חטופה – פרק 20 + 21

עשיתי פרק כפול כי אני חמודה
ופיצוי על זה שלא העליתי כמעט כל השבוע

הוא ישב שם עדיין מנסה להבין שהוא לא חולם. "מצאתי…. אבל איך היא הגיעה דווקא לשם? לא יכול להיות……" הוא אמר ואז קטע את עצמו, הוא חייב ללמוד לסתום את הפה "לא יכול להיות מה?" כולם שאלו ביחד, נייל המשיך להתעסק במחשב לעשות כאילו הוא לא שמע אותם "נייל מה לא יכול להיות?" לואי שאל מעיף ממנו את המחשב לצד המיטה, "לא יכול להיות שזה המקום! אני הייתי פעם בישראל. אני הלכתי לצריף הזה, הייתה שם ילדה בת 16 או לפחות נראתה ככה, אני בטוח היא הייתה בת 13 איזה דפוק אני מה 16. אני מצאתי אותה שוכבת כולה דם, ושאני חושב על זה עכשיו, היא ונוי דומות שתי טיפות מים" הוא אמר מגרד את ראשו לוקח בחזרה את המחשב בודק שוב ושוב שזה המקום.
בינתיים נוי ישנה היא נרדמה אחרי שברק יצא, והוא חשב על מה שהיא אמרה לו, היא צדקה. היא באמת לא תוכל לאהוב אותו בחזרה. הוא תפס את ראשו בין ידיו וצרח, הוא לא שם שהוא צורח את נשמתו לתוך המיקרופון מה שגרם לנוי לקפוץ ולצרוח גם את הנשמה החוצה ולהחזיק את ראשה חזק רועדת. הוא שם לב למה שקרה, ורץ לחדר שלה הוא נכנס ועטף אותה בין זרועותיו, הוא הכיר טוב מדי את ההתקפים שלה והוא ידע מה לעשות. "נוי די… ששש…. אני כאן" הוא לחש לאוזנה, והרגיע אותה מעט. היא חיבקה אותו חזק הוא הופתע בהתחלה אבל אז הוא חיבק אותה חזק. "אני…. לא… יכולה… זה…. כל כך….. כל כך….. כואב" היא התייפחה לידיו, וידיה אחזו בחוזקה בראשה. היא הרגישה שעוד שניה היא תולשת את השיער שלה מהמקום. ברק הוריד את הידיים שלה מהראש שלה. "אני….. לא….. יכולה….. הראש שלי מתפוצץ….." היא מלמלה מנסה להחזיר את ידיה לראשה, אבל ברק לא נתן לה הוא רק כלא בין ידיו מחבק אותה חזק. הוא הרגיש כמו בימים ההם, לפני שהכל התחיל שהם היו רק ידידים, אפילו עדיין לא חברים. הוא רצה לחזור לזמן הזה. "אני צריכה אותך ברק, אבל לא במובן שאתה צריך. אני צריכה אותך בחזרה בתור הידיד הכי טוב שלי. מי שתמיד עוזר לי, אני לא יכולה, אני צריכה אותך" היא מלמלה לתוכו קוראת את מחשבותיו. הוא חיבק אותה חזק ונישק את קודקוד ראשה "אני תמיד פה, אני ויתרתי עליך בקטע של האהבה. אני יודע שאת שייכת למישהו אחר לא לי, אני בחיים לא יעזוב אותך. גם אני צריך אותך" הוא אמר לתוך שערה, היא הצליחה להעלות חיוך קטן על פניה.
הם ישבו ביחד מחובקים ככה לעוד חצי שעה, עד שנוי נרדמה עליו. הוא הוריד ממנה את הצמיד שהיא שנאה כל כך. הוא הרים אותה על ידיו, הוא רצה שהיא תישן אצלו כדי שהוא יוכל לשמור עליה בלילה.
הוא שמח שהם לפחות חזרו להיות ידידים. הוא הניח אותה על המיטה וליטף את הלחי שלה לאט. הוא ראה שהיא מפוחדת, הוא החליט שמחר בבוקר הוא יחזיר אותה הביתה, ויקווה שהיא תשמור איתו על קשר.
לואי ונייל יצאו החוצה לחיפושים. הם החליטו שלפחות מישהו יישאר במלון וישמור על הדברים, נייל נעל דלת חדו, כמובן, אחרי שבדק ששום דבר אינו נעלם מהחדר.
הם ירדו במהירות למכונית והתחילו ליסוע לכיוון הצריף שנייל כבר הכיר, הוא כיוון את לואי בדיוק למקום שבו הוא נמצא. הוא זכר כל דבר מהמקום הזה, זה היה מקום מפחיד ומוזנח, אפילו אידיוט לא היה מתקרב לשם, אבל הצרחה שהקפיאה את דמו של נייל, משכה אותו אל המקום ששם הוא מצא את הילדה הקטנה וחסרת האונים. הוא היה בן 15 עברו 5 שנים מאז שהוא מצא את הילדה בת ה13, עכשיו היא וודאי בת 18 מסיימת תיכון. הוא כמעט בטוח שהילדה הזו זאת נוי, הוא יכול להישבע שזו היא, הן ממש דומות. חוץ מהעיניים. העיניים של הילדה היו שחורות כפחם, ראו בהם כאב, עצב וסבל רב בעיקר. היא התחננה לעזרה, נייל לא חשב פעמיים ולקח את הילדה הקטנה אל משפחתו שטיפלה בה בחום ואהבה ולקחה אותה אל בית היתומים שהסתבר שלא שייכת לאף אחד.
