חיים באקשן all the time -פרק 7

פרק 7:
נכנסתי לבית לבית ספר הכל-כך מבולגן הזה, אחרי שאבא הצליח לרשום אותי לכיתה של הארי ( מזלו הוא בכיתה של הרמה הכי נמוכה אז זה היה קל)
כולם היו קבוצות קבוצות, וכל-כך הרבה זוגות…
אני כבר שכחתי משה בית ספר למרות שנשרתי לא מזמן וגם אחרי שנשרתי למדתי בבית למזלי אבא ממש חכם -חבל שהוא לא עשה עם זה כלום- אז אפשר להגיד שלא פיספסתי שום חומר ואפילו למדתי קצת יותר ממה שאני צריכה (חוץ מספרות, אף פעם לא היתה לי סבלנות לזה!)
נכנסתי לבית ספר חציתי את השביל הראשי שמוביל לבניין בין שתי איים של דשא וממש כשההיתי באמצע השביל היה צלצול, לשיעור הראשון לא ידעתי לאן ללכת כי היו שתי בניינים האחד גדול בעל שלוש קומות והשני קטן בעל קומת קרקע…
ראיתי מישהי יושבת על הדשא לומדת, ונראת לא מאיימת כמו כולם אז נגשתי אליה ושאלתי אותה איפה חדר המנהל, היא לא הוציאה הגה מפיהה והצביע לי על הבניין הגדול, החלון השלישי מצד שמאל אמרתי לה תודה והלכתי הליכה מהירה ומלאת לחץ לבניין הגדול.
לא היה שם מקום לזוז! כולם גדולים ומאימים כל-כך שפחדתי לדחוף מישהו בטעות,
פניתי לצד שמאל של הבניין ספרתי שלוש דלתות ונכנסתי לשלישית -שגם דרך אגב היה רשום על הדלת ״חדר המנהל״-
נכנסתי אל המשרד ולבן-אדם הראשון שראיתי אמרתי ״סליחה? אתה המנהל?״
״כן!״ אמר והסתובב אליי ״את החדשה?״ -מזה? הוא בכלל לא נראה כמו מנהל- חשבתי לעצמי
״כן, תומר רוז אדוני״
הוא התיישב לשולחן שלו והתעסק עם המחשב שלו -כנראה חיפש את הכיתה שלי- ואז קם משולחנו לעברי,
הסתכלתי עליו חיכיתי שיגיד משהו, אבל הוא פתח את הדלת ורמז לי עם ידו לצאת,
יצאתי והוא אחרי.
אחרי כמה צעדים אמר לי ״אנחנו הולכים לכיתה שלך…״ ואני רק הנהנתי
ובדרך גיליתי עד כמה המקום הזה גדול, הלכנו ממש הרבה כדי להגיע לכיתה,
כשהגענו המנהל שם את ידו על ידית הכיתה ולפני שפתח אותה אמר לי ״את יכולה עדיין להתחרט על זה שרצית כיתה שלא לרמה שלך…״ -כנראה ראה את התעודות הקודמות שלי-
״אני לא מתחרטת…״
ואז הוא פתח את הדלת, הוא אפילו לא שאל למה כאילו הוא רגיל לזה.
״איי יכול אותך לצד״ אמר המנהל למורה -אפילו הדיבור שלו פשוט- לא הייתי רגילה לזה מצד צוות בית הספר,
הוא דיבר איתו ואני התרכזתי בכיתה הסתכלתי על התלמידים ואז ניסיתי לאתר את הארי,
הוא ממש נבלע מבין כולם… אין לו התנהגות מיוחדת, הוא כמו כל אחד אחר שם
סנוב שצוחק עליי, התלמידה החדשה שרק עכשיו הגיעה…
פתאום כמו מתוך ערפל אני שומעת את המורה אומר לי ״בואי…״ ושם את ידו על כתפיי ״שבי בבקשה!״
התיישבתי מקדימה ממש מול המורה -זה היה המקום הפנוי היחיד-
הארי היה שלוש שולחנות מאחורי מצד ימין
״אני דוידי דרך אגב, המורה לספרות״ אמר המורה ותוך כדי המנהל יצא מהכיתה
-יופי, השיעור הראשון שלי הוא דווקא ספרות?-
רק חייכתי אליי ואמרתי ״תומר רוז״
שמעתי מישהו מאחור אומר ״תומר זה לא שם של בנים?״
וכולם צחקו, הסתובבתי וראיתי גם את הארי צוחק איתם אז אמרתי ״לא. זה גם שם של בנות!״ הצהרתי ואז כולם בוואט אחת השתתקו, כאילו מה אמרתי?
