חבר שלי ערפד ואני לא יודעת מזה-פרק 43-מוקדש לגל ולYUVALD5

פרק 43
נמ לור
הוא הגיש לי את האוכל
אכלתי ועוד שניה הקאתי
ניסיתי לבלוע-
כי ידעתי שאני חייבת את זה אחרת הייתי יורקת את הכל-
אבל האוכל נתקע לי בגרון
הצלחתי לבלוע ושאלתי את הארי
"ערפדים יכולים להקיא?"
"כן"
הוא ענה בפשטות
המשכתי לאכול-
נאבקת שכל ביס וביס ירד לי גרון
הארי רק צפה בי בדממה
כשסוף סוף סיימתי את הכל-
מה שערך לפחות שעה וחצי-הארי אמר
"את תשתפרי עם הזמן
את חייבת אחרת זה יהיה ממש חשוד.."
"אני עדיין רעבה!"
התלוננתי
הוא נעלם וחזר אחרי חצי שנייה
והושיט לי בקבוק מלא בנוזל האדום הסמיך-
דם אדם…
כמו בפעם הראשונה ששתתי
הנוזל הסמיך החליק במורד גרוני
וזה היה ממש מספק-
זה היה כזה כיף
מן תחושה עמוקה של עונג וסיפוק-
אבל פחות מפעם שעברה
מה שפינה מעט את ראשי אחרי שסיימתי את הבקבוק-
כשהתחושה עוממה מעט-
(הכוונה היא שהפעם זה היה פחות חזק מפעם קודמת
כי הפעם ההיא הייתה הפעם הראשונה שלה
והיא הייתה צריכה את זה כי להשלים את השינוי שלה לערפדה
וגם אחרי ששותים את הדם עדיין נשארת התחושה אבל חלשה יותר)
וחשבתי על זה שאני הרגע שתתי דם אדם-
דם של מישהו…
ושבאותה מידה יכולתי לשתות דם של דז או אמה או כל חברה אחרת שלי
או של אמא שלי
או של ליאם
וזו הייתה התחושה הנוראה והמגעילה ביותר שחוויתי אי פעם…
הארי ראה איך הבעת העונג שעל פני התחלפה בהבעה של גועל ושל תיעוב עצמי
הוא ישר חיבק אותי וממש שמחתי שיש לי את הארי-
שיש מישהו לידי שתומך בי ומדריך אותי ומסביר לי ומראה לי-
כי אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה לבד-
בלעדיו…
תגיבו ותדרגו!!!!!!!!