חלום חיי פרק 30!!!!!

פרק 30:
התעוררתי במקום לא מוזר כאשר שני ראשים שוכבים ליידי- גבר ואישה. שפשפתי את עיניי וניסיתי להתרגל לחושך האיום ששרר בחדר. ראיתי שיער מקורזל מאוד שמתמזג עם החשכה- לי-אן, אם כך אז מי שליידה הוא בטוח ליאם! הרי הם באותו החדר…
קמתי בזהירות-מנסה לא להעיר אף אחד. הסתכלתי על האייפון שלי ובדקתי את השעה: 3:46 בבוקר. לקחתי פתק ועט ורשמתי.
'לי ולי היקרים,
חזרתי לחדר שלי.תודה רבה 3>
אני, לאברס3>'. (אני תמיד כותבת לאברס בסוף כל פתק שאני כותבת- זה מאין סימן הכרות שלי..) סיימתי לכתוב והנחתי את הפתק במקום שבו שכבתי ויצאתי במהירות מהחדר.
התקדמתי לחדר שלי ושל הארי במהירות. התקרבתי לדלת של החדר אך כמעט הקאתי כאשר שמעתי מה הולך שם.. תאמינו לי, אתם לא רוצים לדעת, הרעשים מטרידים מידיי.. יאייק.
שמעתי צחקוקים וגניחות, (ועוד כמה רעשים שאתם לא רוצים לדעת…) והרגשתי דקירה בלב. והינה עוד צחקוק שמביא איתו עוד דקירה. כאב לי מידיי.
ירדתי למטה וראיתי אישה בלונדינית יושבת על הכיסא עם תינוקת קטנה.
"אממ סליחה?" אמרתי בנימוס. האישה הסתובבה אליי וחייכה. היא הייתי מוכרת לי מאיפשהו..
"כן?"
"אני יכולה לשבת?"
"כמובן!" אמרה וחייכה אליי. התיישבתי על הכיסא שליידה והסתכלתי על התינוקת החמודה שהסתובבה לה בין הרגליים בעירנות מפתיעה.
"אני לו," אמרה האישה ונזכרתי
"לו! עכשיו אני נזכרת מאיפה אני מכירה אותך, הארי כל הזמן מדבר עלייך ועל לוקס. אולי זה קצת טפשי אבל מי זה לוקס?" הסמקתי
"הכל בסדר" צחקקה "לוקס זאת היילדה העירנית והקטנה הזאת שמשאירה אותי ערה בארבע בלילה." נאנחה "ואת… מיי?" שאלה וחייוכי ירד.
"לא, אני יובל." חייכתי קלות
"אהה, החברה של נייל!" התלהבה
"לאלא, האקסית של נייל" השפלתי את ראשי.
"הו, ומה את עושה פה אם כך?" אמרה בנימוס
"פרי היא החברה הכי טובה שלי, בנוסף,אני איתה בלהקה וגם הבנים חברים טובים שלי"
"אה! אז את זאת שהצטרפה לליטל מיקס! מצטערת הייתי דיי שקועה בלוקס באותו הערב" חייכה והסמיקה קלות
"זה בסדר" צחקקתי
"מה את עושה פה בשעה כל כך מוקדמת?" שאלה
"זה סיפור ארוך…" חייכתי
"יש לי את כל הבוקר.." חייכה אליי
"טוב-"…

נקודת המבט של הארי:
התעוררתי מאור השמש כשליידי מיטה ריקה. קמתי בזהירות, מנסה להסתגל לאור החזק שהכה בי. שמעתי מוזיקה קלושה בשירותים- מיי.
אתמול היה לילה, איזה לילה! אני חושב שאני באמת מחבב אותה- מה שממש נדיר- לפחות בשבילי. היא יכולה לעזור לי להתגבר לגמרי על יובל ויש לי הרגשה שהיא יכולה להצליח. יש בה הכל: היא יפה, נחמדה, קלילה, עוזרת, ואפילו חכמה. אני באמת מתחיל להתאהב. או שאולי אני מתחיל לשכוח?! זה קצת קשה להבדיל בין השניים אבל זה יקרה. אני אבדיל בסוף, וכשזה יקרה, אני יהיה מאושר, לפחות אני מקווה.