לפני שהסתובבתי חזרה מבטי הצתלב עם מבטו של הארי אז חייכתי בבישנות והסתכלתי חזרה אל המורה.
במהלך השיעור גיליתי שאני לא רעה בספרות כמו שאני חושבת או שזה בגלל שזה כיתה פשוט של מוגבלים!…
בהפסקה לא ידעתי לאן ללכת, כי אין לי עדיין חברים.
ואז נזכרתי שזאת משימה ושאני לא אמורה לפעול לפי רצונותיי ולעשות מה שבא לי- זאת משימה ואני צריכה להתקרב להארי!
קמתי ממקומי והלכתי לעבר הארי וכל צעד לעברו ראיתי מול עניי את כל הכבוד שלי נבלע… וכשהגעתי אמרתי לו ״היי!״ וחייכתי את החיוך הצבוע והמתוק שלי ״אתה יכול לעזור לי… אתה יודע אני חדשה פה ולא מכירה אף אחד אז אתה יכול, לא יודעת, לעשות לי הכרות…״ גמגמתי כמו טיפשה
ראיתי אותו מרים גבות ומסתכל על חבר שלו שישב מאחור
ואז שמעתי מאחור ״אוקי, אם את מתעקשת!״
-אוף! רציתי שהארי יענה לי!!!- התעצבנתי בתוכי
״אני עופר, זה לידך הארי…״ והצביע עליו
״היי הארי, אני תומר!״והושטתי את ידי כדי ללחוץ לו יד, הייתי חייבת איזשהי דרך להיתקרב אליו גם אם זה יראה שקוף!
הוא לחץ לי את היד אבל הוא חייך חיוך מזלזל והיסתכל אל חבריו כאילו הוא לוחץ יד לחיזר. זה היה כל-כך מביך!
ואז עופר המשיך והכיר לי את כל הכיתה והיתה מישהי ממש חמודה שהיתה נראה מין מלכת הכיתה, היא הציעה לי שהיא תעשה לי סיור בבית ספר
וברור שהסכמתי, העופר הזה כזה טמבל לא רציתי להשאר איתו עוד דקה אחת!
״היי אני סופי, נעים להכיר!״
״היי, תומר…״
״כן, אני יודעת..״ אמרה וציחקקה ואני אחריה.
היא לקחה אותי לסיור הראתה לי מקומות… והאמצע הסיור כשהגענו לחדר האוכל אמרה ״גם ככה עכשיו צריך לאכול, אז נאכל ואז נמשיך את הסיור, אוקי?״ אמרה בקולה המתוק
״בסדר״ אמרתי
הלכנו אל הסטנד שבו היה האוכל וחשבתי לעצמי -אני לא רגילה לאוכל כזה בבוקר- אז לקחתי רק ספגטי ומים
והלכתי אחרי סופי כמו כלבלבה…
שהיא סיימה לקחת אוכל הלכנו לשבת ביחד עם עוד שתי בנות, סופי הציגה לי אותן: אוֹלִי, שהייתה נראה כמו טום-בוי כזאת, שיער שחור עם כובע צמר נפול על ראשה, עיניים חומות והיא לבשה רק סגול כהה ושחור
זואי, שהייתה נראת יותר מידי נשית, שיער בלונדיני, עיניים כחולות והתלבשה אופנתי כזה. לא הבנתי איך יכול להיות שהם חברות..(אבל הכל זאת זה לא עינייני)
התיישבנו, סופי הציגה אותי אליהם ואחרי השיחת חולין אמרתי מבויישת ״אני יכולה לשאול משהו?״
״כן. בטח״ אולי אמרה בחביבות
״הארי הזה, יש לו חברה?״ הרגשתי פתוחה ליידן
סופי צחקה ואולי וזואי הסתכלו אחת על השניה מרימות גבות
״לא אין לו!״ אמרה סופי ותקעה בי מרפק- מנסה לרמוז לי על הצ׳אנס שיש לי
צחקתי והשפלתי את מבטי ממבוכה, ואז שאלתי ״יש לכן טיפים?״
ואז זואי החסרת טאקט התחילה לדבר ״הארי אוהב קשות להסגה, אוהב את הביצ׳יות הקטנות, את יודעת הזונות האלה… כדי לך לא להיות אחת מהן!״
״זואי!״ סופי צעקה מנסה לגרום לה להפסיק
״לא! תמשיכי״ אמרתי מנסה לאסוף מידע
״כל הזמן יש לו חברות, הוא שוכב איתן ואז זורק אותן!״ אולי המשיכה את זואי
הראתי בפני חמיצות כאילו אכלתי לימון עכשיו -ידעתי שהוא בן-אדם מפונק ורשע, איכ איך אני יתחבר אליו?- חשבתי לעצמי שאני חייבת להיות חברה שלו בלי לשבב איתו ואז הוא יזרוק אותי, חשבתי שאני חייבת להיות מיוחדת בשבילו.
