חרוט במוח (1D)

יום אחד, אני אבוא לרוקן את החדר הישן שלי בבית הישן שלי
אני אביט בדלת שמכוסה בשלטים "הכניסה רק לדיירקשניות" "הכניסה לחברי להקת וואן דיירקשן בלבד!" "הכניסה לבעלי ולחבריו, המבין יבין"
אני אפתח את הדלת בחריקה ויסתכל בקירות הגדושים פוסטרים צבעוניים, חמישה בחורים בכל פוסטר, בפוזה שונה
הארי, לואי, ליאם, נייל, זאין
השמות חרוטים במוחי, מסרבים להיעלם.
אני אמצא את התיבה שמנעולה סגור, תוך כמה שניות אני אבין ששרשרת המפתח שאני עונדת היא שתפתח את התיבה
אני אגלה בתוכה את כל הפוסטרים שלא נתלו
אני אפתח את הארון הלבן, כל החולצות יהיו זרוקות בארון, חוץ מאחת שיושבת, מקופלת ומסודרת
אני אביט על החולצה, תמונה של חמישה בחורים מודפסת עליה
אני אפתח את תיבת התכשיטים שלי ויגלה את הצמידים, העגילים, השרשראות, כולן באותו לוגו, הלוגו שלהם
אני פתאום אזכר, בימים ההם
ימים של גשם, שהייתי יושבת על המיטה מסתכלת מהחלון על הנוף המרהיב ושרה
הימים שהייתי מבלה עם חברותיי שעות בניסיון להכין עוד סרטון יוטיוב חמוד עם תמונות שלהם
הימים שהייתי מדברת אל הפוסטרים שלהם, פורקת הכל
הימים שהייתי עצובה ובכיתי על הלוח שנה שלהם
הימים שלמדתי, שיננתי כל שיר שיצא לאור
הימים שחיכיתי בציפייה לעוד קליפ, עוד שיר, עוד תקווה
הימים ההם
הם תמיד חרוטים לי במוח
כי הם הצילו את החיים שלי