חלום חיי פרק 24….

פרק 24:
נקודת המבט של נייל:
רצתי, פשוט רצתי למקום שאני הכי אוהב בצרפת. העיניים לא הפסיקו לדמוע והלב לא הפסיק להישבר לחתיכות יותר קטנות ויותר קטנות. ישבתי על הספסל בוהה בנהר ובמיליוני מנעולים שכל הסודות והאהבות הכי גדולות שמורות בתוכם. הלוואי שגם אני הייתי יכול לנעול פה מנעול ביחד עם אהבת חיי. אני נשבר בכל פעם שאני חושב שזה לא יכול לקרות.
הייתה רוח דיי חזקה והמון ניירות עפו באוויר. עיתון עף לי לפרצוף, הורדתי אותו ממני ואיני חשכו 'נייל ויובל כבר לא!' זאת הייתה הכותרת.. איך הם יודעים את הכל בתוך שניות?!? הדמעות החליטו שוב להופיע.
פתחתי את העיתון וקראתי את הכתבה:
'נייל ויובל כבר לא! מעריצות יקרות נייל הורן כבר לגמרי רווק! אחרי הקונצארט לזוג נייל ויובל הייתה מריבה קטנה שהפכה לגדולה ובסופה נייל זרק את יובל. השניים נראו רצים מהמקום כל אחד לכיוון שני ומיקומם לא ידוע- אולי זה חדשות לא כל כך טובות לזוג אך אני בטוחה שלמעריצות, אין מתנה גדולה יותר' הכתבה הסתיימה וגופי בער מכעס. מי הם בכלל?!?! מה נראה להם שהם מפרסמים כזה דבר עליי?!? הם לא יודעים כלום!!!! מטומטמים!
קרעתי את העיתון בכעס וזקרתי את חלקיו באוויר. החלקים עפו ברוח כל אחד לכיוונו, ואני , אני עדיין שרוי במבוכה, בכעס ובעצב.
"למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?!?!" צעקתי לאוויר
"אממ סליחה אדוני, הכל בסדר?" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי ועמדתי מול נערה בגיל ה18 בערך, שיערה חלק ושחור כמו הלילה ועיניה ירוקות בוהקות כאילו שהיא שמה עדשות. היא הייתה גבוהה אך לא גבוהה ממני, גופה היה רזה ובגדיה היו צמודים לגופה אך לא יותר מידי.
"אני לורה" אמרה האישה "הכל בסדר? שמעתי אותך צועק" אמרה וחייכה- שיניה היו לבנות כאילו היא כל שנייה מצחצחת שיניים- חיוכה היה מושלם.
"לא, לא הכל בסדר.. אני וחברה שלי-לשעבר נפרדנו" אמרתי והורדתי את ראשי- ממתי אתה מתחבר לאנשים כל כך מהר נייל? אולי היא עושה לך את זה? היא מיוחדת? חשבתי ותקוותי עלו
"גם לי לפעמים יש בעיות עם בעלי" אמרה ותקוותי ירדו, בעלך?! בת כמה את?!?
"אם מותר לי לשאול, בת כמה את ? את נראת צעירה מכדי שיהיה לך בעל" אמרתי, נייל מה קורה לך? אתה לא בן אדם ישיר כל כך!
"האמת שאני בת 23 עוד מעט 24… אבל תודה זה מאוד מחמיא לי"אמרה והסמקתי- ואני עוד חשבתי שאולי אני יצא איתה..חה.רגע- נייל מה יש לך?!? ככה אתה עובר בין נשים?!? זה התפקיד של הארי לא שלך!!! אתה אמור לשמור על מה שיש לך ואם הוא אובד לך, תחזיר אותו אלייך!!! אל תעמוד ככה סתם!! אתה חייב להשיג את יובל בחזרה- היא הייתה משהו מיוחד, משהו שגרם לי לחייך בכל פעם שהיא חייכה, וכשהתנשקנו, כששפתיה נעו בשלמו על שלי, כשידיה ליטפו את שיערי, זה הדבר שהכי אהבתי. אהבתי? לא! אני עדיין אוהב! יובל לא עבר, ואני מתכוון להחזיר אותה אליי לא משנה באיזה מחיר!
"טוב אני חייב ללכת היה נחמד לדבר איתך, תודה" אמרתי
"תודה על מה?" שאלה
"פשוט תודה " אמרתי ורצתי משם
אני הולך להחזיר אליי את יובל, ושום דבר לא יעמוד בדרכי! אני חייב.. כי בלעדיה אני לא יצליח להתקיים…

נקודת המבט של יובל:
הוא שבר לי את הלב. הוא חסר רגישות ומגעיל. זה היום שלי! היום שאני הייתי אמורה להיות מאושרת בו, אבל לא, גם ביום אחד שאני יכולה להיות מאושרת אני לא! הוא הרס אותי, אני שבורה, ואין לי מה לעשות פה יותר ! אני יבקש מהבנות שנצא לסיבוב יותר מוקדם או שאני יחזור הבייתה עד לסיור, אני לא יכולה לראות את הפרצוף שלו יותר, אני פשוט לא יכולה.. הוא שבר לי את הלב..
