חלום חיי פרק 34!!!!!

בנות אהובות- אז הפרק קצת (הרבה) ארוך (3327 מילים). אני מקווה שהוא לא משעמם מידיי.
תודה לכולכן על התמיכה!3>3>3>
מקווה שתהנו
אני, לאברס3>
~~~~~~
פרק 34:
נקודת המבט של יובל:
"הארי!" קראתי כשראיתי אותו עומד מטרים ספורים ממני. התקדמתי אליו בריצה.
"האר-" נעצרתי כשראיתי שהוא מנשק את מיי. הסיוט הכי גדול שלי.
"בואי- הוא לא שווה את זה" הרגשתי יד שנוגעת בכתפי. הקול האירי המוכר גרם לי לקפוא.
"ואתה שווה?" שאלתי בארסיות
"אני יותר טוב ממנו- תראי מה קרה לך בגללו" אמר והצביע על החזה שלי. השפלתי את מבטי וראיתי כתם גדול של דם.
"הוא עשה לי את זה?" שאלתי שבורה
"לא- את עשית את זה- בגללו" אמר וחיבק אותי מאחור.
"תעזוב אותי" אמרתי אך הוא לא עזב ורק גרר אותי.
"הארי!" צעקתי אך הוא לא הסתובב
"הארי! תעזור לי! בבקשה!" צעקתי חזק יותר כשאני לא מרגישה את רגליי יותר.
"הארי!!" צרחתי וראיתי אותו מסתובב במהירות. באותו הרגע הרגשתי את רגליי מתנתקות מהאדמה ואני נופלת לתוך ים שחור.
~ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ~
שמעתי כאשר ניסיתי לפקוח את עיניי. גבי כאב וצד שמאל של החזה שלי עוד יותר.
לבסוף הצלחתי לפקוח עיין אחת ולאחר מכן את השנייה. מצאתי את עצמי במקום לבן, על מיטה לבנה כששיער בלונדיני ליידי- ובהחלט לא השיער שלי.
"פ..פ..פ" זה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה
הראש זז ועינייה של פרי נפקחו. היא התיישבה והסתכלה עליי.
"הלוואי שהיית פה איתי" אמרה והסתכלה לי בעיניים "הלוואי שיכולת לראות אותי עכ- אלוהים ישמור!" צעקה לפתע- כנראה שמה לב שעיניי פקוחות.
"א..את רואה אותי?! את יכולה לראות אותי?! לשמוע אותי?1 בבקשה תגידי לי שכן!" עינייה החלו לדמוע
"כ..כ..כן" הצלחתי לומר לבסוף. היא חייכה חיוך רחב עם עיניים מלאות דמעות. היא יצאה לפתע בריצה מהחדר והרופאים נכנסו במהירות ובדקו לי דברים בגוף כמו ראייה, שמיעה, רפלקסים…
"אוקי אז ככה, היא יכולה לראות, לשמוע ולדבר.. אין לה עדיין תחושה ביידים וברגליים אך אנחנו מצפים שבקרוב היא תחזור אליה" אמר אחד הרופאים והם יצאו מהחדר.
פרי קפצה עליי בחיבוק שגרם לי להתקווץ (תיאורתית- אני לא יכולה להרגיש כלום.)
"אני לא מאמינה שהתעוררת!" אמרה וחיבקה אותי שוב.
"כמה זמן אני פה?" שאלתי
"שלושה שבועות" אמרה. שלושה שבועות?! שלושה שבועות אני בקומה?!
"יש פה מישהו חוץ ממך?" שאלתי
היא רק חייכה ואמרה "עוד דקה יהיו"
"כבר הודעת?! אלוהים רק התעוררתי!" צחקקתי
"הייתי חייבת- הבנים דחו את הטור… בגללך." אמרה בחשש
"בגללי?! אבל מה עם אלי?ועם מיי?" שאלתי. כאב לי להגיד את השם הזה.
