חלק א'-פרק אחרון לעונה-סיפור על וואן דירקשן-great britain

"מה את עושה?" שאל אותי לואי "אה…אני.. מורידה את הזבל" אמרתי וברחתי למפקדה של ולאד נתתי למכשירים לסרוק אותי והורדתי את יהל על הרצפה הקרה "מה את רוצה מחיי?" היא שאלה בכעס "אני לא רוצה כלום זה…" אמרתי ברעד "אני" נשמע הקול עם המבטא הרוסי הכבד בחלל החדר "מי אתה?" היא שאלה "ולאדי את יכולה לקרוא לי ולאד" הוא אמר וצחקק "את היחידה שזוכרת בתת מודע שלך שאני רצחתי את אמא שלך" הוא אמרת ברוגע "מה?!" היא אמרה בבלבול "מתי שהוא היית נזכרת אבל עכשיו אנחנו נעשה לזה סוף כי את הולכת למות עכשיו חה חה חה….." הוא אמר ויצא מתוך דלת שחורה "היית שם כל הזמן?! ואני חשבתי שאתה ברוסיה" אמרתי "מה זה חשוב רגע השיא שלי מגיע אמרתי ליעל "סליחה" והחזקתי אותה חזק ולאד קירב את הסכין ללב שלה ואז…

*נקודת מבט יהל*

"לא כל כך מהר" אמרת זאין וקפץ כדי להגן עליי הצעקה בלבלה את ולאד והוא פגע היישר בבטנו של זאין זאין איבד את ההכרה הוא דימם ברמות מטורפות שמתי אצבע איפה שהדימום ועצרתי אותו לבינתיים "את רוצה לעזור?" שאלתי את שירה בכעס "כן" אמרה שירה בפחד "אז תביאי את הערכת עזרה ראשונה שלי שנפלה בדרך" אוקי היא אמרה וכעבור חמש דקות חזרה עם הערכה תוך חמש שניות חבשתי את בטנו והוא לאט לאט התעורר לקחתי אותו והרמתי אותו על גבי ורצתי איתו לווילה "מה קורה…" שאלה לואי אבל לא הקשבת לו ועליתי עם זאין לחדרי כל מצעי התלכלכו מהדם שעדיין נזל ממנו "מה קרה?" הוא שאל בחולשה "אתה חי!" צווחתי "אתה חי!" "מי חי?" הוא שאל "מה הקטע?" אמר נייל שעלה למעלה בגלל שהוא שמע אותי צווחת שהוא קלט את זאין הוא שאל בחרדה "מה קרה לו?" "אל תדאג הוא בסדר" אמרתי "מי בסדר?" זאין שאל מנומנם "כלום זאי אתה צריך לישון" אמרתי והשכבתי אותו על ברכי תוך קצת זמן הוא נרדם לקחתי את ראשו בזהירות והרמתי אותו ממני הנחתי את ראשו על הכרית ואז שירה קראה לי "מה?" שאלתי חסרת סבלנות "אני רוצה להתנצל כל הדברים הרעים שעשיתי לך כולל הבדידה הכל היה בהוראתו של ולאד הוא איים לרצוח את אחותי והיא הבן אדם שהכי קשור אלי מילא אני אבל אחותי?" היא אמרה לי "אני כל כך מצטערת" היא אמרה "אני סולחת לך" אמרתי לה "את יודעת שמחר נגמר החופש כן?" היא שאלה "מה מחר" אמרתי וליבי החל לדפוק מהר סיומו של החופש אומר הסיום של הקשר בייני לבין זאין..