"זאת… היא! לא יכול להיות" נייל מלמל לעצמו, היא נקשר אל הילדה ההיא והיא אליו, הוא זכר שקראו לה בשם אחר אבל לא נוי אולי ליסה? או מאי? הוא לא זוכר בדיוק את השם אבל הוא יודע שזאת היא. "היא מה?" לואי שאל.
(פרק 21)
נייל הסתכל עליו "נוי זאת הילדה שמצאתי, מאה אחוז!" הוא אמר לואי הסתכל עליו במבט מבולבל. "נו…. מי שמצאתי בצריף שאנחנו הולכים אליו עכשיו….. זאת נוי" הוא הסביר, לואי שעדיין לא עיכל שאחותו נחטפה, ניסה לעכל את הבשורה החדשה "מה?!?, ומה זאת אומרת, אמרת לי שהיא לא שייכת לאף אחד!" הוא צרח, ואז יותר צעק מאשר צרח. "אני לא יודע חיפשו את המשפחה שלה ולא מצאו כלום, אמרו שההורים שלה נהרגו בתאונת דרכים וההורים שלה פשוט נעלמו" הוא הסביר, לואי עדיין היה מבולבל "למה לא אימצתם אותה?" הוא שאל מבולבל, נייל נזכר איך שהתחנן לאמו שיאמצו אותה, אבל לא היו להם האמצעים לעוד נפש בבית. הוא זוכר איך ירדו הדמעות לשניהם כאשר נאלצו להיפרד גם לגרג היה קשה להיפרד ממנה. מעניין אם היא זוכרת עכשיו. "לא היה לנו את האמצעים לעוד פה בבית, לא היינו עניים או משהו כזה. פשוט לה היה מקום בשבילה חשבנו שהכי נכון זה לשלוח אותה לבית היתומים ועכשיו אני רואה שטעינו" הוא אמר חופן את ראשו בתוך ידיו. לואי שם את ידו על כתפו במחווה מרגיעה "אני לא כועס עלייך ברו, פשוט קשה לי לעקל את כל מה שאחותי הקטנה עוברת, רק מצאתי אותה והיא כבר נחטפה" הוא אמר לא מסיט את עיניו שנייה מהכביש נייל הנהן למרות שידע שלואי לא רואה אותו. הוא חשב אם נוי זוכרת אותו, את מה שהיה להם לפני. שהיא הייתה רק בת 13, הוא זוכר שהיא נשארה איתם רק לשבוע אבל המשפחה התחברה אליה כששמעו שהוא הולך לישראל, הם ביקשו ממנו שינסה למצוא אותה, כי הם שמו אותה בבית היתומים כאן. חיוך קטן עלה על פניו על כך שהצליח למצוא אותה. "ימינה" נייל סינן את הדרך המוכרת, הוא בא לישראל תכנית בשביל לחזור למקום הזה, לראות איך הוא יכול ליצור קשר עם הילדה שלא יצאה לו מהראש.
השעה הייתה כבר שעת בוקר הם יצאו יחסית מוקדם ב-6 לפנות בוקר. לכל אחד הייתה מטרה אחרת למציאה, לנייל – למצוא ולראות אם היא זוכרת את העבר. ללואי- למצוא את אחותו הקטנה ולהשיב אותה הביתה.
נוי שכבה על המיטה ותפסה בראשה הכואב. היא לא זיהתה את החדר, זה היה מקום מוזר. "אי… איפה… איפה אני?" היא גמגמה בקול צרוד, היא רק קמה עכשיו, אז מן הסתם. ברק שהתעורר גם הוא התיישב לידה וחיבק אותה "בוקר טוב דארלינג" הוא אמר ונשק לראשה "בוקר טוב" היא אמרה בקול חלש, מהבכי של אתמול וההשתעלות, עדיין כאב לה הגרון. היא הייתה חולה, אבל לא הראתה. היא רתחה מחום, ברק נגע במצחה וידו בערה מרוב החום שהיה בגופה. "ג'ייק" הוא קרא במיקרופון, הוא יודע שג'ייק סוג של רופא, הוא יוכל לעזור להם. ג'ייק התעורר ורץ לכיוון החדר של ברק, בטח למלות עוד משימה לחטוף עוד ילד. הוא כבר התעייף מזה. אבל כשנכנס לחדרו של ברק הוא ראה את נוי על סף עילפון, ידיה החזיקו את ראשה בעוד ברק מחבק אותה חזק. "היא בסדר?" הוא שאל והתקרב עוד קצת "היא נראית לך בסדר?!?" ברק צעק, ג'ייק נרתע קצת וכך גם נוי. ברק חיבק את נוי אליו. והתנצל בפני ג'ייק "סליחה אני פשוט דואג לה" הוא אמר יותר ברוך, ולחש אל נוי דברים מרגיעים באוזן. ג'ייק התקרב והתיישב גם הוא על המיטה. "חייבים להביא אותה לבית החולים, כמה זמן היא חולה כבר?" הוא שאל בודק את הדופק שלה. "היא השתעלה מאתמול" ברק אמר, ג'ייק הסתכל עליה במבט מודאג "זה לא רק מאתמול, היא חולה כבר שנה אם זה ברמה הזאת…. חייבים להביא אותה לבית החולים, אחרת הזמן שלה ייגמר תוך יומיים" הוא אמר מסתכל על הנערה שגורלה המר נקבע כך. ברק נלחץ לא יכול להיות שהוא הולך לאבד אותה, עד שהוא השיג אותה בחזרה. בתור ידידים כן. ברק הניח את נוי למעלה מחוץ למחבוא שלו, כששמע את המכונית המתקרבת, הם יביאו אותה לבית החולים.
לואי החנה את המכונית ונייל רץ החוצה לצריף המוכר. הוא נכנס לבפנים, והחוויר.