חזרנו לכיתה אחרי שסופי זואי ואולי הראו לי את שאר הבית ספר,
הסתכלתי על הארי המזיע ואז עופר צעק ״איזה משחק היה היום אהה?״ וקרץ לסופי
ואז שמעתי את זואי לוחשת לי ״הוא מת להסיג אותה!״ גיחחתי למשמע אוזניי.
המורה נכנסה וישר מיהרתי לשבת, אחרי שישבתי קלטתי שאף-אחד לא ישב ולא הבנתי למה,
המורה עמדה וחיכתה שכולם יישבו ואף-אחד לא שם עליה, בנתיים שכולם לאט לאט התחילו לשבת שאלה אותי ״את חדשה?״
״כן, תומר רוז גברתי!״
״אוו.. נראה לי שסוף סוף נכנסה לכיתה הזאת מנומסת״ חייכתי והסמקתי ״קוראים לי ליזה ואני המורה לתנ״ך, יש לך לוקר?״
״לא גברתי״ עניתי ברישמיות
״ובכן אני אדבר עם המנהל שירשום לך מספר לוקר ואיתו תקבלי את הספרים הדרושים!״ אמרה והביאה לי תנ״ך מתיקה ״בסוף השיעור החזירינה את התנ״ך״ הנהנתי והיא התחילה ללמד..
השיעור שיעמם, אבל המורה נחמדה
לקראת סוף השיעור כנראה ראתה המורה שהארי לא מקשיב ואמרה ״ובכן הארי,״ והארי ישב הסתובב למשמע שמו ״תאמר לי, מה הביאו המרגלים כשבאו מארץ ישראל?״
הארי קיווץ גבות מנסה למצוא תשובה ״אההה…״
גירד בראשו בחוסר ידיעה…
גילגלתי עיניים בגלל שהמורה הרגע אמרה את זה וניסיתי להציל אותו, כי ראיתי אותו מסתכל אל חברים שלו כדי שיצילו אותו
״אשכול ענבים!״ אמרתי תוך כדי אצבעה
״נכון מאוד״ אמרה המורה ״הארי, פעם הבאה תקשיב!״
ואני הסתכלתי אחורה וחייכתי להארי, אבל ראיתי אותו עצבני, לא הבנתי למה כאילו הצלתי אותך בן-אדם!
קיווצתי גבות בשאלה אליו, וחזרתי אל המורה ובדיוק היה צלצול,
כולם קמו ואולי באה אליי ״זה בסדר, חוץ מההפסקה יש גם 5 דקות הפסקה בין שיעורים… את יכולה לקום!״
״אהה.. באמת? איזה כיף!״ וכשקמתי אל אולי הרגשתי משהו מאחורה דוחף אותי ונפלתי לריצפה (כשפניי לכיוון הרצפה), נאנקתי מכאביי שכקיבלתי מכה בעצם המותן שלי ובמרפקי, ניסיתי לקום אבל באיי הצלחה, הסתןבבתי וראיתי מעליי את…