חטופה – פרק 13

מצטערת על האיחור עם הפרק פרק ארוך לפיצוי

-נקודת מבט נייל-

נחתתי סוף, סוף בישראל. אלפי בנות היו בנמל התעופה, אני מנחש בפעם השנייה. הלכתי ודיברתי עם הרבה מעריצות, הן יותר בקטע של דיבורים מאשר צרחות ובכי. דיברתי עם אלפי מעריצות, הן הסבירו את החשיבות שלנו להן. הן כל כך מאושרות שהגענו. אני שמח שהצלחתי לשמח אותן. הסתכלתי בשעון ושמתי לב שהייתי שם בערך כבר שלוש – ארבע שעות. הלכתי לכיוון המלון שלואי אמר לי שזה הוא. נכנסתי לבפנים וראיתי אותו מדבר עם אחד הפקידים שם. "לואי" אמרתי הוא הסתובב "הי, נייל הנה המפתח לחדר שלך. קומה שלישית חדר 786" הוא אמר הנהנתי ונכנסתי למעלית, עליתי לקומה. ראיתי שתי בנות יושבות על הספות, אחת דומה ללואי, ועוד אחת שנראית כאילו הרביצו לה. התקדמתי אליהן, מי שהייתה דומה ללואי. נוי אם אני זוכר נכון. "נוי נכון?" שאלתי, היא הנהנה מחויכת "הארי נכון?" היא שאלה בבלבול "לא, לא הארי. נייל" אמרתי מחייך אליה בחזרה. מי שישבה על הספות התקדמה קצת צולעת "דני תשבי את קיבלת מכה חזקה ברגל" נוי אמרה לא ממש הבנתי את זה. הן כנראה דיברו בעברית. אבל לנוי היה מבטא בריטי חזק. "לא נעים לי אבל איך קוראים לך?" שאלתי את חברתה "דני" היא ענתה במבטא צרפתי, "את צרפתית?" שאלתי "לא, אבל יש לי מבטא זה מאימא שלי" היא אמרה נוגעת בשרשרת שעל צווארה, ודמעות נופלות מעיניה.

