חלום חיי פרק 31!!!!

פרק 31:
עברו יומיים, שלושה, שבוע מאז השיחה ההיא עם לו. כל יום נשבר לי הלב עוד יותר כשאני רואה אותו מחבק אותה, מנשק אותה, מתקרב אליה, מדבר איתה, לא משנה מה הוא עושה, כל עוד זה איתה, הלב שלי נשבר יותר. תבינו, מאותה השיחה אני והארי לא דיברנו, וכמעט לא הסתכלנו אחד על השני. זה היה קשה- זה עדין קשה. לו עוזרת לי כל כך. את פרי וזאין כמעט לא רואים יותר, הם כל הזמן במקומות שונים- נהנים מהעובדה שהם בעל ואישה עכשיו. אני דיי מרגישה מתבודדת, אני לא מדברת עם אף אחד, לא יוצרת קשר עיין, ומתחילים להתרחק ממני. לכל מקום שאני הולכת יש פאפראצי- הריי אני אחת מאחת הלהקות הכי מצליחות בעולם. אני רוצה לחזור הבייתה, לחיות את החיים הרגילים שלי, להיות אני שוב, פשוט להיות אני.
'יובל! זה נכון שאת חוזרת הבייתה? לישראל?' הפאפרצי צצו משום מקום והתחילו לשאול שאלות.
'מה עם הארי? אתם החברים הכי טובים לא? איך את מרגישה לגבי הקשר שלו עם מיי?'
'ומה עם נייל?! אתם תחזרו להיות בייחד?'
'ומה עם פרי וזאין? זה נכון שהם התחתנו?!' פפראצי אחד שאל.
'לא, הם לא התחתנו עדיין' ירקתי בגועל.
'ואלינור ולואי? יש חתונה? הוא הציע לה נישואין?'
'מה עם ההורים? איך בבית, שמענו שחזרת לישראל'
'ומה עם אחיך הקטן?' אחד שאל והתמלאתי זעם.
' איך אתה מעז לדבר על המשפחה שלי?!' ירקתי והתחלתי לרוץ. עכשיו אני בטוחה שמחר בעיתון הרכילות יהיה רשום בשער "יובל, אחת מחברות ליטל מיקס, התפרצה בפראות על אחד מכתבינו" איך אני שונאת שהם מגזימים והופכים כל דבר לביג דיל.
רעד בכיס האחורי של הג'ינס שלי הקפיץ אותי. לקחתי את הטלפון והסתכלתי בהודעה. ווצאפ.
"מיקסריות בדם" – זה שם הקבוצה, אלוהים איזה בנות מפגרות..
'כולם עוד רבע שעה באולפן בפריז!! אנחנו מקליטים אלבום חדש!' ג'ייד רשמה
'אני אהיה שם' ג'סי וליאן רשמו בו זמנית
'גם אני, לצערי' פרי רשמה
'אני חמש דקות שם' הגבתי וסגרתי את הטלפון.
לאחר דקה הרטט הבהיל אותי שוב. פתחתי בעצבנות את הטלפון.' "אני לארי שיפר גאה 3>3>3>" גזר שינה את שם הקבוצה' היה רשום לי בווצאפ- לואי אתה דפוק. כן, ככה אני קוראת לו,גזר.
'עאעאעאעאעא אומיגדד לארי!!!! ואוו הארי ולואי כאלה גייז!' ליאם כתב כתשובה שגרמה לי לגחך קלות.
'לואי אהובי, אוהב אותך באש ובמים!' הארי הוסיף עם מיליון לבבות.
'חבורה של דפוקים!' אלינור שלחה והוסיפה 'לואי, אתה רק שלי'
'ברור בייב' לואי הגיב עם מלא לבבות. ככה השיחה נמשכה, מפגרת, כמו כל השיחות שלהם. באיזשהו שלב איבדתי אותם והגעתי לאולפן.
'הלווו, יש כאן מישהו?' שאלתי
'כן אני' אדם צץ משום מקום
'היי אדם' חייכתי אליו.
'אמרו לי להגיד למי שבאה ראשונה להתחיל לעבוד על שיר' אמר והנהנתי.
אז איך אני אקרא לשיר? אני צריכה שם משמעותי, שיגידו השיר הזה בא מהלב, מהרגשות, לא סתם שיר חסר משמעות.

