זכרונות רחוקים פרק 18 על 1D

שמעתי צעדים אבל אז הייתי באויר, על ידי אנדרו והבריונים שלו.
" את הולכת לשלם על זה…" מלמל וחייך אלי חיוך מרשים.
" אולי תוריד אותי?!" צעקתי אבל סתמו לי את הפה עם בד . עוד פעם. הם קשרו את ידי ורגלי בחבלים ואנדרו הרים אותי.
" בהצלחה אחי. תהנה" אמרו כולם חוץ ממנו שסחב אותי על גבו. נתנו לו טפיחות על הגב
ואז הבנתי. הוא רוצה לאנוס אותי או משהו כזה! לא אני חייבת לברוח מפה! איך אבל? איך?.
הגענו כבר לאחוזה. והוכנסתי לחדר ורוד שאני לא מכירה. אלי ישבה שם עם לולה, פני ומארי. הן חייכו והתקדמו אלי. הולבשתי בפיג'מה קצרצרה בצבע אפרסק. הן נעלו לי נעלי בית לבנות והדמעות בפניי לא הפסיקו לרדת ולטפטף. הן שמו בשפתי ליפגלוס שאחרי 3 שניות נשאר ל12 שעות, ואז העמידו אותי סוג של כדי לראות איך אני נראית.
" הלוואי שהייתה לי את הגזרה שלך.." פנטזה אלי והן הסתכלו עלי בחן. נלחצתי והבנתי שזה הסוף שלי.
הדמעות התגברו ופני היו אדמומיות ורטובות. שהבנות שמו לב לזה הן ניסו להרגיע אותי.
" את בידיים טובות, אנדרו לא יכאיב לך" אמרה פני וליטפה את ראשי כמו שמלטפים ילד קטן.
" אחי הוא בחור טוב, את בידיים לא טובות! ידי זהב" התרברבה אלי והדמעות הדמומות שירדו על פניי לא הפסיקו לרדת .
" למה את לא מדברת? " שאלה לולה.
" כי יש לה את הדבר הזה בפה. סתומה" אמרה מארי.
מאט פתח את הדלת. הוא הסתכל עלי כמו מטורף והרים אותי לחדר גדול ויפה . אנדרו עמד שם ומאט הלך וקרץ לו בדרך לדלת. הוא נעל את כל החלונות, פתחי האוורור ואת השירותים וכל חור אפשרי ומשך אותי אליו.