חבר שלי ערפד ואני לא יודעת מזה-פרק 44-מוקדש לכל הקוראות והמגיבות!!!!!!!!

זה הסיפור ה-250 שלי!!!!!!
והחופש העלתי רק את הסיפור ה-200…
אני מקדישה את הפרק לכל מי שקוראת את הסיפורים שלי ומגיבה ומדרגת….
תמשיכו!!!!!!!
אני לא מתכוננת לנטוש-את כל הסיפורים שלי…

אני רוצה להגיד לYUVALD5
שאני מקצרת את השם שלך בהקדשות לYUVAL
זה לא אישי או משהו-
אז אל תעלבי-עשיתי את זה לכמה בנות-
זה פשוט יותר נוח ככה ויותר קצר…
פרק 44
נמ לור
אחרי שהארי הדריך אותי בעוד כמה דברים שקשורים לערפדים
וענה לי על עוד הרבה שאלות
הוא אמר שהוא צריך ללכת להביא לי את הטבעת יום
אחרי שהארי הלך ישבתי על הספה בסלון ושקעתי במחשבות-
מחשבות על כל מה שקרה ב-24 שעות הארונות
על מה שהפכתי להיות
קוותי שהכל יסתדר…
פתאום היה צלצול בפעמון הדלת
הלכתי ופתחתי אותה וראיתי את ליאם עומד שם
"איך ידעת שאני כאן?"
שאלתי אותו
"דיברתי עם דז
והיא אמרה לי שממש לא הרגשת טוב ואמא שלך ובעלה לא היו בבית
אז הארי טיפל בך ושאת עדיין אצלו"
הוא ענה
ומשך אותי לנשיקה סוחפת
הוא נשך את שפתי התחתונה
ובתגובה גם אני נשכתי את שלו
אבל לא הייתי מודעת לכוח שהפעלתי עליו
ובטעות נשכתי חזק מדי והוא החל לדמם
ריח הדם הגיע לאפי והרגשתי משיכה כל כך חזקה אליו
כאילו אני חייבת אותו עכשיו או שאני אמות
כאילו כל חיי תלויים בכמה טיפות האלה….
ליאם נאנח בשקט ואמר
"לא נורא…"
ואני לא הייתי מסוגלת אפילו להגיב-
אפילו לא הקשבתי לו-
מה שעניין אותי היה הדם שלו…
הוא התקרב אליי לנשק אותי
ואני ליקקתי בעדינות את שפתיו
וטעם הדם נכנס לפי והרגשתי…-
הרגשתי התעלות
התרוממות רוח
כל העולם נמחק מבחינתי ורק דמו של ליאם היה שם
ואני רק רציתי עוד ועוד ממנו…