלינור תראי" היא צעקה.
היה בטלוויזיה את וואן דיירקשן ואת התאריכים לסיבוב ההופעות שלהם ב2014.
"אומיגאד אומיגאד! יש פה את לונדון!!" כבר היום התחיל לי בחיוך.
לקחתי את התיק ויצאנו לבית הספר.
"יום נעים" אמא אמרה לנו ויצאנו מהאוטו, בשער ראיתי את דניאל עם סופיה. סופיה הייתה החברה הטובה השניה שלי. היא לא אהבה את וואן דיירקשן ולא הייתה מוכנה לשמוע עליהם בכלל. היא ירדה על כולם שם.
"היי" אמרתי והבאתי להם חיבוק.
"היי, מה את כל כך שמחה?" סופיה שאלה אותי.
"וואן דיירקשן הודיעו על סיבוב הופעות ב2014 והם מופיעים בלונדון" אמרתי לה כשהיינו בדרך ללוקרים.
"הייתי צריכה לנחש" סופיה אמרה והלכה ללוקר שלה ואני ודניאל צחקקנו.
כמו כל יום ראשון,מתמטיקה על הבוקר. הוצאנו את הציוד והלכנו לכיתה.
"אני לא באה איתך"
"מה? למה?"
"אני לא יכולה באותו היום"
"את אפילו לא יודעת את התאריך -,-" היא מלמלה משהו לעצמה ואני חייכתי לי.
התחיל השיעור ואני כהרגלי ישבתי וציירתי ציורים הקשורים לוואן דיירקשן.
לאחר יום מעייף ומתיש אני ודניאל הכנסנו את הציוד שלא היה לנו שיעורים ללוקר והלכנו הביתה.
"היי באלך לבוא אליי?"
"אוקיי, אבל אני אצטרך לחזור עוד שעתיים הביתה."
"אין בעיה, גם ככה את גרה לידי"
"צודקת"
הגענו לאחר חמש דקות הליכה לבית שלי, הנחנו את התיקים בפתח הבית והלכנו ישר אל המטבח.
הוצאתי את האייפון ופתחתי את הפייסבוק לעדכונים חדשים, שמתי מוזיקה ובו זמנית הכנתי לנו ארוחת צהריים מלכותית, טוסט.
"אני כל כך מתרגשת מההופעה, אני מתה לפגוש אותם"
"את יודעת שאת לא תפגשי אותם"
"אם את רוצה להיות מדויקת"
"חוץ מזה אם את כל כך רוצה לפגוש אותם, הם גרים כאן בלונדון! יש לך מזל יותר מכל אחת בעולם הזה"
"דניאל את גאונה"
"תודה אני יודעת" היא אמרה ושתינו צחקקנו.
"על מה את חושבת"
"אני יכולה ללכת ברחוב ולהתקל בהם, הם גרים פה!"
"זה מה שאמרתי הרגע -,-"
"לאן מפורסמים הולכים?"
"בדרך כלל נשארים בבית או מועדונים. בבקשה בואי לא נתחיל במרדף אחריהם"
הוצאתי מיץ תפוזים מהמקרר ופתחתי את הטוויטר.
"תגידי את עסוקה היום?"
"כן"
"עד איזה שעה בערך?"
"21:00 למה?"
"סתם"
"נו…" היא הסתכלה עליי במבט קשוח שלא מאמין.
"טוב.. חשבתי, אנחנו בנות 17"
"נו.."
"ואני רוצה ללכת למועדון היום" אמרתי בזמן שאני מסתכלת על הציוץ של הארי.
"טוב נדבר."
עלינו לחדר 'לעשות שיעורים' אבל כרגיל, ציירנו. אני ציירתי דברים שקשורים לוואן דיירקשן ואת חברי הלהקה ודניאל ציירה ציורי אנימה.
"אלינור, יש לי הפתעה בשבילך" אמא אמרה בקול יחסית חלש אך עדיין שמעתי אותה.
רצתי ללמטה ודניאל הולכת בעקבותיי.
"כן אמא?"
"זה פה על השולחן" הייתה שם מעטפה קטנה בצבע לבן והיה רשום שם לאלינור.
פתחתי את המעטפה ו…