-נקודת מבט דני-

אמא איפה את שאני צריכה אותך? אבא עזב אותי. נשארתי לבד. "דני די, יהיה בסדר אני מבטיחה. אני כאן איתך" נוי אמרה וחיבקה אותי, היא הייתה תמיד כמו אחות דואגת בשבילי. "אני צריכה אותה, היא הלכה והשאירה אותי לבד" בכיתי לכתף שלה רואה את נייל מסתכל עלינו במבט לא מבין, "אתה יכול להשאיר אותנו לבד. דרך אגב היה נעים להכיר אותך" נוי אמרה מנומסת כדרכה, הוא חייך חיבק אותה והלך. "בואי לחדר שלי" היא אמרה ואחזה בידי, לקחתי אותה והלכנו לחדר. "אני מבינה את הגעגועים שלך לאימא אבל את חייבת להבין שהיא לא תחזור. אבל אני יכולה לספר לך משהו, ולא תגלי" היא אמרה, הנהנתי ישר. אני בחיים לא מגלה סודות, והסודות של נוי הם חשובים. ואדם הזה חשבתי שהוא חבר אמיתי שלה, אני לא מאמינה. "אז בלילה, כל לילה מישהי בשם נעמי מופיעה בחלום" היא התחילה, זה לא הגיוני שכל לילה יש את אותו חלום. אבל זה עוד יותר לא הגיוני שנעמי נמצאת גם אצלה בחלומות. "נעמי גם אצלך?" שאלתי מופתעת, אני לא מסתירה ממנה כלום, רק דברים שיכולים לסכן אותה ויש הרבה. אבא שלי הוא עובד במקום נוראי, מבקשים ממנו לחטוף ילדים. ראיתי את השם של נוי ברשימה, אני אספר את זה לאח שלה הוא יעזור לה. "כן, אבל איך היא בחלומות שתינו?" היא שאלה את עצמה מבולבלת, לא ממש הקשבתי. דאגתי לה, היא הולכת להיפגע מאבא שלי. שיט! אני חייבת ללכת לאח שלה עכשיו. "את בסדר את חיוורת?" נוי שאלה מסתכלת עלי מוזר. "כן, כן אני בסדר אני פשוט חייבת ללכת, שכחתי מהעבודה היום, סליחה אני אפצה אותך. רק באיזה חדר אח שלך?" שאלתי היא הסתכלה עלי מוזר, במבט חושד "זה בסדר. ו785" היא אמרה, היא תמימה מאוד. אבל לא ברמה כזאת, היא יכולה לסמוך על בן אדם שרק ייפגע בה. ואבא שלי יודע את זה. יצאתי מהחדר, רצה לכיוון החדר של לואי, אני חושבת שככה קוראים לו. עברתי את כל החדרים, ותאמינו לי שהיו הרבה. הגעתי סוף, סוף לחדר שלו דפקתי על החדר. והוא פתח לי "דני מה את עושה כאן? ברחת ממישהו? למה את מתנשפת?" הוא הטיח בי את כל השאלות, "נוי, בסכנה. אבא שלי הוא יחטוף אותה. הוא יגרום לה לסבול" אמרתי מתנשפת הוא הרים אותי והניח אותי על הספה, הוא הלך. וחזר אחרי כמה דקות עם כוס מים. שתיתי אותה "תודה" מלמלתי, "זה בסדר, ועכשיו מה אמרת על נוי?" הוא שאל מחייך חיוך מרגיע, הוא לא נתן לי תחושה של לחץ הוא נתן לי תחושה של הבנה. ושל זמן "אבא שלי, הוא הרביץ לי אתמול, מתי שהגעת לקחת את נוי. דרך אגב היא התעוררה, אמממם…. אז כן הוא יחטוף אותה אתה חייב לשמור עליה, לא לתת לה לצאת לבד." אמרתי הוא הנהן "תודה דני" הוא אמר בעברית משובשת וחיבק אותי. "אין בעד מה לו" אמרתי מחבקת בחזרה. "טוב יש לך איפה לישון?" הוא שאל, ידעתי שהוא יוכל לעזור לי אבל לא רציתי להטריח אותו, "בטח אני אשן אצל חברה אחרת שלי" שיקרתי, אין לי עוד חברים חוץ מנוי ואדם, בעצם רק נוי. אני ונוי אנחנו חבורה כזאת. היינו עם אדם אבל הוא בגד בנו, "בסדר, את בטוחה אני יכול לסדר לך פה חדר" הוא אמר הנהנתי בחיוך "ניפגש מחר" אמרתי ויצאתי מהחדר סוגרת את הדלת "אם אני אשרוד" מלמלתי בצרפתית. יצאתי החוצה חומקת ממצלמות הפפראצי מוודה שלא תפסו אף תמונה שלי. הלכתי בחוץ הולכת לספסל הקבוע שלי. הטלפון שלי צלצל עניתי "דני את חייבת לעזור לי, את חייבת להחזיר לי את נוי" הוא אמר "איך אתה מעז חשבתי שאתה חבר! איך לא גילת לה מי היא?!?" צרחתי עליו שמעתי צחקוקים מאחורה, ואת אדם מתנשף "אדם, אתה בא למיטה בייב?" שמעתי את קול צפצפני גבוה, ורוניקה "חתיכת בוגד מסריח, איך אתה מעז להתקשר. אתה גם בוגד בה עם ורוניקה היא לא תסלח לך על זה" צעקתי עליו, "אבל אני לא בוגד בה, ורוניקה עושה את זה בכוונה את חייבת להאמין לי בבקשה" הוא התחנן על סף בכי, ריחמתי עליו, היינו חברים הרבה שנים. "אני מצטערת אתה צריך לדבר עם נוי" אמרתי "חתיכת בוגד מסריח" מלמלתי בצרפתית. נשכבתי על הספסל ונרדמתי.