"אלי פה בפריז איתנו, ומיי- בואי נגיד שהיא כבר לא איתנו" אמרה וחייכה קלות "גם אני לא סבלתי את הבחורה" אמרה
"מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבינה
"הם נפרדו.." חייכה
"את גועלית! אמרו לך את זה פעם?" צחקקתי
"כן" צחקה וחיבקה אותי שוב. הייתה לי הקלה כששמעתי שהארי ומיי נפרדו אבל אני גרמתי לו להיפרד משתי בנות לא בכוונה- וזה מה שמרגיש לי לא נעים…
"אחמ אחמ, אפשר להפריע?" שמעתי קול מהדלת. סובבתי את ראשי וראיתי את לואי ואלינור עומדים בדלת של החדר. תוך שנייה שניהם היו בתוך חיבוק גדול ומוחץ- עליי.
"אתם מוחצים אותי!" אמרתי מצחקקת
"את חייה! שלושה שבועות אנחנו מחכים! שלושה!" צעקה אלי וחיבקה אותי.
"את אפילו לא יודעת מה עבר בחדר הזה.." לואי אמר והסתכל על החלון
"לואי, מה קרה בחדר הזה…?" שאלתי בחשש- מקווה לא לשמוע את התשובה שחיכיתי לה.
"כלום- עדיף שלא תדעי.." פרי אמרה – מה שהלחיץ אותי עוד יותר
"התעוררת!!!" שמעתי צעקה מהדלת של שני בנים שאני מאוד אוהבת. זאין וליאם עמדו בדלת- כשליאם מחזיק סלסלה ענקית עם מלא דברים וזאין מחזיק דובי ענקי ובלונים. שניהם מחוייכים ומאושרים.
"אתם לא רציניים איתי!" צחקקתי
"סורי שהתעכבנו אבל זאין רצה לבחור את הדובי המושלם.. ואז פתאום הבלונים הפריעו לו אז שינינו את הכל" ליאם אמר
"אתם מושלמים. אני כל כך אוהבת את כולכם!" צחקתי "הייתי מחבקת אתכם אבל אני לא כל כך יכולה להזיז את שאר הגוף" צחקתי צחוק נוקשה.
והינה הבלורית הבלונדינית המוכרת מחכה מחוץ לדלת.
"נייל? אתה יכול להיכנס" אמרתי לפתע וראשו הציץ. הוא כנס באיטיות לחדר והתיישב על הכיסא שליידי.
"אני שמח בשבילכם" לחש וחייך. לא הבנתי על מה הוא מדבר
"מה?" לחשתי בחזרה
"את והארי- אני שמח בשבילכם.." לחש וחייך
"מה כבר הו-" התחלתי ללחוש אך הארי קטע אותי כשנכנס לחדר
"אני לא מאמין!" אמר עם דמעות בעינייו, רץ אליי וחיבק אותי חזק.
"היי האז" חייכתי אליו
הוא עזב אותי ונעמד לייד לואי.
"תודה ניילר" לחשתי ונתתי לו נשיקה בלחי- מה שגרם להבעת קינאה בפניו של הארי. שמתי לב להבעה זו וקרצתי לו. הוא נראה מרוצה והקנאה ירדה מפניו.
"ג'סי! לי-אן! ג'ייד!" קראתי כשראיתי אותן עומדות בפנים שמחות בדלת. הן קפצו עליי וחיבקו אותי חזק
"התגעגענו" אמרה ג'ייד
"והשיר שלך- מדהים!" לי-אן אמרה לפתע
"השיר שלי?" שאלתי לא מבינה על מה הן מדברות
"כן- הלחנו אותו וסידרנו אותו והוא יצא מושלם!" ג'סי אמרה
ראיתי את הארי לוחש משהו ללואי ואת לואי מהנהן.
"טוב חברים- צריך ללכת! נחזור תוך שעתיים!" לואי אמר והחל לפנות את כולם מהחדר
"אבל רק הג-" "לא אכפת לי- קדימה!" לואי קטע את ג'ייד.
לבסוף נשארנו רק אני והארי בחדר.
