זכרונות רחוקים- פרולוג.

" אלכס, חמוד למה קמת?" שאלתי את אלכס הקטן שישן על מיטת הברזל היחסית נוחה שלו עם השמיכה המחממת מאוד שהצלחתי לפלח מאיזו חנות.
" אני מפחד . יש פה לילה וחושך ואני רוצה הביתה.!" הוא צעק והתחיל לבכות
" ששש אתה לא צריך לבכות. אני פה ואתה רוצה אולי את הארטיק שלך?" שאלתי והוא הנהן
בהתלהבות .
" כך" אמרתי ונתתי לו את הארטיק בשקט. חושבת על מחר שבו אדון ברונסמאייר יאמץ אותו..
האדון עשיר מאוד ואלכס יהיה מאושר ונינוח ואני מקווה שהוא ישכח ממני…

אני דניאל, בת 18 גרה ברחובות לונדון עד לא מזמן עם אחי הקטן אבל סידרתי בשבילו לחיות בטוב.. לא כמוני. יש לי שיער בלונדיני נוטה לשטני, עיניים ירוקות כחולות, אני רזה אבל לא מאוד (היא חושבת שהיא שמנה אבל אומרים לה שלא והיא לא מאמינה) נמוכה יחסית לכולם. פעם, לפני שההורים נטשו אותנו אז הייתי שרה שרתי המון ואמרו לי שיפה והאמנתי בזה אבל אני כבר לא מאמינה…

בוקר:
קמתי ממיטת הברזל בתוך החדר המאולתר ונשארתי בבגדי, חולצת טריקו גדולה ואדומה וג'ינס סקיני שהיה לי פעם. התחלתי לשיר שיר ששמעתי איפהשהו ופשוט נדבקתי אליו. עצמתי את עיני..
The story of my life I take her home
I drive all night to keep her warm and time
Is frozen (the story of, the story of)
The story of my life I give her hope
I spend her love until she's broke inside
The story of my life (the story of, the story of).
סיימתי לשיר וראיתי נער עם שיער מתולתל חום, גבוה עם עיניים ירוקות בוהה בי עם חיוך מטופש על הפנים