חטופה – פרק 11
רצתי הכי מהר שיכולתי, לבית הראשון שעלה במחשבותיי. לבית של נוי. רצתי מהר כל הזמן הסתכלתי אחורה לראות אם הוא רודף אחרי, באיזשהו שלב הוא איבד אותי. ראיתי את הבית של נוי, התחלתי לרוץ מהר יותר. שמעתי צעדים מאחורי זה היה אבא שלי "שיעזוב אותי כבר" מלמלתי לעצמי. ורצתי מהר יותר, הגעתי לשער ולמאיר השוער הנחמד הוא פתח את השער בחיוך נחמד "אל תיתן לאבא שלי להיכנס בבקשה" ביקשתי אם עיני כלבלב "אין בעיה" הוא אמר וחייך. הפסקתי לרוץ שהגעתי לדלת של הבית שלהם, נשמתי קצת ודפקתי על הדלת, טוד פתח לי אותה "דני כמה זמן לא ראיתי אותך, בואי היכנסי" הוא אמר מחויך. ראיתי את נוי יושבת ומדברת עם מישהו, התקרבתי עוד קצת ועוד קצת "נוי?" שאלתי "דני" היא אמרה וקפצה עלי בחיבוק. אני ונוי הכרנו שהיא רק עברה לכאן. אני היא ואדם החברים הכי טובים שיש. "מה הוא עושה כאן?" שאלתי והצבעתי על הבן אדם שישב בסלון "אני אסביר לך הכל בואי" היא אמרה ומשכה אותי לחדר. היא נעלה אותו והתיישבה על המיטה "אבל קודם כל, למה כולך אדומה. מישהו הרביץ לך?" היא שאלה מודאגת "את יכולה להוריד את העדשות שלך?" ביקשתי מנסה להעביר נושא "לא, את לא תביני, אני לא יכולה להוריד את העדשות. אבל אני אוריד אם תספרי לי למה" היא אמרה, מחייכת. ראיתי רק פעם אחת בחיים שלי את עיניה הכחולות, הן מדהימות כמו הים אפילו יותר. "בסדר" נכנעתי "אבא שלי הוא נכנס כולו שיכור הביתה, והתחיל להרביץ לי" אמרתי. היא הסתכלה עלי המומה, אחרי שהיא חזרה למציאות היא חיבקה אותי חזק. "עכשיו את תורידי את העדשות ותספרי לי מה האיש הזה עושה שם" ביקשתי, היא נאנחה והורידה את העדשות, היו דפיקות בדלת, הלכתי לפתוח אותה. והאיש המוזר שהיה למטה נעמד לפני. "אוקיי, מאי אנחנו צריכים לצאת" הוא אמר. רגע הוא אמר מאי או שנדמה לי "אני יודעת שאת מבולבלת. אז אני אסביר לך בקצרה. אני מאומצת, השם האמיתי שלי זה מאי, וזה אח שלי. לואי" היא הסבירה מחייכת "אני רואה שהורדת את העדשות" לואי אמר "כן, כי מישהי הכריחה אותי" היא אמרה ואני הרמתי את ידי לאוויר "הי את רוצה לבלות איתנו, יש לנו חודש כאן. חשבתי שייקח לי יותר זמן למצוא אותך" הוא אמר את החלק הראשון לי. ואת החלק השני לנוי. סליחה, למאי. באמת מצטערת שאני מכירה את חברה שלי מגיל עשר, ופתאום אחרי שבע שנים, מישהו בא ומחליט שקוראים לה מאי. "בטח למה לא יהיה כיף" אמרתי מחייכת.
