חדר 718 פרק 6

ואוו אני כל כך מצטערת על ההברזה המטורפת שלי כבר שבוע שהמחשב שלי לא עובד ויש לי חום גבוהה וקשה לי לזוז אני כל כך מצטערת על כל התקלות ולכן אאריך את הפרק שדרך אגב בינתיים הוא הפרק האהוב עליי אוהבת אתכן המון ומצטערת ממש

שבוע אחרי….
נ.מ ג'ורדן
התעוררתי למשמע ארונות נפתחים ורצתי למטה, אתם רואים…בנאדם רגיל היה חושד שפרצו לו הביתה אבל בגלל שהכרתי אותה כל כך טוב ידעתי שזאת היא…"קרול" קראתי אל המנהלת האישית שלי (שרוב הזמן מתפקדת בתור אימא שלי)
"מה את עושה פה?" שאלתי וחיבקתי אותה "יקירה את יודעת שאני אוהבת אותך אבל את נראית נורא ויש לך פגישה עם בן היום" ענתה, "בן?" שאלתי בהיסוס
"כן! הבמאי של הסרט שחכת?!" קרול הקפיצה אותי שכמעט צרחה "אבל לא עשיתי אודישן עדיין" אמרתי "את לא צריכה אודישן הוא אמר שאת מושלמת והחתים אותי על החוזה שלך" הייתי קצת המומה "אוקיי עכשיו תסגרי את הפה שלך לפני שיכנס לך זבוב תלכי להתארגן ובואי לאכול דונאטס לפני שהם יתקררו" ציוותה עליי קרול בקול הסמכותי משהו הזה שלה .
"בסדר אני כאן עוד חמש דקות" אמרתי ופתחתי בריצה במדרגות כמעט מעדתי כשנזכרתי במר תלתלים "נהה הוא בטח לא יהיה שם" חשבתי.
אחרי חמש דקות הייתי כבר למטה לבושה בשורט ג'ינס וחולצת בטן שחורה עם שרוולים של "Queen" (הלהקה האהובה עליי) שערי היה קלוע בצמה לצד ונעלתי נעלי ואנס שחורות ,
אני לא מהבנות האלה שלוקח להן הרבה זמן להתארגן גם בגלל שיש לי ארון גדול ואני מתאימה דברים בקלות וגם בגלל שאני לא מתאפרת אני מעדיפה את עצמי טבעית.
"מקסימה עכשיו קחי את הדונאט והתה שלך ונסי לאוטו אני כבר אביא את הטלפון" פקדה קרול ואפילו שזה לא מתאים לי צייתתי נכנסתי לג'יפ השחור שלי וקרול אחריי.
הגענו ובדיוק סיימתי את הדונאט החמישי שלי (כבר אמרתי לכם אין לי שמץ של מושג לאן לעזאזל זה הולך…) "אוקיי מתוקה תעשי חיים ותקשיבי לבן כבר דיברתי איתו ונראה לי שתיהיה סופר מופתעת ממה שסידרנו לכם" אמרה קרול בהתרגשות "לנו?" שאלתי "אין זמן לשאלות רוצי את מאחרת" אמרה קרול וכמעט בעטה אותי מהדלת שהחיוך המתרגש שלה מרוח לה על הפנים, בירכת לשלום את השומר בתור אינסטינקט ונזכרתי באבא שלי שלימד אותי ליהיות נחמדה לכולם…רק חבל שזה לא הלך לו…בכל מקרה עליתי במעלית לקומה ה24 כמו שקרול אמרה לי, המעלית נפתחה ומולי עמדה אישה לבושה בחליפה "נעים מאוד אני רובי" אמרה "ג'ורדן" עניתי בחיוך "מר וינסטון ישמח לקבל אותך עכשיו" אמרה לי והביאה לי כוס מהודרת עם מים "תודה" עניתי וכשפתחתי את הדלת הכוס נפלה לי מהיד ונשברה "אתה…" אמרתי בחרדה. רובי רצה חזרה כדי לראות מה קרה ולנקות את השברים, הדבר שהכי לא רציתי שיקרה קרה (כמה אופייני לי…) .בחדר עמד בן לפני שולחן עבודה לבן שמשקיף דרך החלון לעיר ומולו ישב על ספה לבנה מי אם לא מר תלתלים הנורא (בעעע) "מה היא עושה פה?" שאל מר תלתלים " ובכן ג'ורדן האם תואילי לשבת?" שאל בן בנימוס והתעלם ממר תלתלים הייתי עדיין קצת בשוק וניסיתי להתאושש אבל בסוף ישבתי באי רצון על יד הארי " ובכן חברים כדאי שתתחילו להסתדר זה עם זו כי מהיום אתם זוג" אמר בן "זוג?!?!?!?" שאלנו ביחד בתדהמה "תפסיק\י להגיד מה שאני אומר\ת" אמרנו שוב ביחד "אני אמרתי את זה קודם" אמרנו שנינו מרוגזים "מספיק" בן הרים את הקול ושנינו השתתקנו, "אני מצטער חברים אבל מעכשיו תצתרחו לגור ביחד לפחות עד שהסרט יוקרן" אמר בן "ולא אין אפשרות לבטל המנהלים שלכם כבר חתמו על החוזה ואין מצב שאמצע עכשיו מי שיחליף אתכם" קטע בן את הארי לפני שהספיק לומר משהו "ואיפה אנחנו הולכים לגור?" שאלתי ברוגז "בבית שלך. מכיוון שהארי והבנים גרים ביחד כאן ואנחנו רוצים שתהיו לבד" ענה בן בקרירות מרגיזה " אין מצב אנחנו בחיים לא נסתדר" אמר הארי בתקיפות " ובכן כדאי שתתחילו כי היום יש לנו ארוחת ערב עם המפיקים של הסרט שרוצים לראות כמה אתם מאוהבים, וזאת גם תהיה הפרידה שלכם מהחברים שלכם עד סוף הצילומים" אמר בן ולפני שיצא הוסיף "והארי שלא תחשוב על להרוס משהו בבית שלה אחרת תצתרך לשלם על זה" אמר בן ופתח את הדלת "בבקשה תעשו את זה בשבילי הוסיף" ויצא מהחדר. ישבנו שם המומים, כל אחד מסתכל אל פינה אחרת ומשלב את ידיו, ממש כמו ילדים קטנים,אין לי מושג על מה הוא חשב אבל אני ידעתי שזאת רק ההתחלה…