"אתה לא צריך גם ללכת?" חייכתי
"לא- הרשו לי להישאר" אמר וחייך
"אממ עדיף שתלך- אני רוצה לישון" התלוצצתי
"טוב" אמר ונכנס למיטת בית החולים שלי
"מה אתה עושה?" ציחקקתי למראה של הארי ישן
"ישן" אמר וחזר לעצום עיניים
"טוב אז אני קמה והולכת- לילה טוב" אמרתי (אני לא יכולה ללכת)
"לא לא ולא!" קם מייד בבהלה. צחקתי צחוק מתגלגל
"את זוכרת משהו מהיום במגדל אייפל?" שאל לפתע
"כן" אמרתי
"את זוכרת מה אמרת לי?" שאל
"כן"
"את התכוונת לזה?" גימגם
"כן" אמרתי ועצמתי את עיניי. אפילו שעיניי סגורות יכולתי לראות את האור שבחדר הלבן. פתאום הרגשתי צל מעליי ושפתיים חמות על שפתיי. כמה התגעגעתי לנשיקות האלה- למגע המושך והנעים הזה של שפתיו של הארי. הנשיקה לא הייתה סוערת אך מלאת רגשות- בעיקר געגוע.
הוא התנתק מהנשיקה והסתכל עליי
"אני אוהב אותך" אמר לי
"גם אני אותך" אמרתי והוא נישק אותי שוב. הפעם אני זאת שעצרתי את הנשיקה.
"מה קרה?" שאל לא מבין
"זה כזה קיטשי!" התחלתי לצחוק צחוק מתגלגל שסחף את הארי בייחד איתי.
"מה עם נייל?" שאל אחרי כמה דקות
"מסתבר שהוא חושב שאנחנו בייחד.. אתה יודע למה?" שאלתי והוא רק הסמיק
"הארי..?" שאלתי בחיוך
"אמרתי אולי בטעות שאני החבר שלך כדי להיכנס לחדר שלך כשהיית בקומה" הסמיק
"אתה דביל אתה יודע?" שאלתי בחיוך
"דביל, דביל, אבל את שלי" חייך ונשק ללחיי
"אם הייתי יכולה הייתי קמה והולכת עכשיו בכעס!" צחקתי בייחד עם הארי.
"אבל את לא.." גיחח
"אוי תסתום.." צחקקתי
****
"אני לא מאמינה שאת משתחררת היום!" צעקה פרי כשנכנסה לחדר. אני כבר חודשיים פה בבית החולים- לא עושה כלום ומשועממת. לרוב הארי בא לבקר אותי ומראה לי תמונות 'מהחיים'. נייל בא גם כמה פעמים- אני חושבת שהקטע המביך בנינו דיי עבר. אלינור ולואי באים ומצחיקים אותי ,זאין פרי וליאם וכמובן הבנות!
"כן גם אני לא מאמינה! התגעגעתי להרגשה של מיטה נורמאלית" צחקקתי
"אני גם.." שמעתי קול צרוד מוכר מהכיסא שליידי
"הארי?!" שאלתי בתדהמה
"כן..?" שאל לא מבין מה אני רוצה ממנו
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
"ישן- מנסה"
"ממתי אתה פה?" שאלתי עדיין בתדהמה
"מאתמול" אמר במילה אחת וחזר לישון.
"פרי" לחשתי לה
"תעזרי לי לסדר את המזוודה- בשקט" לחשתי והיא הנהנה.
לאחר כחצי שעה הייתי מוכנה לעזיבה וראיתי את הארי ישן על הכורסה.
'האזה יקירי,
השתחררתי, אתה כל כך מחובר למקום הזה, אני מבינה, שאתה נשאר פה גם אחרי שהלכתי 
אני, לאברס3>' רשמתי לו פתק והדבקתי את זה לראש שלו.
פרי לקחה לי את המזוודה ויצאנו מהחדר לקבלה.
"כן?" פקידת הקבלה שאלה
"אני יכולה להשתחרר כבר עכשיו?" שאלתי
"מה השם?"
"יובל, יובל כהן(אין לי מושג איך קראתי לה בהתחלה)" אמרתי
"אהה כן, רק תחתמי פה" אמרה ונתנה לי טופס. חתמתי במהירות- הכל כדי לצאת מהמקום הזה.
המכונית של הבנים חיכתה לי בחוץ- לא ציפיתי שכולם יבואו.
נכנסתי למכונית בשמחה וכולם בירכו אותי,אבל אני חשבתי רק על דבר אחד- זה הזמן להעיר את הארי.
