זכרונות רחוקים פרק 13 1D

" נו איך?" שאל מייקל והסתכל עלי
" ראיתי יותר יפות." אמרתי בפשוטת וסתמתי את הפה . כאב לי לדבר עם הבד .
" עכשיו תורך להרים אותה." התאונן מייקל והורדי אותי.
" אתם יודעים שאני יכולה לרדת בעצמי נכון?"
" רגע! את לא שרין? הנכה?" הם הופתעו
" לא! . אני דניאל ואני לא נכה ."
" טוב אחרי שהצגנו את עצמנו את לא תוכלי ללכת מפה.. " אמר מייקל
" טוב, מייקל אל תילחץ , בוא נראה מה אנדרו יגיד. " אמר מרטין.
נכנסתי שמייקל מחזיק בידי בכוח. בכיתי מבפנים וכ"כ התגעגעתי לאימא שלי. אבל אז נזכרתי שאין יותר אימא, אבא, מייק, ג'ון, אנדרו. ואפילו אלכס שכבר לא זוכר אותי . לא שמתי לב וכבר הוכנסתי בכוח לתוך חדר גדול ומרווח..
" מי זאת? זו לא שרין!" צעק בחור שישב על הכיסא. הוא לבש ג'ינס וחולצה שחורה של אדיאדס . השרירים שלו בלטו מן החולצה ועיניו החומות נעצו בי מבט מסתקרן. היה לו תספורת מארינס.
" היא בלונדינית." אמר מייקל והבחור שהתברר ששמו אנדרו התעצבן אבל מיד חזר בעצמו ונרגע.
" היא גם יפה.. אפילו יותר משרין. טוב , תשאירו אותה פה , היא תספק אותי" אמר וחייך חיוך נעים
שניהם הלכו מותירים אותי איתו בחדר לבד .
" מה שמך יפה שלי ?" אמר וחייך חיוך ערסי
" ד-דניאל אבל אתה יכול לקרוא לי דני " אמרתי וניסיתי לחייך אבל מרוב פחד לא הצלחתי. הוא קם והתקדם אלי , הלב שלי דופק במהירות ותוך כדי נופל לתחתונים.
" בואי דני . את לא צריכה לפחד ממני" אמר וקירב אותי אליו.
" מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בפחד שהידיים שלי מחווירות כמו סיד.
" אני צריך מישהי שתתחתן איתי. אני אוהב אותך ואת לא תברחי מפה!" אמר
" בן כמה אתה? "
" 21 למה?"
" אני בת 18. אני לא צעירה מידי בשבילך?"
" עם יופי כזה אפילו עם היית בת 4 הייתי מתחתן איתך." אמר והסמקתי