זכרונות רחוקים פרק 6

♥ נקודת מבט דניאל:
התעוררתי ישובה על הספסל בו נפלתי ובליטה גדולה על ראשי . ניסיתי ללכת אבל ללא כל הצלחה. ישבתי על הספסל מנסה לקום אך הרגשתי שעיני נעצמות.
התעוררתי והרגשתי מעט יותר טוב. הרחוב השומם שאותו אני לא מכירה היה חשוך ומפחיד אך בכל זאת גררתי את רגלי לעבר הבית של הבנים או יותר נכון, הבית שלי….
" תגידי לי את השתגעת?! את יודעת איך דאגנו לך? " צעק סיימון מבוהל.
" מה קרה שלא הייתי?" גימגמתי בשקט וכולם חוץ מהארי שלא היה שם היו על הרגליים.
" מה קרה לך בראש? ולמה כולך מלאה בבוץ? ואיפה לעזאזל היית?" שאל נייל בתמיהה
" נפלתי. או משהו כזה אני לא ממש זוכרת," אמרתי בבילבול
" טוב בנים אני צריך ללכת. תשמרו עליה" אמר סיימון והלך במהירות מהבית.
שמעתי מלמעלה גניחות של בחורה ושל בחור .
" מה זה הקולות האלה?"
" הארי.. כל יום מביא לפה מישהי אחרת" נאנח זאין
" אוקיי. טוב אני נראה לי אלך להתקלח ולישון. " אמרתי אך לואי קטע אותי.
" קודם כל את צריכה להוריד את הנפיחות עם קרח." הוא פסק והביא מהמקרר קרח.
" קודם להתקלח ." אמרתי וישר עליתי למעלה לחדר שלי. לקחתי משם גוזייה , תחתונים, ו
פיג'מה כחולה עם מכנסיים ארוכים תכולים וחולצה קצרה . התלבשתי מהר וירדתי למטה..
" הבנים ישבו וראו סרט ."
" איזה סרט?" שאלתי אותם.
" אין לנו מושג. נייל שם" הם אמרו וצפו באישה היפה הזו ששרה במועדון.
" הלוואי עלי כזאת כוסית" אמר זאין וליאם נתן לו מרפק חלש.
" זה בסדר אני כבר רגילה לזה."
" איך? אין לך אחים נכון? " בחן אותי לואי
" היו לי 3 אחים. אחד בן 25 ושמו מייק אחד בן 20 ושמו מייקל ואחד בן 22. ושמו אנדרו הם שמרו עלי בצורה מטורפת. מייק יכל להרוג כל מי שנגע בי." אמרתי בעצב.
" מה זאת אומרת היו?" שאל זאין ונייל עדיין היה שקוע בטלויזיה.
" הם מתו עם ההורים שלי.. בתאונת דרכים לפני שלוש שנים." אמרתי והחנקתי בכוח את הדמעות. נראה לי שמרוב הנוזלים שדחקתי לגופי נסדקה לי צלע.
" איפה גרת? " שאל נייל שהסתיים הסרט
"בבירמינגהם ואז עברנו ללונדון." אמרתי בשקט
הארי ירד עם חברתו. הוא היה בלי חולצה והיא הייתה לבושה בשמלת חוף קצרה שחורה.
הוא חייך אלי כמו שיכור וחברתו, ששמה לב שחייכתי אליו בחזרה נישקה אותו בפראות.
היא חייכה אלי חיוך זדוני והם יצאו. מה רגע? יכול להיות שהתאהבתי בהארי? לא אין סיכוי. הוא רק יפגע בי, ודניאל תזכרי מה אמרת. את עם בנים גמרת