"בייב, את יוצאת?!" שאלתי בקול צרוד מהרגיל.
"כן בייבי, אני שנייה גומרת להתאפר" אמרה וצחקקה
"כמה זמן את שם?!"
"שעה וחצי, אולי יותר" אמרה. בנות, אף אחד לא יכול להבין את הראש שלהן.
"וזה נקרא קצת זמן?!"
"אממ כן, בערך" צחקקה
"אז עוד כמה זמן את תצאי?"
"עוד קצת זמן…"
"טוב אני מבין שאת תישארי בפנים עוד איזה שעה אז אני הולך לחדר אחר." אמרתי לוקח את הדברים מהמזוודה
"טוב בייב, רק תחזור אליי מהר" אמרה ויכולתי לשמוע בקולה איזה חיוך קטן..
איזה חדר הכי נקי?!, טוב מה אני אפילו חושב! של ליאם!
הלכתי במהירות לחדר של ליאם ופתחתי את הדלת. נעצרתי ברגע שהבנתי שחושך- שיט, הם ישנים. טוב לא נורא.. מה אכפת לי?
נכנסתי לחדר דיי בשקט כי אני עדיין מכבד אותם ובאתי להכנס לחדר האמבטיה אך פתק כתום בוהק שהיה מונח על כרית שלישית במיטתם של ליאם ולי-אן, השב את צומת ליבי.
לקחתי את הפתק, מנסה לא להעיר את ליאם (שחלק ממשקלי מונח עליו כרגע), והתיישרתי.
'לי ולי היקרים,
חזרתי לחדר שלי. תודה רבה 3>
אני, לאברס3>' לאברס, למה זה נשמע לי ממש מוכר מאיפשהו?! רגע, זה לא יכול להיות, הרי היא לא חזרה אתמול לחדר ו- אוי, שיט! אני ומיי היינו בחדר ועשינו את זה! והיא כנראה באה ולא רצתה להפריע, או שגרוע מזה, היא נשארה ושמעה, אבל לא, זה דוחה, מבחינתה כמובן(לי אין בעייה..), היא בחיים לא תקשיב לזה… אבל מה שיותר חשוב מזה זה לאן היא נעלמה?!.
אולי היא כבר הלכה לאכול?! רוב הסיכויים. אבל אני חייב לבדוק!
הזמנתי במהירות את המעלית ונכנסתי אליה. הסתובבתי לרגע וכמעט התפחלצתי מאיך שאני נראה, השיער שלי מקורזל ומבולגן, אני עם בוקסר- בלבד, ונעלי בית לבנות כאלו של ספא(אם אתם מבינים מה זה..), אני נראה כמו איזה הומלס…
המעלית הגיעה לקומת הקרקע והתפרצתי החוצה, מחפש בעיניי את יובל.
לפתע משהו התנגש ברגליי, הסתכלתי על מה פגע בי ואני לא מאמין למה שאני רואה! לוקס!
הרמתי את לוקס בשתי ידיי, אלוהים, כמה התגעגעתי לילדה הזאת. ראיתי אותה מצביעה על משהו וממלמלת "כה! כה!". חיפשתי בעיניי את מה שהיא רואה וראיתי את מי אם לא לו, ועוד ילדה בלונדינית שבוכה על ברכיה, הולי שיט. זאת יובל.
רצתי אליהן במהירות ושילבתי ידיים כלא מבין- ולוקס עשתה כמוני.

נקודת המבט של יובל:
סיפרתי לה הכל ושוב התפרצתי בבכי. בכיתי כל כך הרבה והיא פשוט ישבה וחיבקה אותי- עזרה לי- היא מדהימה!
