חטופה – פרק 10

-נקודת מבט לואי-
נחתנו בישראל, בנמל התעופה בן גוריון. ירדנו מהמטוס ואת פנינו קיבלו אלפי מעריצות חיבקנו, חתמנו, הצטלמנו ודיברנו עם כולן, כל אחת ואחת. יצאנו החוצה והנוף היה מדהים, בחיים לא הייתי בישראל אבל עכשיו כשאני רואה המקום הזה מדהים. "אוקיי הארי אנחנו מתפצלים כאן, המלון הוא במרחק של עשרים, חצי שעה נסיעה תדבר פה עם התושבים הם יסבירו לך" אמרתי הוא הנהן לקחתי מונית. "לבית של ראש עיריית תל – אביב" ביקשתי הוא הנהן והתחיל ליסוע. אחרי עשרים דקות בערך הגענו לבית גדול, נתתי לנהג את הכסף, ויצאתי החוצה. התחלתי ללכת ואז אחד השומרים עצר אותי, "מי אתה? אתה אחד העובדים של מי שמאיים על הבת של ראש העיר?" הוא שאל "לא אני לואי טומלינסון, ואני באתי לבדוק משהו יש לי אישורים" אמרתי והראיתי לו את האישורים, הוא הנהן ונתן לי לעבור. מעניין למה הוא התכוון שהוא התכוון מאיים עליה?
נכנסתי לכניסה ודפקתי על הדלת, שמעתי לחשושים שלא הצלחתי להבין מבפנים. הדלת נפתחה ובן אדם מבוגר שנראה לשנות ה50 לחייו פתח את הדלת כולו לחוץ. "אני באתי לראות משהו, היה כתוב לי שהבת שאצלך מאומצת. אני באתי לבדוק אם היא אחותי" אמרתי הוא החוויר, "תיכנס" הוא אמר וחייך חיוך מאולץ. הילדה יותר נכון הנערה שישבה על הספה, ישבה צמוד מאחורי מישהו שכל פעם הצמיד אליה משהו. "מי אתה?" היא שאלה מחייכת, יש לה חיוך מקסים, והעיניים שלה, זה ברור שיש לה עדשות. "אני לואי טומלינסון מוואן דיירקשן את מכירה במקרה?" שאלתי "סליחה אבל לא ממש" היא אמרה מחייכת ומסמיקה. "טוב אני רק באתי לשאול כמה שאלות" אמרתי היא הנהנה "טוב את מאומצת" אמרתי היא החווירה, ודמעות עמדו בעיניה "זאת בדיחה נכון אבא אני לא מאומצת" היא אמרה "סוף, סוף הסוד הקטן התגלה" מי שעמד מאחורי הילדה נעמד וכיוון אליה אקדח "את מאומצת והוא אח שלך, ואת עכשיו הולכת להיזכר בהכל להתעלף וחוזרת איתי" הוא אמר. וזה בדיוק מה שקרה היא התחילה לצרוח ותפסה את הראש, לאחר כמה דקות היא התעלפה והוא הרים אותה "אני מקווה שהיא חשובה לכם כי אם כן אל תבואו אחרינו" הוא אמר, האבא פשוט ישב "למה אתה לא עושה כלום?" צרחתי עליו "תקשיב, אני לא יכול לסכן אותה שהוא אומר שהוא ייפגע בה הוא באמת ייפגע בה" הוא אמר. לא הקשבתי ורצתי אליהם "הופ הנה האח המגונן, אם אתה כל כך אוהב את אחותך תעשה לי טובה" הוא התחיל להגיד העפתי לו אגרוף ולקחתי אותה מידיו. "תביא לי אותה עכשיו" הוא צרח והתקרב אליי. לחצתי על הלחצן תוך כמה שניות השומרים שלי הגיעו ולקחו אותו "מה הוא עשה?" פול שאל "הוא חטף את אחותי, מצאתי אותה" אמרתי וליטפתי את פניה היא התעוררה וירדה מידי "אתה משקר" היא אמרה ורצה ממני, היא רצה ל'אביה' "הוא משקר נכון?" היא שאלה היא ידעה את התשובה, היא ידעה שאני אח שלה, היא פחדה מהאמת, היא כנראה לא יכלה להכיל את זה ששיקרו לה במשך כל הזמן.
-נקודת מבט נוי-
"הוא משקר נכון?" שאלתי, עם דמעות בעיני. אבל ידעתי את האמת, אני זוכרת הכל. את לואי, את בתי היתומים את הכל. "ילדה שלי, אני מצטער אבל הוא לא משקר הוא אחיך" הוא אמר דמעות המשיכו לזלוג מעיני. לואי התקרב וחיבק אותי "אל תיגע בי" צרחתי עליו ועליתי לחדר. נשכבתי על הדלת ובכיתי, הוצאתי את הנשמה מהבכי. פתחתי את המגירה וראיתי שם מכתב
'ילדה שלי אם קוראת את המכתב הזה זה כנראה בגלל שגילית את האמת. ששיקרתי לך כל הזמן, ולא אמרתי לך מי את. אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם, את הדבר הכי חשוב לי בעולם.
אני אוהב אותך.
הייתי רוצה שתלכי למשפחה האמתית שלך ותכירי אותה. תזכרי שתמיד יש לך מקום אצלי בלב ובבית.
אוהב טוד.
קראתי את המכתב שוב ושוב. מנסה להבין מה קורה סביבי, החטיפות, אני מאומצת, כל העולם מתפרק סביבי. ירדתי למטה והמבטים של השניים הופנו אלי "את בסדר?" טוד שאל, וקם אלי. הוא בא לחבק אותי אבל עצרתי אותו "אני הולכת איתו" אמרתי והצבעתי על לואי, לואי חייך חיוך ענקי "אבל" אמרתי החיוך ירד "אני רוצה תשובות, למרות שאני זוכרת הכל, אני פשוט רוצה לדעת למה?" אמרתי הסתכלתי לטוד בעיניים. "אני מצטער לא רציתי שתדעי, רציתי שתחשבי עלי בתור אבא. לא בתור הורה מאמץ. רציתי שתאהבי אותי בגלל שאני אבא שלך. ואני באמת אוהב אותך" הוא אמר וליטף את פני "את איבדת את הזיכרון שלך, אז ניצלתי את זה ואמרתי לך סיפרתי לך שאת הבת שלי" הוא אמר דמעות התחילו לזלוג מעיני.
-נקודת מבט דני-
ישבתי בחדר וציירתי סתם משהו "אבא?" שאלתי כשהוא נכנס לחדר שלי כולו שתוי "הכל בסדר?" שאלתי והתקרבתי אליו הוא תפס ביד שלי חזק "אבא אתה מכאיב לי!" צרחתי עליו "ילדה שלי" הוא אמר בחיוך מלחיץ כולו שתוי וחיזק את האחיזה ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו אבל לא הצלחתי "אני שונא אותך את ילדה נוראית את היית צריכה למות לא אמא שלך" הוא אמר מזכיר לי את המקרה עם אמי המקרה הכי קשה בחיים שלי שהיא נפטרה "דיי אבא!" צרחתי מכאבים שהוא מרביץ לי "תשתקי כלבה" הוא צרח ושלח אגרוף לעין שלי. "אבא… בבקשה" התחננתי בוכה וניסיתי לברוח ממנו "למה את מנסה לברוח ממני ילדה שלי?" הוא שאל שוב עם החיוך המפחיד, התחלתי להילחץ רצתי לחלון, פתחתי אותו מהר וקפצתי (מזל שאנחנו קומה ראשונה).