זייל -סיפור מתורגם – פרק 5 'חזק יותר מאריות'

זאין החליט את החלטותיו במהירות , וביקש מנייל להישאר בבית החולים רק לכמה שעות בזמן שהוא הלך הביתה והעביר את נייל לחדרו . הוא קרע את הווילון , חושף את החדר החשוך שלו אל שמש אמצע היום .

לאחר מכן הוא לקח את ציוריו , הניח אותם בתוך קופסת נעליים ותחב אותה מתחת למיטתו . הוא עשה את דרכו לחדר של נייל והוציא את יצירות האומנות היפות בזהירות ושם אותן אחת אחת בחדרו. אחת של סינדרלה והעכברושים , שהיא ננקה ושרה מנגינה מתוקה . האחרת של שלגייה מנשקת את הנסיך , ולבסוף , האהובה על נייל מכולן , אלאדין והנסיכה יסמין , רוכבים על מרבד קסמים שלוקח אותם למקום נפלא כמו שזאין רצה לעשות עם נייל .

הוא רצה לקחת אותו הרחק הרחק , לטירה כפי שהבטיח ; לחיים חסרי דאגות וחדר שהוא יוכל לצייר בו כל היום , במקום להיות בבית הספר . כי לדעת זאין , נייל היה חכם מידי בשביל זה , ומגיע לו לעשות מה שהוא רוצה , בכל יום , לנצח , ואם לצייר זה מה שהלב הקטן שלו רוצה , אז זה מה שיהיה .

"מה אתה עושה ?" קול עמוק נהם , זחל על עורו של זאין , צמרמורת רצה במעלה עמוד השדרה שלו " אני מעביר את נייל לחדרי " הוא ירה חזרה , מתחיל להצמיד את ציוריו של הסצנות של סידני שנייל צייר על הקיר שלו , קודם כול את הנסיכים והנסיכות ולאחר מכן , את האחרים שהיו ללא נושא, שהגיעו מראשו של נייל כתמונה .

אחד של אוליבר וחברותו – סרט שהוא ראה מאז שהוא רטן , ואז את דמבו ומיקי מאוס .

"אתה לא מכניס אותו לכאן " אבא שלו הורה , ראשו של זאין הסתובב במהירות " אני היחיד שאכפת לו ! הוא נשאר בחדר שלי אם אתה תאהב את זה או לא , ואם אתה רוצה אותו , תצטרך לעבור אותי , לדחוף כמה שיותר דברים בתוכי אם אתה רוצה , אבל לעולם אל תיגע באח הקטן שלי שוב !" עם זה אני דוחף אותו החוצה , הוא טורק את הדלת בחוזקה ויוצא מהחדר .

הוא החליף מצעים מקודרים וכהים לירוקים בהירים , אלה עם הלתלן הקטן שנייל אהב . הבא 1 הוא שם את הציוד לציור שלו ושל נייל , הציוד שלו בפינה הימנית ושל נייל בשמאלית . והניירות ממש באמצע .

הוא ידע שציור זה החיים של נייל , ולכן הוא ידאג שזהו יהיה המוקד העיקרי מאותה נקודה ואילך , האהבה שלו לעולם לא צריכה לדאוג שאבא שלו יתן לו מכות , או יאנוס אותו . זאין יקח את זה כמו גבר .

בשביל נייל

—

ברגע שהוא סיים עם החדר שלו – שלהם , הוא תפס כמה צבעים וגיליונות נייר , עשה את דרכו אל רכבו שעמד בחוץ , הניח את בצבעים בתא המטען ונסע חזרה אל בית החולים .

–

"מר מאליק , אני יכולה להחליף איתך מילה לרגע ?" האחות בוקר הרימה את ידה על מנת לקבל את תשומת ליבו של זאין . " כן גבירתי ?"

הגברת הובילה אותו אל הדלפק שבו עמדה אישה לבושה היטב " מר מאליק , זוהי גברת אדוארדס , עובדת סוציאלית והיא רוצה לדבר עם נייל, האם אתה חושב שזה יהיה בסדר ?"

זאין לקח נשימה עמוקה ,מוצץ את השפה שלו ונוגס אותה " בטח , רק.. תני לי להיכנס לשם לכמה דקות ?" שתי הנשים הנהנו , מאפשרות לזאין לסגת לחדרו של נייל שהיה מעבר לפינה , אחיו הקטן היה דבוק לטלוויזיה , צוחק ושר יחד עם המועדון של מיקי מאוס .

"היי חמוד !" הוא צייץ וצחקק "זאיניי !" נייל צחק , מתיישב במיטתו " היי מקסים .. תראה מה הבאתי לך " הוא הושיט ניירות וצבעים , מספיק כדי לצייר משהו מוגזם . "אנחנו יכולים לצייר ? באמת ? "

זאין הנהן והניח את הצבעים והניירות על המיטה של נייל , אין ספק שלא היה להם אכפת אם הם יציירו עליו ?

