חשבתי. אבל כנראה שטעיתי. (סיפור על ג'סטין ביבר) פרק 1

היי,
שמי הוא לוטי.
אני בת 16 .
גרה בלונדון.
ההורים שלי נפטרו לפניי חצי שנה מתאונת דרכים עם משאית ונותרתי עם אחי הקטן בן ה- 13, יתומים בלי אף אחד שיעזור לנו לצאת מהחיים האלו.
חודשיים לאחר תאונת ההורים גם כן אני עברתי תאונה עם חבר שלי ז"ל :( שממנה יצאתי עיוורת.
מאז התאונה שלי, אני לא ממש מאמינה שיש לי תקווה בחיים, שיש לי למה להיות חייה.
יום לאחר התאונה:
התעוררתי, לא מבינה איפה אני, שומעת קולות משונים ולא מוכרים ומפחדת לפתוח את העניים, לא אמרו לי שאני אהיה כזאת , לא הייתי מוכנה לכך.
אבל..בסופו של דבר לאחר שעתיים פקחתי את עייני וראיתי שחור , התחלתי להיבהל לא הבנתי מה קרה , התחלתי לבכות ולשאול שאלות מבלי לדעת את מי אני שואלת.
ושמעתי אישה עונה לי, אישה שאף פעם לא שמעתי את קולה .
ככה התנהלה השיחה:
אני- "איפה אני?"
הרופאה- "את בבית חולים" .
אני- "מי את? ולמה אני בבית חולים?" שאלתי מוכה בהלם.
רופאה- "אני הרופאה שלך אשר הייתה צמודה אלייך מאז אתמול".
אני- "עדיין לא ענית לי . למה אני בבית חולים ומה קרה אתמול?!"
רופאה- "עברת אתמול תאונה…תאונה קשה."
אני- "מה ?! אני לא זוכרת כלום מזה ?! הדבר היחידי שאני זוכרת הוא שהייתי במסיבה של חברה ומאז כלום."
רופאה- "לכי לנוח את זקוקה לכך. עברת לילה קשה . אחרי שתקומי אענה לך על כל שאלה שתרצי."
אני- "טוב.. :("
כנראה שהרופאה יצאה, התחלתי לעצום את עייני עד שלפתע….