-נקודת מבט הארי-

היה מדהים היום להיות במקום הזה, כל כך הרבה דברים עתיקים, היסטוריים יפיפיים, זה מקום נפלא. אני מתפלא על כך שהמדינה באיום של פצצה גרעינית, יש פה אנשים מדהימים. טוב חלקם, אבל עדיין יש פה אנשים כל כך מדהימים. המעריצות לא התנפלו עלי. הן חיכו שאני אוכל לדבר ורק אז, הן הסבירו לי דברים. כבר אמרתי שהמעריצות שלנו מושלמות פעם. אז אם כן עכשיו אני מתכוון לזה בכל המובן של המילה מושלמות! הלכתי באחד הפארקים. ראיתי מישהי ישנה על ספסל זה שבר אותי באיזה מקום. אני לא אוהב לראות הומלסים, אני לא אוהב לראות אנשים ללא בית. הוצאתי כמה שטרות מהכיס ותכננתי לשים את זה בידה של ההומלסית הקטנה שנתקעה בעולם הזה. הלכתי לשם והדמות נהיית לי רק יותר ויותר מוכרת, זאת דני חברה של נוי אחותו של לואי. הרמתי אותה והכנסתי אותה למכונית בזהירות, לא מעיר אותה. נסעתי במהירות וזהירות לכיוון המלון. מעניין למה היא ישנה ברחוב? ואם נוי יודעת מזה? ואם כן, למה היא לא עשתה כלום?. למה כל כך אכפת לי? הרי אני לא מכיר אותה. אני רק ראיתי אותה בכתבה בעיתון, למה פתאום אני לוקח אותה איתי, למה לעזאזל אני מדבר לעצמי? שקעתי במחשבות ועד שניה סטיתי מהכביש ישרתי את המכונית מהר, הסתכלתי אחורה על דני, היא לא התעוררה. טוב אם היא יכלה להירדם על ספסל בגינה הציבורית כנראה היא יכולה לישון טוב. הגעתי לחניון של המלון חניתי מהר ויצאתי מהמכונית, פותח את הדלת האחורית ומרים את דני על ידי בזהירות. נעלתי מהר את המכונית והתחלתי ללכת לכיוון המלון. אני די בטוח שעל הכותרות מחר יראו 'הארי נסע במהירות מופרזת וכמעט נפל', 'הארי עשה טיול בישראל', 'הארי מרים נערה מסתורית על ידיו'. אני לא רוצה להכניס את דני לכל העניין של הפפראצי הם יעשו לה את המוות. הגעתי לכניסה של המלון הוא היה פתוח למזלי כי בדיוק עמדו לנעול את השער, נכנסתי מהר. אנשי הצוות הסתכלו עלי מוזר. "היא נרדמה לי באוטו ולא התעוררה" תירצתי מהר, הם חייכו והנהנו. נכנסתי למעלית מסדר את התנוחה שהרמתי אותה עלי. למזלי היא לא התעוררה מכל הרעש שהיה שם. התחלתי לבחון אותה טיפה, עיניה העצומות היו יפיפיות, אפיה היה קטן וחמוד, מאפיה עיני עברו לשפתיה. שפתיה היו בצורת לב מושלמת, מה שגרם לי לרצות לנשק אותה ולטרוף את שפתיה. המעלית נפתחה בקומה שלנו, עברתי על מספרי החדר "785, 785, 785" מלמלתי מחפש את מספר הדלת. הגעתי למספר הדלת ודפקתי עליה, לואי פתח לי ישנוני ללא חולצה. אבל כשראה את דני על ידי הוא ישר פתח את הדלת "מה קרה לה?" הוא שאל לוחש ומודאג "מצאתי אותה ישנה על ספסל" לחשתי בחזרה, הפנים שלו הפכו להיות מודאגות יותר, "היא אמרה לי שהיא הולכת לישון אצל חברה" הוא לחש לי "היא שיקרה, נוי ידעה מזה?" שאלתי טיפה מרים את הקול "נוי ידעה ממה?" קול בא מאחורינו, הסתובבנו וראינו את נוי "מזה שדני ישנה על ספסל היום" אמרתי, היא רצה לעברי ולקחה אותה מידי מתאבקת לפעמים "את רוצה שאני ארים אותה?" שאלתי שראיתי שהיא מסתבכת "לואי אמרת שיש לך כאן מיטה פנויה, איפה היא?" נוי שאלה מתעלמת ממה ששאלתי "כן יש שם שלוש מדרגות תעלי ותניחי אותה שם" הוא אמר היא חייכה אליו והלכה עם דני לחדר. "אוקיי נוי ידעה מזה שדני ישנה על ספסל?" שאלתי "לא נראה לך למה שהיא תדע ולא תספר?" הוא שאל