זכרונות רחוקים 1D פרק 5+ 4

נקודת מבט דניאל:
" יאוורדי! איזה ענק" צעקתי והם הסתכלו עלי כמו ילדים קטנים שלא מבינים.
" זה משפט בעברית עזבו…" אמרתי והדלת נפתחה בבום.
הבנים ירדו למטה ואני הצצתי מהחדר . שמעתי המון קולות לא מוכרים.
התיישבתי על המיטה הלבנה בחדר והתחלתי להיות בחרדות מאלכס. רגע! אולי פגעו בו?
צעקו עליו? הרביצו לו?.
" מה יש לך את חיוורת?" שמעתי קול לא מוכר וקפצתי בבהלה.
ראיתי מולי נערה שנראית קצת יותר גדולה ממני. היא לבשה שורט קצר בצבע יטורקיז חולצת בטן קצרה בצבע אפור , נעלי עקב שחורות ועגילים.
" נעים להכיר אני מיקה. מי את?" שאלה אותי ויש לה קול נעים.
" א-אני.. דניאל." אמרתי בשקט..
" למה את מגמגמת?" שאלה.
" אני קצת מתבייישת." אמרתי בשקט.
" אל תתביישי ממני." היא פסקה. והסתכלה עלי
" אלוהים ישמור מה לעזאזל את לובשת?!" היא צעקה וליאם מיהר לחדר.
" למה צעקתן?! מה קרה?!" הוא צעק.
" דיייי! תפסיקו לצעוק! כואבות לי האוזניים." אמרתי והנחתי את כפות ידי על אוזני.
" תראה מה היא לובשת?!" מיקה אמרה קצת יותר בשקט.
" מה רע במה שאני לובשת? לא כל הבנות חייבות ללכת עם חולצות בטן ומכנסיים קצרצרים."
אמרתי להגנתי.
" טוב. ליאם. תביא לי את הכרטיס אשראי שסיימון השאיר לכן בשבילה " אמרה בשקט.
ליאם הוציא את הארנק ממכנסיו והביא לה כרטיס אשראי נוצץ.
" אנחנו יוצאות לשופינג.." היא פסקה.
" אבל אני לא רוצה. ואני צריכה ללכת." אמרתי ותיכננתי ללכת לראות מה שלום אלכס.
" לאן? " שאל לואי שלא הבחנתי שנכנס לחדר.
" לאנשהו. לבן אדם לא יכולה להיות פרטיות?!"
" הופה.. פרטיות " אמר לואי
" לא פרטיות כזאת. יא חתיכת אידיוט. " אמרתי בשקט.
" מי אידיוט?" שאל זאין שנכנס ביחד עם הארי ונייל לחדר.
" כולכם. ועכשיו אני צריכה לצאת אז בבקשה. " אמרתי, הוצאתי מהתיק הקטן שלי פאה ברוטינית ועדשות שמחליפות צבע בעיניים לפי מיצמוץ שהיו לי ממזמן ויצאתי.
הפאפרצי התעלמו ממני וחיכו לבואה של החברה השישית בלהקת 1D.
רצתי מהר לבית שהיה איזה 20 דקות ריצה משם. ניגבתי את הזיעה שהצטברה בתוך חולצתי
ודפקתי בדלת הגדולה והאדומה של האחוזה. הורדתי את הפאה והעדשות ופתח לי אלכס.
" אלכסוש ! חמוד שלי מה שלומך?!" אמרתי ורצתי לחבק אותו אך הוא נרתע ממני.
" אני מצטער אבל אבא שלי לא מרשה לי לדבר עם זרים . ולא קוראים לי אלכס קוראים לי רון " הוא פסק. מבטו היה קודר ושונה מהחיוך שאני רגילה אליו.
ניגש לדלת אדון ברונסמאייר וחיבק אותו .
" מי את גברת?" הוא שאל כלא מכיר אותי.
" אני דניאל אחות של אלכס."
" אני לא מכיר שום אלכ.." הוא אמר אך קטע אותו צלצול הטלפון שלו.
הוא הלך משם ועמדתי עם אלכס שנראה לי שונה וקר.
" לכי מפה! לכי ואני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם! אישה מטרידה! אני בכלל לא מכיר אותך!! אז תעופי!!" צעק בחוזקה אלכס בן השבע.
ניסיתי להחניק את הדמעות. הילד דחף אותי בחוזקה על הקרקע וכל פני התלכלכו בבוץ.
בעיניו היה מבט של שנאה מפחידה ועיניו היו אדומות ומפחידות.
רצתי משם מהר שהדמעות מטפטפות על חולצתי ולא עוצרות. לבסוף התמוטטתי על הרצפה שם והרגשתי שעיני נסגרות..