"חכו רגע ותהיו בשקט" אמרתי וכולם שתקו.
"לואי- תביא את הטלפון שלך" הורתי לו והוא מייד הביא.
התקשרתי להארי במיידי ושמתי על רמקול.
"הא?.. הלו?" אמר בקול ישנוני "רגע חכה שנייה לו, משהו מודבק לי על המצח.. רגע, מה?! את לא רצינית איתי!!!!" קרא היסטרי בטלפון. העברתי את הטלפון ללואי שניסה להחניק את צחוקו.
"מה קרה?" גימגם מנסה לא להתפקע מצחוק
"היא שוחררה! והיא הלכה! והשאירה אותי כאן! לבד! בבית חולים!" צעק
"אני בחוץ.." אמר לואי
"מה זאת אומרת? למה אתה בחוץ?" שאל הארי כלא מבין
"כי היא עבדה גם עליי. לא משנה אחי- צא החוצה" אמר לואי
"בסדר- אני בא" אמר הארי וניתק את הטלפון
"לואי- איזה שקרן!" צחקקתי לא עברו שניות וראינו את ראשו של הארי עומד לייד דלת האוטו ופותח אותה
"איפה היית כל הזמן הזה הארי?" שאלתי בקול תמים
"אני לא מדבר איתך" אמר בציניות
"טוב- אין לי בעייה עם זה" התגרתי בו והוא הוציא לי לשון.
"אז מה עושים היום??" שאלתי
"לא הולכים למגדל אייפל- זה בטוח" הארי מלמל
"הארי, יש לך פחד מגבהים- איך עלית לגובה כזה?" שאלתי
"בואו לא נדבר על הנושא הזה.." אמר
"יש לי רעיון!" פרי אמרה וכולם הסתכלו עליה "בואו נלך ליורודיסני!" צעקה בהתלהבות וכולנו הנהנו בהסכמה- זה יכול להיות מגניב ואני אנסה לשכנע את הארי לעלות על רכבת הרים..
"האמת שזורם" אוף אני נשמעת כמו אני לא יודעת מה- כמו איזה מישהי חסרת חיים….(לא קשור למשפט שהיא אמרה, למה שהיא מרגישה בכללי ~הערת הכותבת~)
"אני בעד!" לואי צעק ואחריו כולם הנהנו בהסכמה. לפתע הרגשתי את הטלפון שלי רוטט. הסתכלתי וראיתי מיליוני הודעות מהקבוצות של הדירקשניות שהייתי בהן- הריי אני דירקשנית.
אני זוכרת שכשהפכתי להיות דירקשנית הצבתי לעצמי מטרה, כלומר כמה מטרות כשאני אפגוש אותם:
1 לראות האם הג'ינסים של הארי עולים עליי
2, לראות איך הרגליים של הארי נכנסות לנעליים הצרות האלה
3, לגנוב לזאין את הפאן
4, להבהיל את ליאם בכפית
5,לאכול לנייל את הננדוס
6,לעשות סלפי הזויי עם לואי.
7, לצלם אותם אומרים משפטים הזויים בעברית
עדיין לא עשיתי את הרשימה הזו אבל אני חייבת, זאת חובתי כדירקשנית לעשות את הדברים האלה..והמשימה יוצאת לדרך..
הדרך ליורודיסני הייתה דיי קצרה והגענו תוך עשר דקות. מאז ומתמיד אהבתי את הדמויות של דיסני ככה שבקטעים האלה- אני מתלהבת כמו ילדה קטנה.
" זה ענקי!" אמרתי בהתרגשות
"אני לא יודעת מה איתכם אבל אני לא מחכה לאף אחד ואני הולכת לעשות את כל המתקנים כאן!" צהלתי בהתרגשות.
