חבר שלי ערפד ואני לא יודעת מזה-פרק 41-מוקדש לנועה ולSHIRAZ

פרק 41
נמ אמה
החנתי את המכונית שלי
פתחתי את הדלת עם המפתח שלי
ונכנסתי לבית
כשבאתי לנעול את הדלת מבפנים
ראיתי עליה פתק בכתב ידה של אמי-דניאל (זה השם שלה)
בפתק היה כתוב
'היי אמה
אני ואבא לקחנו את לילי מהגן לרופא כי היא לא מרגישה טוב
אנחנו נחזור בקרוב
יש לך אוכל חם על השולחן
בתאבון!
אוהבת אמא!
ואבא!'
האבא הופיע בכתב ידו של אבי-מייסון(השם שלו…)
כנראה שאמא כתבה את הפתק אז היא לא שמה לב ולא רשמה אותו…
ראיתי על השולחן את הצלחת שהם השאירו לי
היה בה פסטה עם שניצל
אכלתי והרגשתי שחסר מלח
נזכרתי במה שקרה לי הבוקר
(עם העגיל שקפץ לה ליד…)
וחשבתי לעצמי שכדאי לי לבדוק את זה
כי לא יכול להיות שהוא סתם קפץ לי ליד!
אז החלטתי לנסות להזיז אלי בכוח המחשבה את הלח-
(אני חושבת ש)קוראים לאנשים שמזיזים דברים בכוח המחשבה מטאקנזיס (אם אני לא טועה…)
לא ידעתי כל כך איך לעשות את זה או מה לעשות
אז פשוט דמיינתי בראשי תמונה שבה המלח שהיה בקצה השני של השולחן זז לכיווני
וזה באמת קרה-הוא התחיל לזוז לכיווני
וככל שהוא התקרב אלי הוא זז מהר יותר
כמו מגנט-אבל כאילו שהוא נמשך לכוח המחשבה שלי
שנהיה יותר ויותר קרוב אליו…
ובסופו של דבר המלח היה בידי-
אחרי שעבר בערך מטר וחצי עד אלי…
הוספתי את המלח והמשכתי לאכול
ואז ניסיתי את זה שוב-
נעמדתי והנחתי את הכף על השולחן
וכשניסיתי היא פשוט קפצה משהו כמו חצי מטר-היישר לתוך ידי המושטת
וכך גם המזלג כשניסיתי
פתאום הייתה דפיקה בדלת
והורי ולילי עמדו בה
לילי לא נראתה הכי טוב
"מה שלומך נסיכה קטנה שלי?"
שאלתי בדאגה
"אני לא קטנה…"
היא אמרה אבל בניגוד לתמיד היא לא אמרה את זה בקול החמוד והמקסים שלה
אלא בקול עצוב ואומלל
דגדגתי אותה קצת והיא בקושי חייכה
אמי העלתה אותה למעלה
ושאלתי את אבי כשהתיישבתי בשולחן-
ממשיכה לאכול-
"מה יש לה?"
"קצת חום-
היא תהיה בסדר.."
הוא אמר ונרגעתי…
חשבתי לי על זה שהם קטעו אותי באמצע
והחלטתי שאני צריכה לנסות עוד כל מני דברים-
גדולים יותר ולראות מה קורה….
תגיבו ותדרגו!!!!!!