חטופה – פרק 7
תקשיבו בנות, אני בתקופה קשה ממש!
אני לא אפרט, אבל תבינו אם אני אאחר בפרקים.
תיהנו מהפרק! :)
-נקודת מבט נוי-
התעוררתי בתוך המכונית. כמה זמן ישנתי? הרהרתי במחשבותיי "בוקר טוב, הגענו לבית החדש שלך" הוא אמר ויצא מהדלת שלו ופתח את שלי. הוא הוציא אותי בכוח בעוד אני מתנגדת בכל כוחי, הוא הרים אותי על הכתף שלו. הוא התקרב לביתן מסריח, וישן. המטפחת ירדה מפי "תוריד אותי" צרחתי עליו והוא המשיך בשלו לא הקשיב בכלל. הוא נכנס לתוך הביתן ופתח דלת שהולכת למטה (דלת ברצפה), ונכנס לשם. כשהוא נכנס לא האמנתי למראה עיני הכל נראה שם כמו מעבדה אחת גדולה, היו שם לפחות חמישים שומרים. ממה שאני הצלחתי לספור. היו שם תמונות שלי מכל גיל, הוא עקב אחרי. היו שם סרטונים שלי שהייתי קטנה עם מישהו קטן נראה כאילו גדול ממני בכמה שנים. הוא הוריד אותי מהגב שלו ושחרר אותי מהחבלים. הוא סגר את הדלת מלמעלה ונעל אותה. הוא לקח את ידי וקשר אותם הפעם באזיקי ברזל. לא יכולתי לזוז הייתי קפואה ומפוחדת. "מה הולך כאן?" שאלתי וניסיתי ללכת אך ברק תפס אותי והוביל אותי לאן שרצה שאלך "אני השתמשתי בזה כדי למצוא אותך אחרי שנעלמת לי" הוא אמר. אני לא מכירה אותו בכלל כל מה שאני יודעת עליו זה שהוא חטף אותי "אני לא מכירה אותך בכלל!" צעקתי עליו הוא חיזק את אחיזתו בידי, נאנחתי מכאבים "את תיזכרי! אני אגרום לך!" הוא אמר. הוא המשיך להוביל אותי, הגענו למין תא והוא הכניס אותי אליו הוא שחרר את ידי ובמקום זה קשר את הרגל שלי. ניסיתי לברוח אבל האזיקים שעל הרגל שלי עצרו אותי. ניסיתי לשחרר את הרגל והרגשתי זרם חשמלי ומיד ניתקתי את ידי. שמעתי מין סוג של צפירה מחרישת אוזניים, שמתי את ידי על אוזניי מנסה לעצור את הרעש הנוראי 'זה מה שייקרה אם תנסי לברוח, אז אם לא רוצה להתעלף אז אל' שמעתי קול מלמעלה. התיישבתי על המיטה שהייתה שם והתחלתי לבכות. 'יש לך טלפון' שמעתי את אותו קול 'נוי' שמעתי את קולו של אבי. אני התגעגעתי אליו, "אבא תוציא אותי מכאן" ביקשתי בוכה 'ילדה שלי אני אוציא אותך משם, הוא רק צריך להגיד לי מה הוא רוצה תמורתך' הוא אמר. 'אני לא רוצה שום דבר אני רק צריך את הבת שלך. אבל אני יכול להפגיש בינכם תמורת שיתוף פעולה של הבת שלך' הוא אמר. כדי לי הוא יפגיש אותי עם אבא תמורת שיתוף פעולה מה זאת אומרת? "מה זאת אומרת שיתוף פעולה?" שאלתי מבולבלת 'זה אומר שאת לא תתנגדי לי ותעשי כל מה שאני אומר' הוא אמר. "בחיים לא" צעקתי על הקול. 'אז את יכולה לשכוח מלראות את אבא שלך' הוא אמר וכאן נגמרה השיחה. בכיתי שוב, בכיתי כמו היסטרית. אני מתגעגעת לאבא ולאדם, אני רוצה לראות אותם שוב שיגידו לי שכל זה, זה סתם חלום רע וזה לא באמת קורה לי. הדלת נפתחה קמתי מהר וניסיתי לברוח. שוב הרגשתי זרם חשמלי ברגל ונפלתי על הרצפה מכאבים התחלתי לצרוח, השומר שהגיע שם אוכל על השולחן ויצא הוא נעל את הדלת עם קוד 'אמרתי לך שאם תנסי לברוח את תסבלי' שמעתי את קולו של ברק שוב. "אני לא אברח בבקשה תפסיק את זה" בכיתי וצרחתי מכאבים 'אני מפסיק. פעם הבאה אני לא אתחשב' הוא אמר הנהנתי בתקווה שיראה והכאב הפסיק. 'תאכלי או שאני אקרא לאחד השומרים שיאכיל אותך' הקול צרח. הלכתי לכיוון המגש ולקחתי אותו התיישבתי על המיטה והתחלתי לאכול. "אכלתי מספיק?" שאלתי 'כן. עוד מעט יבוא שומר לקחת את הדברים האלה. שלא תחשבי על לברוח' הוא אמר הנהנתי. נשכבתי על המיטה ונרדמתי.
-נקודת מבט לואי-
עבר שבוע, היום אני טס לישראל עם הארי, שהתעקש לבוא איתי. הגעתי לנמל התעופה עם אלינור "אני בטוחה שתמצא אותה" היא אמרה וחייכה אלי "אני אתגעגע את בטוחה שאת לא רוצה לבוא לא מאוחר כדי להזמין לך כרטיס" אמרתי וליטפתי את פניה "אני בטוחה, אני אתגעגע אליך גם. יש לי פשוט מבחן ענק!" היא אמרה ונישקה אותי "שיהיה לי טיפה לחודש הזה שאתה הולך לחיפושים" היא אמרה והלכה. "אוקיי הארי!" צרחתי את השם שלו "אני כאן" שמעתי את הצרחה של הארי "צריך לזוז" צעקתי "אני בא" הוא צעק ורץ אלי. "מה יש לך לעשות בישראל חודש?" שאלתי אותו "אני הולך לטייל שם קצת, לפגוש מעריצות ישראליות אתה זוכר כמה דברים הן שלחו לנו?" הוא שאל, הנהנתי. יש לנו שם מעריצות מדהימות שמחכות לנו הרבה זמן שנבוא כלהקה, אני גם אלך לראות את המעריצות. אבל אסור לי לשכוח את המטרה לשמה הגעתי לכאן. יש לי כבר שמות של חמישים בתים שבהם מאי יכולה להיות ויש לי רק חודש. אני אתחיל במרכז ואני אקווה למצוא אותה בבתים הראשונים. עלינו לטיסה ואני והארי דיברנו בלי סוף על מה שנעשה שם.
תגובות (2)
תמשיכי ומקווה תרגיש מבחינה נפשית יותר טוב
^-^
לפני שהתחיל הפרק כתבת שאת בתקופה קשה אז אני מקווה בשבילך שהתקופה הקשה תעבור! תמשיכי!