חטופה – פרק 19

נוי שמעה את קולו וקפאה, היא ידעה לשקר טוב אבל שזה הגיע אליו היא בחיים לא תצליח. "את בסדר? איפה את?" נייל שאל מודאג, היא לא הצליחה להוציא מילה מפיה, היא הייתה צריכה להתנחם בחיבוק שלו שיעטוף אותה בין ידיו ויגן עליה, היא כל כך הייתה צריכה אותו עכשיו שיגיד לה שהכל יהיה בסדר והוא ישמור עליה. "א…. אני…. אני אצל… אצל אדם, כן אנחנו מדברים. הוא מבהיר לי דברים" היא גמגמה בהתחלה ואז אמרה בביטחון, "כן גם מאוד אמין, עכשיו את האמת" הוא אמר לא מאמין, נוי פערה את עיניה אף אחד בחיים לא גילה שהיא משקרת, גם בני האדם שהכי קרובים אליה ובן אדם שהכירה רק לפני כמה ימים, אתמול ליתר דיוק.
"אמממם…. טיפה מסובך להסביר" נוי אמרה, ברק שראה מהצד שהיא עומדת להישבר לקח את הטלפון וניתק את השיחה "אני עושה את זה לטובתך" הוא אמר אבל האמת שזה היה לטובתו האישית בלבד הוא ראה וידע על האהבה הסוררת בין השניים הוא לא היה יכול לתת לזה לקרות. היא שלו והוא ידאג לזה שהיא תישאר כך. "לאב הכל בסדר?" הוא שאל וליטף את פניה, בלי לחשוב היא התפרקה עליו בחיבוק "אני באמת מנסה לאהוב אותך, אבל אני לא מצליחה. אתה הפרדת אותי מבני אדם שחשובים לי. קשה לי להיות אסירה של מישהו שרוצה שאני אוהב אותו" היא אמרה מתנתקת טיפה מהחיבוק ומסתכלת לתוך עיני הדבש שלו, הוא לקח חלק משערה והעביר למאחורי האוזן "אני יודע, ואני יודע שתאהבי אותי" הוא אמר והעביר את אצבעותיו על שפתיה, השפתיים שאליהם הוא כל כך התגעגע, העיניים שלה כשכרגע מכוסות בעדשות חומות. הוא אוהב אותה, אבל הוא כל כך עיוור מהאהבה שהוא לא שם לב שהוא איך פוגע בה. היא השפילה את ראשה למטה מתחננת לאלוהים שמישהו יבוא וייגאל אותה מייסוריה, היא פחדה ממנו לא היה טעם להסתיר. הדרך בה הוא שלף את האקדח בלי לחשוב פעמיים. אבל לברק הייתה מטרה אחת מול העיניים, אותה, שהיא תהיה שלו ולא אכפת לשלם על כך אפילו במחיר הכי כבד. "ברק, תראה אותך. אתה צריך מישהי שתאהב אותך בחזרה, אני לא אוכל להיות האחת הזאת, בבקשה. תקשיב להגיון" היא אמרה מתרחקת ממנו, המבט על פניו הפחיד אותה. הוא חשב מתחיל להפעיל, הוא אוהב אותה מאוד אבל הוא פוגע בה, והוא מתחרט על כך. אולי הוא באמת צריך להתגבר עליה? היא מתחננת שיקשיב להגיון שלו – אם יש לו אחד כזזה בכלל – וינסה להבין אותה, היא מתגעגעת ללואי, לנייל לדני אפילו להארי ולהערות המפגרות שהיה פולט לפעמים. היא רצתה לראות את העולם ולא להיות כלואה בתוך הבית, כפי שהייתה אצל טוד. טוד היה אבא מגונן אפשר להגיד, מגונן מדי. הוא פחד לתת לה לצאת לבד מהבית כי יש אנשים מסוכנים בחוץ, ולאחר כל הפעמים שנחטפה הוא הבין שהמסקנה שלו צודקת.
נייל הסתכל על הטלפון והבין כמה דפוק הוא היה, הוא יכול לאתר אותה לפי המספר טלפון. הוא רץ לעבר החדר של לואי לא תורח אפילו לסגור את דלת חדרו, הוא יודע שאם מישהו יצליח לפרוץ ולהשיג משם את הדברים שלו, זה יהיה מביך וסוג של לא נעים אבל הוא יתגבר. גם אותו האהבה עיוורה אבל בדרך הטובה.
יש שני דרכים;
הדרך ההרסנית – שבה לא משנה מה אתה תשיג אותה גם אם היא לא אוהבת אותך. ותהרוס כל דבר בדרך בשביל להשיג אותה.
הדרך הטובה – ששני הצדדים מאוהבים, ואוהבים אחד את השני ועושים הכל אחד בשביל השני.