'פרי אהובתי, אנחנו צריכות לדבר….' שלחתי לפרי סמס עם דמעות בעיניי , שלא הפסיקו לרדת.
'איפה נעלמת?!? מה קרה?!?' מייד התקבלה תשובה
'תבואי לרחוב @#@@! אני בסטארבקס' אמרתי לה
'כבר ומייד באה, דקה אני שם!!' סימסה לי במהירות
הייתי שבורה, לא יכולתי להפסיק לבכות. אהבתי אותו, כל כך! זאת אומרת אני עדין אוהבת, אוף!מה אני יעשה עם עצמי?!תפסיקי! הוא זה שנפרד ממך, הוא לא אוהב אותך יותר- אם הוא בכלל אהב אותי! אולי הוא שיחק בי?!? אולי הוא אהב אותי?! אני לא יודעת אבל זה לא משנה את המצב עכשיו!
דפיקות על החלון מאחוריי העירו אותי ממחשבותי- פרי.
היא נכנסה במהירות ורצה לחבק אותי.. היא לא עזבה, היא פשוט חיבקה אותי ולא אמרה מילה. תאמינו או לא, זה עזר לי יותר מכל דבר אחר.
"את רוצה לדבר על זה?" לחשה באוזני
"לא, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר.." אמרתי לה והיא התנתקה מהחיבוק.
"אני מקשיבה" אמרה
"א..א..א..אני רוצה, אממ ללכת הבייתה, לישראל עד שנצא לסיבוב הופעות בעוד חודש.. רציתי להיפרד.." אמרתי לה מנסה להסתיר את הכאב והדמעות בעיניי
"מה?! את לא רצינית!! את חייבת להישאר כאן!! את חייבת!! את גורמת לכולם לחחיך ולהרגיש טוב עם עצמם! את לא יכולה לעזוב אותנו ככה!!!" אמרה כשדמעות בעינייה
"אני מצטערת.. אני יקנה כרטיס למחר לפנות בוקר. אני כל כך מצטערת!" אמרתי והדמעות פרצו. פרי באה ושוב חיבקה אותי ושתינו ישבנו שם, מחובקות, בוכות, וכואבות…
"אם זה מה שאת רוצה אני יכולה להזמין לך כרטיס עכשיו, יש לי אפליקציה כזאת" אמרה בכאב
"תודה פרי, על הכל" אמרתי לה והיא חייכה, פשוט חייכה.
"הטיסה הכי קרובה היא היום בלילה, והטיסה הבאה רק בעוד שבוע" אמרה
"אני יקח את זאת של הלילה!" אמרתי
"את בטוחה?!" שאלה בתקווה
"כן, אני בטוחה" אמרתי
"טוב, אז יש לך כרטיס טיסה לישראל, היום בשתים בלילה כלומר את צריכה לארוז עכשיו ונצא" אמרה
"נצא?" שאלתי
"כן, אני באה איתך לשבוע!" אמרה בחיוך רחב
"מה? לא פרי! זאין ישבר!! קשה לו בלעדייך!!" אמרתי ברחמים
"הוא יסתדר לשבוע , הוא ילד בוגר" אמרה
"אממ אני לא כל כך בטוחה בילד בוגר אבל בסדר…"התגרתי בה
"סתמי! עכשיו אנחנו חייבות ללכת לארוז! אני יבדוק שאין אף אחד במלון" אמרה פרי וחייכתי אליה
~~ כעבור שעה~~
"יאללה את מוכנה ללכת?" פרי שאלה אותי
"כן, בואי נלך" אמרתי והסתכלתי בפעם האחרונה על המלון המהמם שהיינו בו.
"אני יתגעגע למלון הזה" אמרתי
"את עוד יכולה להשאר" אמרה פרי עם תקווה בעיניה
"לא, אני לא ואת יודעת למה" אמרתי כאובה
"היה שווה לנסות" אמרה וירדנו במעלית.
חיכינו דקה עד שהמונית הגיעה.. הנהג יצא ושם לנו את התיקים בתא המטען. פרי נכנסה למכונית אך אני נשארתי עוד דקה בחוץ.
"את באה?" פרי שאלה
"כן" אמרתי וכשבאתי להיכנס ראיתי מכונית ענקית שמגיעה למלון. הוא יצא ממנה. הוא הסתכל לי בעיניים במבט של צער וכאב ואי הבנה.
ואני הסתכלתי עליו, פגועה וכואבת. מבט אחרון חביב. כי אני לעולם לא יביט בעיניים הכחולות האלו ככה שוב.
מבט אחרון ונכנסתי למונית עם דמעות בעיניים.
כשהמונית התחילה לנסוע ראיתי אותו רץ אך הארי ולואי תפסו אותו. הוא נפל על המדרכה וכיסה את עיניו עם ידיו. הוא נראה אומלל. הוא נראה עצוב, אולי גם מתחרט אבל אני לא יכולה לחזור.
אני פשוט לא יכולה.