"מה אתה רוצה לצייר נייל ?" זאין תהה כשהחליק לצד אחיו , זרועו מתעטפת סביבו כשהוא טבל את קצה המברשת הקטנה בצבע שחור " את סימבה ונלה !" נייל התעקש , לוחץ את המברשת על הנייר , ידו של אחיו עוטפת את קצה המכחול .

דפיקה קטנה בדלת לא הבהילה את השתיים כאשר זאין הורה לבעלים שיכנסו לחדר " נייל , זו גברת אדוארדס " זאין ציין , מחווה בידו לבלונדינית שישבה על כיסא ליד השניים " האם זה בסדר שהיא תדבר איתך מקסים ?"

נייל חייך לעבר הגברת והנהן בראשו . אם זאין חושב שהיא בטוחה , נייל סומך עליה .

היא התחילה בהתחלה עם שאלות קלות , שואלת בני כמה בני המשפחה שלהם , איך הם קשורים , אך כאשר הנושא של ההורים הגיע , הקול הרגיל נייל התפרע .

"נייל .. האם אתה יכול לספר לי עליהם ?" נייל הניד בראשו בעקשנות " זה בסדר חמוד , אתה יכול לספר לה " זאין שפשף עיגולים בצידו של נייל בקלות " א-אבא לא אוהב אותי " נייל נחנק , מביט לעבר זאין ואז חזרה לעבר גברת אדוארדס " מה הוא עושה כשהוא כועס עליך נייל ?"

הבלונדיני ניסה לעצור את צליל הבכי מבין שפתיו וזה כל מה שגברת אדוארדס צריכה " אני לא רוצה לדבר על זה !" הוא צעק " אל תדאג נייל , אני מבינה , אתה לא צריך לספר לי " היא הבטיחה , קמה ועזבה את החדר , לא לפני שצחצחה קצת את השיער של נייל מפניו וניגבה את דמעותיו .

"למה שלא תצייר עוד קצת , בייבי ?" נייל הניד בראשו , נייל מעולם לא סירב לצייר , מוזר , אפילו זה היה מוזר לנייל " בבקשה ?" נייל רטן מתחת לאפו , והתכרבל לצדו של זאין .

הוא כנראה מנומנם , זאין חשב . הזיז את הדפים , התקרב לנייל , בעט את נעליו ונכנס מתחת לשמיכה כשנייל בזרועותיו .

"ל-למה היא רוצה לדעת על אבא ?" נייל לחש , הבכי הנוראי שלו לבסוף נבלע " היא רוצה לעשות את הכל יותר טוב . אל תדאג אהבה , היא הולכת לעזור , דברים הולכים להשתפר ."

אחר כך שניהם חזרו לצייר , ידיהם עובדות יחד כדי לצייר את סימבה ונלה משחקות על הדשא . זה העלה חיוך על פניו של זאין , צופה בנייל מצייר תמונות מרהיבות וצורות כל כך אמיתיות " זאין ?" נייל הביט באחיו הגדול שנשף בעדינות על הצבע כדי שהתייבש מהר יותר .

"כן מקסים ?"

נייל דשדש קצת מסביב , בחיבוקו של זאין " א-אנחנו יכולים .. האם אנחנו יכולים נתת את הציור לנשים הנחמדות ?" לזאין עלה חיוך , מרים את הנייר וקם מהמיטה " בטח שאנחנו יכולים "

נייל צחקק בפראות , תופס את כיסא הגלגלים שלו מחזיק בו ומגלגל אותו יחד עם זאין במסדרון לתחנת האחיות שישבו וחייכו אליו " עשינו את זה בשבילכן " נייל חייך ומסר את הציור לאחת האחיות שהעבירה את הציור בין כולן , שהן מחייכות ומודות להם .

"זה באמת יפה " אחת מהן אמרה , משפשפת בקולו באורח קל " למה שלא נתלה את זה נכון ?" היא השתוקקה והדביקה אותו לקיר עם נעצים , מתפעל מהביצוע לפני שהיא משכה את תשומת הלב של הבנים , בעיקר של של זאין . תשומת ליבו של נייל הייתה בשקית המים שטפטפה למים לתוך זרועו " מקסים ?" זאין השב את תשומת ליבו .

"רק רציתי להגיד לך שאתה יכול ללכת הביתה עכשיו "

פניו של נייל התרסקו ועיניו נהפכו לאדומות " נייל , זה בסדר . זה לא יהיה רע מאוד " זאין התעקש , נישק את מצחו של נייל לפני שהוביל אותו במסדרון , ידו של נייל בולמת את כיסא הגלגלים יחד עם של זאין – עם העור הכהה שמשלים את החיוור בצורה מושלמת .