TOWERS. כן זה שם טוב. לרוב אני לא בוחרת שם לפני המילים אבל הפעם זה משהו מיוחד.
התחלתי לכתוב שורה, שתיים, שלוש- השיר הזה בא לי כל כך בטבעיות. כתבתי את המילים שמרצדות לי בראש כבר שבועיים שלמים.
'הגעתי!' קול הוציא אותי מהכתיבה.
הסתובבתי ראיתי את פרי וזאין עומדים בדלת הסטודיו.
'שלום…?' שאלתי
'תכירי, זה זאין' פרי אמרה בגיחוך וגלגלתי עיניים.
'את עד כדי כך רוצה להבריז שהבאת את זאין לפה כדי שישכנע אותנו לדחות את החזרה?' אמרתי 'בטח הבאת את כל הבנים…' המשכתי והיא הסמיקה.
'לא! אני לא מאמינה עלייך פרי!' התרגזתי. אני לא מאמינה שהיא באמת הביאה את הבנים לשכנע אותנו לתת לה ללכת.
לאט לאט הבנים נכנסו לפי הסדר.
לואי, ליאם, נייל, והארי.. שיט. יש עוד מישהו אחרי הארי- יותר נכון מישהי. מיי.
'יופי! כולכם כאן! אתם יודעים במה נזכרתי?' אמרתי בארסיות.
'במה?' ליאם שאל.
'בנקמה הקטנה של פרי ושלי- שכחתם? חבל. תעמדו בשורה, אני מתחילה ללמד אתכם את הצעדי ריקוד של מוב.' אמרתי בכעס. הם לגמרי לא ציפו לזה. לאט לאט הם נעמדו בשורה מופתעים מהסיטואציה הלא מתוככנת.
'תעשו אחרי' אמרתי 'מיי, אם את רוצה, את יכולה להצטרף'
'לא תודה. אני כבר אלך.. 'אמרה ובאה לתת להארי נשיקת פרידה.
'ביי בייב' אמר לה כשיצאה.
'now stay with me' cause I'm quite quick, and 5 6 7 8' חיכיתי את ליאם שנראה משועשע.
התחלתי ללמד אותם את הצעדים- שכמובן שהם לא ידעו לבצע.
אלוהים! כל כך קשה לזוז מול המצלמה?! עזבו, אני אלמד אתכם אתה קטע של לי-אן' אמרתי
' אוקי, זה השורה המהירה שהולכת פעמיים, זה דיי קל' אמרתי והם גלגלו עיניים. כשאני אומרת קל בריקוד- בשבילם, זה הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות.
' קדימה , five' six' seven-'
You never brought me flowers'
Never held me in my darkest hours
And you left it so late that my heart feels nothing nothing in towers
Once we were made like towers
Everything could've been ours
But you left it too late now my heart feels nothing nothing at all'
שמעתי את פרי שרה במנגינה שלא כל כך הבנתי מאיפה היא השיגה אותה, את השיר שלי, היא שרה את השיר שלי.
'תני לי את זה!' הלכתי אליה ולקחתי מידה את הדף בכעס. כלום הסתכלו עליי חסרי הבנה והמומים.
'סלחו לי' אמרתי עם עיניים מלאות דמעות ורצתי אל מחוץ לסטודיו במהירות.
התיישבתי על ספסל מבודד בפארק הנמצא שלושה רחובות מהסטודיו.הוצאתי את העט והמשכתי לכתוב את השיר.
you turn, and I learned that the wall comes falling down
Not a word, only hurt when my friends can tell me now
I feel loved when I see your face
But all these scars, I can't replace
Shock me high
Hit me hard, and I don't know what you say