"תהני בייב" הארי אמרתי
"האזה, אני יודעת שאתה רגיל אבל בבקשה אל תקרא לי בייב, זה מחרפן אותי" גילגלתי את עיניי
"אז איך לקרוא לך?" שאל
"תחשוב לבד" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי."בוא נייל הולכים לרכבת הרים! זו אמנם רכבת דיי רומנטית אבל לא נורא" אמרתי בכוונה כדי לגרור את הארי לרכבת ההרים. נייל הסתכל עליי במבט לא מבין וכתשובה החזרתי לו מבט מרושע- אז הוא הבין
"אני בא בייב" אמר והדגיש את הבייב
" אוי- איך אני אוהבת שאתה קורא לי בייב" צחקקתי צחוק מזוייף שנשמע כאמיתי. ראיתי את האדים שיוצאים להארי מהאוזניים.
"נייל תלך לאכול את הננדוס שלך- אני אלך איתה" הארי התקדם במהירות לכיוונינו. אני ונייל הסתכלנו אחד על השני מתאפקים לא לצחוק.
"טוב תקשיבו מי שרוצה למצוא אותנו- יש תדבר הנקרא הטלפון, אני והארי ברכבת הרים" אמרתי וגררתי את הארי איתי- ידעתי שזה יעבוד!
***
"אני לא מאמין שהכרחת אותי לעשות את זה!! זה בכלל לא היה רומנטי!" הארי התעצבן שכולו רועד מפחד
"אופסי…?" חייכתי לעצמי
"את נוראית" אמר וגילגל את עייניו
"נוראית שאתה אוהב" אמרתי בחיוך
"אני צריך לחשוב על זה" והתיישב במהירות. הוא החזיק את ראשו בין שתי ידיו.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה והתיישבתי ליידו
"אני צריך להקיא" אמר וחייכתי
"לפחות עכשיו תוציא את האוכל הדוחה של הבית חולים מהגוף שלך" אמרתי ונשקתי ללחיו
"צודקת" אמר וקם
"אז אתה לא מקיא?" שאלתי
"אולי מאוחר יותר" אמר כאילו הוא באמת יכול לשלוט על זה.
"עכשיו הולכים מתקן שאתה רוצה" אמרתי
"טוב… אממ יש את המתקן הזה של מכוניות- מכירה? עם ספידי מקווין ומאטור וכל אל-" "כן סבבה, בוא נלך" אמרתי במהירות כדי להשתיק אותו, אחרת הוא יספר לי על כל הסרט..
"וואוו! התור ענק!" אמרתי בהפתעה
"אז מה" אמר ומשך אותי לתור.
חיכינו בזמן שהרגיש כמו נצח, עד שהגיע תורינו.
"שבו כאן, ותחגרו את החגורות" אמר האיש שפתח לנו את הדלת למכונית. במכונית ההיא היו ארבע מקומות ישיבה- שניים מקדימה ושניים מאחורה. אנחנו היינו בשניים מאחורה.
"כל הנוסעים לחגור את החגורות ולא להוציא ידיים" הקול אמר ברמקולים הגדולים
"בהצלחה" האיש שלפנינו הסתובב אלינו "הארי?!" אמר לפתע
"לואי?!" אני והארי אמרנו ביחד
"מה אתה עושה פה האזה, חשבתי שאתה לא אוהב רכבות הרים" אמר לואי ועיניו של הארי נפערו
"על מה אתה מדב-" הארי נקטע על ידי הרכבת שהתחילה לזוז
"לא, לא,לא! זה לא קורה לי!" הארי אמר בלחץ והחזיק את ידי בחוזקה
"הארי זה מכאיב לי" אמרתי בכאב
" סליחה בייב- אהה סליחה, בשם החיבה שאין לי עדיין" אמר וצחקתי.
"אז במה אני אאחז" שאל ורעיו צץ בראשו. ידיו הופנו לכיוון ראשו של לואי ותפשו בשיערו בחוזקה
"איהההה הארי!" צרח לואי בכאבים!!!
***
"בחיים לא חשבתי שאני יהנה ככה ביום אחד" אמרתי בזמן שקפצתי על המיטה במלון
"הו, לא את לא. אנחנו צריכים ללכת להופעה עוד שעה- השבוע הזה הולך להיות עמוס!"הארי אמר ומשך אותי מהמיטה
"אז אני הולכת להתקלח" אמרתי ונכנסתי למקלחת
"אני יכול להצטרף?" שאל בתקווה. אויי הארי, הארי,הארי, אתה לא מכיר אותי?
