חטופה – פרק 4 העלאה שנייה לא להתייחס לראשונה

על הפתק היה כתוב:

נוי ברחה למזלה אבל אני אבוא שוב ושוב.

-נקודת מבט כללית-

לפתע נשמעה דפיקה בדלת, טוד פתח את הדלת ונוי צנחה לידיו "ילדה שלי מה הם עשו לך שם?" טוד שאל מודאג הוא ראה את בתו חיוורת ומפוחדת כל כך הוא חשש שהיא הולכת להתעלף לו בידיים. אדם מעולם לא ראה את נוי ככה הוא מודאג מאוד לשלומה "זה היה נוראי שם אבא אני לא מסוגלת לחזור לשם" היא אמרה והסתכלה לאביה בעיניים הוא הנהן וחיבק אותה אימץ אותה אליו כמה שיכול.

-נקודת מבט נוי-

זה היה דבר נוראי להיות שם, הריח של המקום והמקום עצמו היה נראה כמו המוות. "אבא אני עייפה, אבל אני מפחדת לישון" אמרתי באמת פחדתי, פחדתי שהוא ייכנס שוב ויעשה לי משהו שהוא יתפוס אותי ויחזיר אותי למקום הנוראי ההוא שם. "זה בסדר אני אנעל את החלון ואדם יישן איתך" הוא אמר הופתעתי, אבא מסכים לי לישון עם אדם "מי אתה ומה עשית עם אבא שלי?" שאלתי מצחקקת, "אני מסכים אבל בלי שטויות כן ילדים" הוא אמר וחייך אלי הנהנתי אדם עזר לי ללכת הוא באמת מקסים ואני לא יודעת למה מגיע לי אותו? כל בת הייתה רוצה אותו הוא מצחיק, הוא חכם, כיף להיות איתו והוא בן אדם מדהים. אני לא יודעת במה זכיתי שהוא חבר שלי. נכנסנו לחדר שלי נשכבתי על המיטה והוא לידי הוא חיבק אותי ולחש לי מילים מרגיעות כל הלילה "הוא פשוט בן אדם מושלם" חשבתי לעצמי "תודה" שמעתי את אדם אומר מלמעלה "אני חשבתי בקול רם?" שאלתי מסמיקה "כן סוג של" הוא אמר ונישק אותי "אני אוהב אותך" הוא לחש לי חיבקתי אותו ונרדמנו שאנחנו מחובקים.

-נקודת מבט אדם-

אני לא יכול להראות לה את הפתק שהוא שלח, שהוא ירדוף אותה שוב ושוב. הבטתי בה ישנה, זהו המראה החמוד, היפה והמושלם ביותר עלי אדמות. החיוך שלה יכול להביא לשלום עולמי, שהיא שמחה כולם שמחים. לפחות אני.
חיבקתי אותה חזק, ליטפתי אותה ולחשתי לה כל הזמן שאני כאן, ואני לא מתכוון להשאיר אותה לבד. אף פעם!. הרגשתי עייף מהיום הזה ונרדמתי.