When you knock on my door
And tell me you don't wanna fight
Oh, baby I'm sure that I'm not gonna fall this time
Oh

You never brought me flowers
Never held me in my darkest hours
And you left it so late that my heart feels nothing nothing in towers
Once we were made like towers
Everything could've been ours
But you left it too late now my heart feels nothing nothing at all

It's a shame
You're to blame
'Cause once you owned my heart
I remember feeling so high
But I'm right back at the start
I still feel loved when I see your face
But all these tears I can't erase
Sorry heart, I'm sorry heart
But we'll have to start again

So don't knock on my door and tell me you don't wanna fight
'Cause I heard it before
And I'm not going back this time
Not going back this time

You never brought me flowers
Never held me in my darkest hours
And you left it so late that my heart feels nothing nothing in towers
Once we were made like towers
Everything could've been ours
But you left it too late now my heart feels nothing nothing at all (oh oh oh)

Nothing at all (oh oh oh)

When you're close I wanna change my mind
But I remember you and what we're like
I don't wanna let you waste my time

And you never brought me flowers
Never held me in my darkest hours
And you left it so late that my heart feels nothing nothing at all

Once we were made like towers
Everything could've been ours
But you left it too late now my heart feels nothing nothing at all

Nothing at all
Nothing at all

Once we were built like towers
Nothing at all
We were built like towers
Now my heart feels nothing at all
בשנייה שסיממתי לכתוב את השיר התפרקתי. פשוט בכיתי לי על הספסל בשקט, לא מפריעה לאף אחד.ראשי היה טמון בתוך ברכיי ככה שהאנשים שעברו אינם יכלו לראות את פניי הדומעות.
'לא ידעתי שאת כותבת שירים טובה כל כך' אמר קול ליידי שגרם לי לקפוץ בבהלה.
'מה אתה עושה פה?' שאלתי בטון קשה.
'רצתי אחרייך אחרי שרצת'
'עקבת אחריי? למה?'
'כי את חשובה לי' אמר
'אבל היא יותר' לחשתי
'מי?'
'מיי.'
'מה היא קשורה עכשיו?' הרים את קולו
'אתה בטח מעדיף להיות איתה אז לך אליה' אמרתי בארסיות
'מה יש לך?' קם לפתע מהספסל.
'לי אין כלום. אתה כלכך מאוהב כשאתה לא שם לב לאחרים בכלל!' צעקתי
'עכשיו מפריע לך שאני מאוהב?! את התחננת שאני אפסיק לחשוב עלייך ועכשיו את מאשימה אותי שאני מאוהב?!' צעק
'כן! אתה לא שם לב לרגשות שלי! אתה לא שם לב לכל הדברים שקורים מסביב לבועת האהבה שלכם! אתם פאקינג השארתם אותי בחוץ! מהחדר שלי!'
'אני לא שם לב לרגשות שלך?! הא?! את במשך חודשיים הדחקת אותי לפינה ואמרת לי שזה לא יכול להיות ביניינו, את נתת לי להישבר כל פעם מחדש כשראיתי אותך אם נייל אבל הדבר היחיד שאמרת הוא שאני צריך להתמודד עם זה! אז עכשיו כשמצאתי אהבה חדשה- שאני באמת אוהב, את אומרת לי ש- אני אפילו לא יודע מה את אומרת לי! את קוראת לי לא מתחשב?! תחשבי שוב! כי את היחידה שלא מתחשבת פה, עושה כל מה שבראש שלה, אבל להתחשב באחרים- מסתבר שזה לא בראש שלה…' אמר. מבטו היה כועס ונעלב. פגעתי בו. והוא עכשיו פגע בי. וזה מגיע לי. זה כל כך מגיע לי.
הרכנתי את ראשי ומעיניי זלגו דמעות שקטות.
'אני אוהבת אותך' לחשתי ורצתי משם. לא מסתכלת לאחור. משאירה אותו עם האמירה שאני לא בטוחה שהוא שמע אפילו….