"לא" אמרתי ונעלתי את הדלת.
"זה לא פייר!" צעק מחוץ לדלת.
****
ההופעה הייתה רחוקה מלהתחיל בזמן שאני,פרי ואלי עומדות לייד המאבטחים. האמת שהתרגשתי כל כך- אף פעם לא הייתי בהופעה שלהם, והם האיידולים שלי. זה פאקינג לא נקלט שלא יחסתי לזה חשיבות. החלטתי לחזור לשנה לפני ולהיות כמו מה שהייתי פעם, כמו כל הדירקשניות שמתרגשות ברמות מטורפות וצורחות.
"בנות אני הולכת לקהל" הודעתי להן והן עשו פרצוף כאילו אני משוגעת. יצאתי מאחוריי הקלעים וקניתי כל מה שצריך לקנות:חולצות, כובעים, סטיקלייטים וכל הדברים שרשום עליהם 1d. זה הולך להיות כיף!!
"אז!!" צרחתי לייד חבורה של בנות שצרחו כמוני"באיזה שורה אתן?" שאלתי בהתרגשות(אולי קצת אמיתית)
"שנייה! עאעאעא" צרחו כמו משוגעות ואני איתן
"אני גם!" צרחתי. אין לי מושג איך אני אמורה להיכנס- הרי אין לי כרטיס. לא רגע, יש לי! פלוס מאחוריי הקלעים! הרי אני חייבת את זה כדי להיכנס למאחוריי הקלעים.
אני ושלוש הבנות האחרות נכנסנו לאולם בצרחות.
"מה השם שלך?" שאלה אחת מהן
"יובל" עניתי
"אז את לא מפה.." אמרה שנייה
"נכון, איך קוראים לכן?" שאלתי בתמימות
"מרי, אנה, אנבל" אמרו כן אחת לפי הסדר
נעמדנו בשורה שלנו מחכות להופעה שתתחיל, בצרחות מטורפות. לאחר עשרים דקות התחיל המופע. אני והבנות צרחנו כמו מטורפות כשהבנים עלו למופע. הם התחילו לשיר את השיר midnight memories ואני והבנות צרחנו כמו משוגעות. זה היה כיף לחזור לאותם הימים. הבנות שלחו את הטלפונים שלהן בתקווה שאחד הבנים יקח ויצלם את עצמו בטלפון. הם רצו וצחקו ופשוט עשו חיים על הבמה. ראיתי את העיניים של הארי מרצדות ומנסות לחפש- כנראה אותי, לייד המאבטחים אך לשווא. ראיתי את לואי מתקרב אלינו וצעקתי לו "לואי!!!! לואי!!!! תיקח את הטלפון שלי!!!!!!! בבקשה!!!! לואי!!!!!" וצחקתי. הוא הסתכל עליי במבט של 'אני מכיר אותך מאיפהשהו?' ונענע את ראשו לשלילה. הוא התכופף באמצע השיר(למרבה ההפתעה ) ולקח את הטלפון שלי. מרי,אנה ואנבל הסתכלו עליי וצרחו בהתרגשות. הצטרפתי אליהם מתפקעת מצחוק מהסיטואציה.
ראיתי את לואי מסתובב עם הטלפון שלי ומצלם את כולם- כמובן עושה פרצופים מוזרים והזויים באמצע שהוא שר. לפתע הוא עצר בשירה והפרצוף שלו השתנה לפרצוף מופתע ומבולבל.
"מה לאזע-" לחש(מה ששמעו מהמיקרופון) והסתכל על אלינור שהסתכלה על הטלפון שלה והבנתי, קיבלתי הודעה מאלינור בזמן שהטלפון שלי אצל לואי. הוא הסתכל לכיווני וחייך. איזה דביל- הבין שזאת אני. הוא המשיך לשיר והתקרב אליי.
