זיכרון אחרון – פרק 5 פינגווינס איי מיס יה!

*מנקודת מבטה של אביגיל*
"אני אל רוצה להיות פה!" צעקתי מרביצה להארי.
"די אביגיל" הוא אמר בלחש.
"אני לא רוצה להיות פה!! ולמה הוא לא בא? אני מתגעגעת אליו מה הוא לא מבין!" צעקתי בוכה.
"אביגיל בבקשה די" הארי אמר אובד עצות.
"תגיד לי איפה הסכין" אמרתי מחפשת אותו כשאני מנסה לקום מהמיטה.
"אביגיל תפסיקי אני לא מרשה לך!" הארי אמר מנסה להפסיק את זה. הוצאתי את רגלי הימנית מהמיטה ובעדינות הוצאתי את השמאלית ונפלתי על הרצפה, חבטה חזקה שהכאיבה לי.
"את בסדר?" הארי שאל מהר והרים אותי. הייתי צריכה את זה, הייתי צריכה להרגיש כאב.
"עזוב אותי כבר!" צרחתי עליו וניסיתי לקום בעצמי.

~סוף~

התעוררתי כולי מזיעה, למה הכל חוזר אליי פתאום. כל החוויות שהיו בבית חולים שאני מעדיפות לשכוח פתאום חוזרות אליי?! יצאתי מהמיטה וירדתי במדרגות חוששת ליפול, חושך כבד שורר בבית ואני בקושי רואה את המדרגה! הגעתי למטבח, הוצאתי לי כוס ומזגתי לי מים מהמכשיר מה שעשה טיפה רעש. הנחתי את הכוס מסתכלת סביבי, הבית שלו יחסית מסודר, מה שממש לא מתאים להארי. הלכתי לכיוון החדר שלו, הצצתי מעט בדלת. התלתלים כיסו את פניו, הוא נראה כמו תינוק! טוב די אביגיל! טוב, ננסה לחזור לישון.

~בוקר~

"בוקר טובבבב!!" הארי צעק וקפץ עליי ועל המיטה -,-
"זה נראה לך בוקר טוב?" שאלתי והרמתי את עצמי למצב של ישיבה.
"חחח ככה לואי וליאם היו מעירים אותי באקס פקטור" אמר הארי והתיישב לצידי.
"אז איך ישנת?" הוא שאל.
"בסדר" אמרתי והתחלתי לשחק באצבעותיי.
"למה את משקרת לי?" הארי שאל בחיוך שלו.
"לא משקרת קרציה!" אמרתי נותנת לו מכה קטנה.
"אח!" הוא אמר מלטף את המקום שבו נתתי לו מכה.
"טוב שניה אני באה" אמרתי להארי.
"טוב מהר!" הוא אמר ויצא. קמתי מהמיטה מסתכלת במראה, שיערי היה מסודר למרבה ההפתעה. חיפשתי ברחבי החדר של האייפון שלי, יופי! מה הוא עושה מתחת למיטה? שיחה שלא נענתה מאלינור ולואי.. אני לא מכוונת לענות לה! התקשרתי לדניאל, בזמן שאני מחכה שהיא תענה אני שומעת את הארי שר במטבח cx
"היי!" אמרתי לדניאל שסוף סוף ענתה!!
"הלו בייבי (הלו זה שלום באנגלית)" אמרה דניאל בקול מיואש.
"מה קרה לך? על הבוקר את באפיסת כוחות?" שאלתי.
"איזה בוקר?! אלינור שיגעה אותי כל הלילה!!" דניאל אמרה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי, אלינור יכולה לשגע בן אדם גם בזה שהיא מסתכלת עליו!
"היא לא מרגישה טוב, כל כלילה היא הקיאה וכאלה.." דניאל אמרה.
"דניאל בואיייי!" נשמעה צעקה.
"אוי מסכנה" אמרתי.
"כן, סורי בייבי אני חייבת לרוץ" דניאל אמרה כשומעים את צעדיה דרך הטלפון.
"לאב יה" אמרתי וניתקתי את השיחה. יצאתי מהחדר מניחה את הטלפון של השידה. הופתעתי לגלות שולחן מלא בפנקייקים, עוגיות ופרוסות עוגה והכי חשוב שוקו עם מרשמלו!! יייאיי אני מתה על זה!
"הארי אתה עשית את כל זה?" שאלתי בהלם.
"כן" הארי אמר וזרק לעברי מפית.
"איזה מושלם אתה!" אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק שהוא לא היה מוכן אליו.
"וואו אביגיל אני יפול!!" אמר צוחק.
"סליחה" אמרתי מצחקקת שהוא סידר את שיערו שוב.
"יאלה בואי כבר" הארי אמר מתיישב שאני אחריו. זה היה ממש טעים! שום דבר לא שרוף,עם רעל,עושה בחילה זה היה מושלם!
"מי הכין את העוגה?" שאלתי מכניסה עוד חתיכה לפי.
"ג'מה, נכון יצא טעים?!" הארי שאל.
"כן היא מוכשרת!" אמרתי, כן נראה לי שהגזמתי cx
"תיזהרי לבלוע את היד!" הארי אמר.
"מה? עד שפעם אחת יוצא לך אוכל נורמלי אני לא יאכל?!" אמרתי מצחקקת.
"הייי!" הוא אמר נעלב.
"ס'הה.." אמרתי.
"ס'ההה!" הוא אמר בחיוך.
"אז לאן הולכים היום?" שאלתי שהארי התעסק באייפון.
"לבית חולים" אמר מסתכל עליי כשטיפות זיעה מציצות על מצחו.
"מה?!" שאלתי מופתעת.