לוקס לא הפסיקה להסתובב עד שבשנייה היא נעלמה אך לו לא שמה לב. עצמתי את עיניי והדרתי את נשמתי. זה שעיניי עצומות לא אומר שהפסקתי לבכות.. לאחר שתי דקות בערך הרגשתי צל שמכסה אותי. לאט לאט פקחתי את עיניי וראיתי שתי רגליים עומדות מולי ואת לוקס ליידם- משלבת את ידיה ומסתכלת כל חמש שניות למעלה.
"הו, היי הארי" לו אמרה. הארי?1 מה הארי?!?! יופי- עכשיו אני אצטרך להמציא לו תירוץ כי הוא לא יתכוון לעזוב את זה כל כך מהר- כמו שאני מכירה אותו.
"היי האז" הרמתי את ראשי וחייכתי א החיוך הכי 'אמיתי' שאני יכולה לזייף.
הוא עמד בדיוק כמו לוקס הקטנה או שלוקס עמדה כמוהו- תלוי איך מסתכלים על זה…
"אחמ אחמ, מה קורה פה?! למה את בוכה?! מה את עושה פה לו?! למה אתן פה בכלל?! ולמה את בוכה?! ולמה לוקס מסתובבת לי בין הרגלים?! ולמה אתן יושבות פה לבד?! ומה את עושה פה לו?! ולמה את בוכה?!?!?!!?!?!?!" הארי שאל בהיסטריה
"אממ בוא נשאל אותך משהו," אמרתי צוחקת מתגובתו, "למה אתה מגיב ככה?! למה זה עיניינך?! מה אתה עושה פה בשעה כזאת.?! למה אתה לבוש ככה?! ציחצחת שיניים בכלל?! והשאלה הכי חשובה- מה אתה ומיי עשיתם אתמול בלילה??! עזוב, את זה אני יודעת, למה לאזעזל הוצאתם קולות כאלה?!?!?!" צחקתי ועיניו נפערו
"אני לא מאמין שהקשבת!!!!!" אמר מופתע
"לא הקשבתי!" התגוננתי ומחיתי את דמעותיי "שמעו את זה בקול המסדרון ואני הייתי לייד" חייכתי חיוך שמעצבן את כל מי שאני מחייכת אליו אותו..
"זאת הכוונה מותק" אמרתי לו בעברית והוא הרים גבה
"אני אפילו לא רוצה לדעת מה אמרת עכשיו.." גילגל את עיניו ולוקס מחאה כפיים.
"אתה לא צריך לדעת" אמרתי "חאריין קטן.." אמרתי בעברית
"מה אמרת?" שאל כלא מבין
"זאת מחמאה" שיקרתי
"אז תודה" חייך חיוך מלא גומות והתפקעתי מצחוק.
"מ..מ..מה כל כך מצחיק?! אוי שיט! יש עליי משהו?! יש עליי אודם?! משהו?!" אמר בלחץ
"הו לא!! האז איח! הייתי אומרת לך, יא דוחה!!!" נגעלתי וראיתי את הפרצוף הלא מאמין של לו.
התקרבתי אליה ולחשתי לה "שכחתי להזכיר שאני שחקנית דיי טובה?" ושתינו צחקנו.
"היי! השמיעה שלי לא עד כדי כך טובה!!" הארי אמר נעלב
"דא, למה אתה חושב שלחשתי לה?!" צחקתי עליו
"טוב אני הולך- ושלא תחשבי שאני ארד ממך!!" אמר ונאנחתי
"בסדר.." אמרתי מנוצחת
"יופי" אמר והלך. לפני שהוא נכנס למעלית הוא הסתובב ואמר "ביי לאברס" זאת אומרת הוא לא אמר, הוא יותר, חיקה אותי.
"היי!!! זה המשפט שלי!!!!!!!" צעקתי בזמן שדלת המעלית נסגרה וראיתי אותו מתפקע מצחוק. כשראיתי שהמעלית כבר עלתה הסתובבתי ללו עם דמעות בעיניים.
"מה אני יעשה לו?!?!?!?!" התייפחתי.