"הלוו מיי דארלינג,אני אשאר לכמה זמן עם הטלפון הזה, טוב? נכון שאת לא תתנגדי שאני אחטט לך בדברים?" שאל עם חיוך ממזרי
"לואי, אני יהרוג אותך!" צעקתי שחוץ ממי שהיה קרוב אליי ממש לא שמע- אני כמעט בטוחה שאפילו לואי לא שמע. מרי אנה ואנבל הסתכלו עליי במבט מבולבל. חייכתי חיוך נבוך אך מבפנים רתחתי מעצבים. שיט! הוא הולך לראות את כל מה שכתבתי כשהייתי מעריצה שלהם! והוא יראה את כל התמונות ו-.. אני הולכת למות בקיצור.
הוא התרחק בזמן ששר ודפדף בגלאקסי שלי. הוא חייך והסתכל עליי במבט לא מאמין- הוא בטוח ראה משהו על לארי. כן.. הייתי פעם לארי שיפר, עד שהכרתי את הארי.
"אלינור! היא בקהל. ראיתי אותה" לואי צעק במקרופון לפתע לאלי המופתעת שלא הבינה על מה הוא מדבר ואז ראתה את הטלפון שלי ביידיו של לואי. כולן התחילו לצרוח כי גילו שאלי במופע גם..
עברו השירים והטלפון היה עדיין אצל לואי.במהלך המופע ראיתי את מבטו המאוכזב של הארי- הוא חשב שהלכתי, איזה חמוד.. הוא לא יודע שאני לא הולכת מדברים כאלה?!
הגיע השיר האהוב עליי little things שהבנים ישבו על שפת הבמה ושרו. כל אחד במקום אחר. התמזל מזלי והארי התיישב ממש מולנו. הבנות התחילו לצעוק וכך גם אני. הוא ישב ושר, מחייך לבנות ומנופף להן.
"האזה! נכון היה כיף ברכבת הרים?!" צעקתי אליו. הוא הרים את מבטו ולא הבין איך מעריצה יודעת שהוא עלה על רכבת הרים כמה שעות מוקדם יותר- עד שהוא קלט אותי.
"מה לאזע-" אמר עם פה פעור לרווחה
"כן אחי, גם אני ראיתי אותה" לואי אמר ברמקול הם המשיכו לשיר עם הארי ההמום מאיך שאני נראת. השיר הסתיים והיה הפסקה קצרה שהבנים מדברים ועושים צחוקים בלי המנגינה(כמו בכל הופעה). לואי ישר רץ להארי ומשך אותו. ראיתי אותם מסתכלים על משהו וצוחקים- על הטלפון שלי.
"מרי, אפשר את הטלפון שלך רגע?" שאלתי את מרי. היא הנהנה והביאה לי את הטלפון שלה. התקשרתי מייד למספר שלי. לואי והארי הסתכלו לכיווני, (כמובן שלא ראו שאני בטלפון)חייכו, וכמו שציפיתי, ענו.
"הלו?" שאלו את הטלפון
"היי, אלה לואי והארי?" שאלתי מעוצבנת
"כן! נעים להכיר" אמרו
"תגידו," אמרתי "יש סיכוי שאתם מחזירים לי את הטלפון המסכן שנגמרת לו הסוללה?!?!" צעקתי בעצבים
"בטח. רק שתדעי, אומרים לארי! לא לרי, פשוט טעית פה באחת התמונות" לואי אמר וצחקק בייחד עם הארי
"אתם הולכים למות!" צעקתי . החזרתי את הטלפון של מרי אליה ודחפתי את הבנות שבשורה ראשונה.
"פרי!!!!! אלי!!!!" צעקתי בכל הכוח והן לא שמעו.
"בנות יש סיכוי אתן עוזרות לי לקרוא לאלינור ופרי שעומדות שם?" שאלתי את המעריצות"תעבירו בבקשה" אמרתי והן הנהנו.
"שלוש ארבע-" אמרתי "פרי!!! אלינור!!!!!!!" מאות בנות צעקו- מה שהפתיע אותי ואת אלינור ופרי- באיזה מהירות הן מעבירות דברים פה?!. הן הסתכלו לכיוונינו וראו אותי. הן באו בריצה אלינו, מלוות בצעקות של הבנות
"תעזרו לי לעבור, אני הולכת להרוג את הארי ולואי" הורתי להן והן הנהנו. הן עזרו לי לעבור את הגדר אך השומרים באו אלינו
"היא איתנו" הן אמרו והשומרים עזבו אותנו. ראיתי את הארי ולואי מחפשים אותי בעינייהם. הורדתי ממני את כל החולצות והדברים והלכתי למתחת לבמה.