לואי פתח את הדלת עייף מחיפושים אומנם לא עבר יום, אבל הוא דואג לא אמורים לחזור מעבודה בשעה כה מאוחרת. דני נשברה והתחיל לבכות. "א….. אני יודעת" היא מלמלה לעצמה מתקפלת לתוך עצמה "למה לא אמרת כלום?" נייל התפרץ אבל לא תפס אותו לפני שיעשה משהו שיתחרט עליו, דני הסתכלה עליו המומה. הוא באמת בה לקפוץ עליה, הוא כנראה ממש אוהב אותה או משהו כזה. "איפה היא?" לואי שאל ברוך "ובאמת למה לא אמרת?" לואי שאל שוב מביט לתוך עיניה מחזיק את נייל המשתולל. היא מחתה כמה דמעות בודדות מעיניה, "אני פחדתי אתה לא מכיר אותי ואתה לא יכול לשפוט אותי" היא פלטה בארסיות אל נייל, היא לא באמת כעסה עליו, אבל הוא באמת ניסה להרביץ לה עכשיו. נייל נרגע לוקח נשימה עמוקה ומסתכל בעיניה של דני "אני מצטער, אני לא יודע מה עבר עלי" הוא התנצל דני חייכה אליו חיוך קטן "אני יודעת מה קרה לא איפה היא כן?" היא אמרה והסתכלה על כולם הם נאנחו בהקלה. לא על זה שהם לא יודעים איפה היא, אלא שדני לא שיקרה להם "פשוט אבא שלי, הוא עובד בסוכנות כזאת שחוטפת ילדים השם של נוי הופיע שם כנראה הוא לקח אותה. והבוס הוא משוגע על כל הראש, הוא אוהב את נוי אהבה עיוורת יש לו שם מידע עליה על כל צעד שהיא עשתה אי פעם בחייה" היא הסבירה, הבנים נשארו עם עיניים פעורות. לואי כעס נראה לו הוא הפך להיות אדום, מישהו עקב אחריה. בטח הבן אדם המוזר הזה שהוא פגש כשהביא אותה אליו בחזרה. "לואי זה בסדר תירגע. נוי אולי תמימה, טוב נו היא תמימה מאוד, אבל יש לה עקרונות היא לא תלך איתו הוא חטף אותה" דני הסבירה בחיוך קטן, על כך שמכירה את נוי כמו את כף ידה, טוב לא ממש, אבל עדיין. נייל נזכר במטרה אליו הגיע בכלל לחדר, "תקשיבו אני יודע איך למצוא אותה" נייל אמר, כל המבטים בחדר הופנו אליו. "מה אתה מסתכל? תגיד איך" לואי אמר ומנענע את נייל קדימה ואחורה עם ידיו "לואי תעשה טובה אל תעשה מקושקשת מהראש שלי אם אתה רוצה שאני אצליח להגיד לך" נייל מבקש ואוחז בראשו כשמרגיש את הסחרחורת הקלה. הוא לוקח את המחשב ומחבר את הטלפון שלו אליו "מה אתה עושה?" לואי אמר קפץ עליו, מפריע לו. "לואי שב בשקט" נייל מבקש, מוריד אותו ממנו. מרגיש כמו גננת בגן. "נו……………. איפה היא? ומה אתה עושה לעזאזל?" לואי שאל שוב ושוב. נייל ניסה להתרכז ולחץ על כמה כפתורים במחשב, והצליח להיכנס לאיתור המכשירים "אתה זוכר את המספר שלה?" נייל שואל את לואי, וללואי נדלקת המנורה "אז אתה מאתר את הטלפון שלה….. לא חשבתי על זה" הוא אמר, מחזיק את ראשו ומחייך לעצמו חיוך טיפשי "תגיד אתה רוצה למצוא את אחותך, או להמשיך לחייך כמו דביל? אתה יודע מה המספר שלה?" נייל מתפרץ עליו, דני מחייכת בצד רואה כמה אטיודים הם ומצחקקת לעצמה. הארי יושב לידה ומחבק את מותניה מהצד. "נו רואה מה אני צריך לסבול?" הוא שואל אותה, "אני די בטוחה שאתה לא פחות גרוע מהם" היא אמרה דוחפת אותו בכתף. "הי פוגע, הומלסית קטנה" הוא אמר , קורא לה בכינוי שהדביק לה. "עוד פעם אחת אתה קורא לי ככה אני מורידה לך את הביצים" היא אמרה, מצחקקת. הם הסתכלו על נייל ולואי שהתווכחו על משהו לא מובן. "טוב מצאתם אותה?" דני שואלת, נייל ולואי הפנו שניהם את מבטיהם אליה והסתכלו עליה במבט מבולבל "את מי?" הם שאלו ביחד. או שהם סתומים או ש…… לא יודעת בואו נקבע שהם סתומים וזהו? סבבה? סבבה!. "את נוי דפוקים" היא אמרה ונתנה לכל אחד מהם מכה קטנה בראש, המבט של נייל באוטומטית חזר למחשב "את יודעת את המספר שלה?" הוא שאל, היא הנהנה ונתנה לו אותו. הוא הקליד את המספר במהירות, ולא האמין למראה עיניו. זה היה הצריף הקטן בוא קרא הדבר הנורא.
שם הוא מצא את הילדה הקטנה שוכבת מכוסה בדם, כולה מצולקת היא הייתה רק בת 16 או לפחות נראתה ככה. עכשיו שהוא חושב על זה, היא ונוי נורא דומות. זה לא יכול להיות שזאת היא…… או שאולי כן?
"מצאת?!?" לואי שאל לפתע קוטע את נייל ממחשבותיו.