-נקודת מבט מאי-
אוקיי ייקח לי זמן להתרגל לשם החדש שלי, אבל שם יפה. "מאי, בואי צריך ללכת" לואי לחש לי, חייכתי אליו והוא חייך בחזרה. דני הסתכלה עלי, מחכה "או בטח את באה איתי גם" אמרתי היא חייכה. הטלפון שלי צלצל זה היה אדם "הלו?" שאלתי "נוי, איזה מזל שאת עונה אלוהים. אני חשבתי כבר שקרה לך משהו" הוא אמר מודאג, "אני בסדר אל תדאג הטלפון שלי היה מושבת ואני יצאתי מחוץ לעיר לדודים שלי" שיקרתי. החלטתי לא לספר לו, דני ולואי הסתכלו עלי המומים "את שקרנית גרועה את יודעת" הוא אמר מגחך, עיני נפערו איך הוא ידע? "את יודעת שאני באתי כל יום בשביל לבדוק שאת בסדר. אל תשקרי לי יותר" הוא אמר הנהנתי ואז נזכרתי שאני מדברת בטלפון "אוי כן בטח סליחה" אמרתי מהר "סולח" הוא אמר ויכולתי לדמיין את חיוכו. "אני מגיע איפה את?" הוא שאל "יצאתי עם דני ועם אח שלי אני לא יכולה היום" אמרתי מחייכת "או, אוקיי טוב אז נדבר" הוא אמר, הוא לא נשמע מופתע שאמרתי אח שלי "אתה ידעת כל הזמן?" שאלתי המומה "ידעתי מה?" הוא שאל עושה את עצמו תמים, "שאני מאומצת?" שאלתי, מפוחדת מהתשובה אם הוא ידע כל הזמן שהיינו ביחד וגם לא שהיינו החברים הכי טובים, והוא לא גילה לי. זה נקרא לבגוד! "אמממם…… אני אדבר איתך על זה שנהיה לבד. מתי את יכולה לבוא?" הוא שאל, לא האמנתי "אתה ידעת כל הזמן הזה ולא אמרת לי?" לחשתי ועצרתי. לואי ודני הסתובבו אלי ביחד 'הוא ידע?' דני סימנה לי עם השפתיים 'לא יודעת, הוא לא אומר לי' סימנתי לה בחזרה. בדרך כלל אנחנו מדברות עם העיניים אבל עכשיו, לא יכולתי "כן" הוא ענה לבסוף. "אתה ידעת שאני מאומצת ולא אמרת לי?" שאלתי דמעות עמדו בעיני, הרגשתי ידיים עוטפות אותי זה היה לואי. "אתה שיקרת לי" אמרתי כבר בוכה "אל תבכי בבקשה, אני לא יכולתי לומר לך כלום. טוד לא הסכים לי" שמעתי את קולו מבעד לטלפון. גם הוא עוד שניה בכה. "אבל עדיין, היית יכול לרמוז משהו. אני לא ידעתי מי אני כל הזמן הזה" אמרתי דמעות לא הפסיקו לזלוג על פני. "אני מצטער, אני חייב לדבר איתך שנהיה לבד אני אסביר לך הכל" הוא אמר "כמה זמן אתה יודע את זה?" שאלתי קוטעת אותו "קרוב לשנה" עיני נפערו, לא יכול להיות "זה נגמר" אמרתי "נוי חכי אבל.." הוא התחיל להגיד אבל ניתקתי. "מאי, זה נגמר די הוא סתם בוגד מסריח" דני אמרה. חייכתי אליה וחיבקתי אותה. לואי פשוט הסתכל בצד לא מבין הוא לא דיבר עברית אז לא הבין על מה אנחנו מדברות. "אמממם… אני לא רוצה להפריע ברגע יפה וחמוד כמו זה אתן יודעות. אבל אני אשמח הארי מחכה לי קרוב לשעה" הוא אמר מחייך, חייכתי בחזרה. היה ללו חיוך מקסים שובה, לא יודעת היה נראה שאפשר לסמוך עליו שהוא לא יבגוד בי. "בוא נלך כדי ש'הארי' לא יחכה" אמרתי בציניות מוחלטת. "אוקיי הבנתי אתן לא דיירקשניות אתן לא יודעות מי אלה וואן דיירקשן?" הוא שאל מופתע. ורוניקה ישר קפצה לי לראש, תפסתי את הראש חזק וצרחתי, דני שכבר הייתה מיומנת בדברים כאלה איתי רצה אלי. לחשה לי משהו מעומם, אבל הפעם זה לא עזר כמו בכל פעם. התחלתי לצרוח כמו משוגעת, זה כאב שמעתי צפירה באוזניים היא שיגעה אותי. לואי ירד והעביר את ידו על גבי מה שגרם לזה להיות חזק יותר, לא הצלחתי לשלוט בעצמי זה כאב. כל כך כאב שמפה ראיתי רק שחור.
תגובות (3)
עכשיו ראיתי את הפרק והייתי מאושרת! קראתי את הפרק הקודם כי לא קראתי אותו ואז קראתי זה וזה מושלם! תמשיכי דחוף!
תמשיכי
אני בדרך כלל לא מתה על סיפורי מפורסמים (בלי להעליב…) אבל אני ממש אוהבת את הסיפור הזה… ♥