"היי, יש סיכוי שאתה מקפיץ אותי למעלה- כמו שהבנים נכנסו?" שאלתי את אחד התכנאים
"יש לה אישןר" פרי אמרה ליידי.
הוא הוריד מהבמה אלינו את 'חתיכת במה' ואמר לי לעלות עליה.
"אל תזיזי את היידיים או את הרגליים" אמר והנהנתי בזמן שעליתי את 'הקוביה' הזאת- שלפי החישובים שלי, ממש לייד איפה שהארי ולואי ישבו.
"שלוש, שתיים, אחת ו-" אמר והמקפצה עלתה. לפתע ראיתי קהל ענק וראשים מופתעים מופנים אליי.
"היי" אמרתי ללואי ולהארי המופתעים "התגעגעתם אליי?" חייכתי חיוך מעוצבן וחטפתי להם את הטלפון שלי מהיידים. הבנות בקהל התלחששו וצעקו- לא הבינו מה קורה פה.
"יובל יקירתינו, זה נכון שאת יודעת לשיר?" נייל שאל לפתע
"יופי ניילר, אתה עזבת את הצד שלי?!" אמרתי בעצבים
"בואי תשירי משהו" ליאם הצטרף
"לא," אמרתי במילה אחת והלכתי לקידמת הבמה
"פרי" אמרתי לה
"תביאי לי בננה" אמרתי ופתאום היא שלפה בננה מהתיק שלה
"מאיפה הבאת את זה?!" שאלתי בפליאה
"הייתי רעבה- אבל אני כבר לא." אמרה וחייכתי כאות לתודה.
"טוב חברים, אני אשב ואוכל את הבננה הטעימה הזאת" אמרתי וראיתי את עיניו של הארי מתפוצצות.
"מה אתם שמים לב אליי- תמשיכו לשיר" צחקקתי והתיישבתי על הטרמפולינה שעל הבמה שלהם.
***
"ואוו" פרי התחילה לומר
"זה היה" אלי המשיכה אותה
"פשוט" פרי אמרה
"גדול!" שתיהן אמרו בייחד כשכולנו ירדנו מהבמה.
"אני יודעת- אני והגאונות שלי" התגאתי
"אנחנו מבינים שאת לארי שיפר" לואי והארי הפתיעו אותי מאחורה
"כן" אמרתי בגאווה
"חבל, כבר חשבתי שאני תפוס" הארי אמר כדי להתגרות בי- זה לא ממש הצליח לו.
"נכון, אתה ולואי פוראבר עד הקבר" אמרתי בעברית. שניהם הסתכלו עליי במבט מוזר
"נכון, אתה תפוס. אתה עם לואי, נכון אלי?" צעקתי לה
"נכון" צחקקה
"טוב, חבל שאני תפוס כי אז אני בוגד בלואי" הארי אמר
"לא! אתה לא אמרת את זה עכשיו! אתה בגדת בי?! זהו, זה נגמר בנינו הארולד אדוארד סטיילס! זה נגמר! בואי אלינור" לואי שיחק כנעלב והלך לאלי שמנסה לא להתפקע מצחוק.
"חבל שאין יותר לארי" הארי אמר. במהירות הוא הצמיד אותי אל גופו
"באמת חבל" עניתי מצחקקת
"וחבל שנשארנו רק שנינו" אמר וקירב אותי אליו יותר
"באמת חבל" אמרתי וחייכתי "ולכן אני הולכת לארח חברה לזאין פרי וליאמו" ייבשתי אותו והשתחררתי מאחיזתו משאירה אותו המום ו'פגוע'.
****
"אוף, אני כל כך עייפה" אמרתי כשנשכבתי על המיטה במלון, בפעם השנייה היום
"חבל, את חייבת לי משהו מהיום" אמר הארי כשהוריד את חולצתו. התיישבתי והסתכלתי עליו- לא מבינה את דבריו.
"את מה אני חייבת לך?" שאלתי
"את זה"