הם חזרו אל החדר , וזאין הלביש את זייל בבגדים נקיים .

אז נייל אמר שלום לאחיות שכולן נפנפו לשלום "להתראות נייל " כולן אמרו , וחזרו שוב ושוב , מה שגרם לנייל לחשוב שהמקום הזה לא היה כל כך רע אחרי הכל .

"נייל , תחכה לי כאן ?" זאין שם את נייל בכיסא הגלגלים ,הוביל אותו ללובי וניגש לדבר עם אחת האחיות " גברתי .. " האחות הרימה את מבטה , מחייכת אל זאין . היה לה שיער כהה ועיניים יפות ביותר , היא הייתה מבוגרת ומעט הזכירה לו את אימא שלו שהיא הבן הדבר היחד באמת אי פעם טיפל בו . 'האימא' הנוכחית היא לא הייתה אימא אמיתית בכלל .

"אני צריך לחתום יציאה … " האחות תפסה את הניירות לפני שמסרה אותם לזאין "אני יכולה לראות שאכפת לך ממנו , אבל אתה לא יכול לחתום עליו … אני אצטרך לדבר עם ההורים שלך לפני שתוכל לשחרר אותו החוצה " זאין נשך את שפתיו , נותן לאחות את מספר החיוג שתוכל לדבר עם אבא שלו .

היא הניחה אותו על רמקול , גופתו של נייל רעדה כאשר שמע את קולו של האיש " הלו ?" אמר מוטרד "היי מר מאליק ? אני אחות במרפאת הגשר בלונדון , התקשרתי כדי לבקש את רשותך לחתום על אישור יצאיה של בינך מבית החולים ?"

האיש צחק , מה שגורם לצליל של שיעול בסוף " המפגר הזה הוא לא הבן שלי " הוא ירק , נייל התייפח בקלילות , זאין הלך אליו וליטף את כפתיו " אתה לא מפגר בייבי , זה בסדר "

"מ-מר מאליק , כל מה שאנחנו צריכים זה את רשותך " האחות חוזרת ומשננת , עיניו של נייל דמעות למראה והוא רועד בפחד טהור " כן , מה שתגידי , רק הפאקינג פרחח הזה יבוא הביתה , הוא בצרות "

בקושי האחות יכלה לנתק את הטלפון , היא רצה כל כך לצעוק על האיש , כדי לספר לו כמה נייל נפלא " ה-הנה לך , אתה יכול לחתום על היציאה החוצה " היא אמרה , מנגבת את הדמעה הסוררת מלחיה " אל תדאגי , הוא היה בסדר .. עדיין יש לו אותי " זאין חייך בחצי הפה , חותם על המסמכים לפני שהיא ממשיכה לדבר .

"אממ… האם אנחנו הולכים לקבל את החשבון בדואר או -"

"הו , לא מתוק אל תדאג בקשר לזה , אנחנו כסינו אותו " היא חייכה , עומדת שוב במקומה מול המחשב " ואם אתה ואחיך צריכים משהו , אתה יכול להתקשר אליי חופשי , אני גברת דארליג , אבל אתה יכול לקרוא לי ג'יי, אוקי ?"

זאין הנהן בתודה , שם את מספר הטלפון בכיסו ונותן לג'יי חיבוק לפני שהוא חזור לנייל .

—

כאשר את מצאו את עצמם בבית , זאין משך את אחיו הקטן לחדרם , ואימא שלהם כושלת במורד המדרגות , ובקבוק טקילה בידה "תראו מי בבית " היא לעגה , דוחפת את כתפו של נייל .

"תתעלם ממנה " זאין מלמל , מביא את נייל לחדרו " אנחנו שותפים עכשיו "

לסתו של נייל ירדה , מביט סביב לקירות שהיו מרופדים באומנות שלהם , הירוק על המיטה בדיוק כמו שנייל אהב , משלים את הצבעים שלהם ועפרונות הוקמו על השידה " זו לא הטירה שלו , אבל זה רק לבינתיים "

נייל רק הנהן , מושך את זאין למיטה , צחקוקים רכים עוזבים את שפתיו " האם אתה מאושר מקסים ?"
זאין תהה , מטביע נשירה מרירה על צווארו " כן " הנהן נייל , בוהה בתקרה שזאין צייר עליה כמה כוכבים .

"יפייפה " הוא הצביע על הכוכב הגדול באמצע " זה בשבילך " זאים בהה בו , זרועותיו עוטפות את נייל קרוב אליו , נותנים לעצמם לישון שם .