זאיין מאליק & שרלוט פרק 4

זאיין מאליק & שרלוט פרק 4:
"שרלוט את מציקה לנו!" התעצבן לואי ושרלוט עזבה את הארי. לואי דחף אותה.
"לואי, זו הייתה המטרה שלי." היא אמרה והרגישה שתי ידיים על גופה מתחילות לדגדג אותה.
"חחח הארי חחח תפסיק חח" אמר שרלוט.
"לא רוצה ולא רוצה." הוא התגרה בה כפי שהיא התגרתה בו.
"הארי אני ארביץ לך!" היא איימה והוא עזב אותה.
"אתה מפחד ממנה?" שאל לואי. שרלוט נעמדה על ידיה ונתנה ללואי אגרוף בבטן.
"האגרופים שלך לא מכאיבים לי." התגרה לואי. ולואי נתנה לו אגרוף בעין.
"עכשיו הם כואבים." אמר לואי.
"יופי," אמרה שרלוט.
"תגידי את אוהבת להציק לנו?" שאל הארי.
"מאוד," היא השיבה והלכה לחדרה. "אוקיי להציק להם לא כיף היום, אז מה אני אעשה?" היא חשבה לעצמה. היא החליטה לצאת לטייל. היא לקחה את הטלפון שלה ואוזניות. היא הלכה לסלון נפרדת מהארי ולואי והולכת. היא הכניסה את האוזניות לטלפון שלה והתחילה לשמוע מוזיקה. היא שמה את שיריה בסדר אקראי. השיר הראשון שהתחיל להתנגן באוזניה היה Who Are We Are- Little Mix. היא התחילה לשיר את המילים של השיר בזמן השיר. "Momma, momma. Momma made me the way I am…" השיר הזה היה השיר האהוב עליה, היא מרגישה שהוא בהחלט מתאר אותה, לפי דעתה זה שיר מדהים. לפתע היא ראתה את ג'ייסון, זאיין ועוד כמה חברים שלהם. היא לא רצתה לראות אותם אז היא רצה משם. היא ידעה שאם הם יראו אותה הם בטח ירדו עליה משום שבגדה בג'ייסון, היא בטוחה שכולם יודעים את זה. בנוסף לכך היא בטוחה שהיא כנראה תאבד חברה טובה שבמקרה הייתה גם אחותו של ג'ייסון. היא בטוחה שהיא תאבד את כל החברים הבודדים שהיו לה חוץ מאת הארי. היא חושבת שהיא תאבד את כל חבריה חוץ מאת הארי כי חוץ ממנו לא היו לה חברים אמיתיים, הם היו חברים שלה כי היא הייתה בת זוגתו של ג'ייסון. השיר התחלף לשיר "Never Clouse Your Eyes- Adam lambert" היא התחילה לשיר עם המוזיקה "I wish that this night…" היא שרה עם המוזיקה והתהלכה ברחובות לונדון. פתאום היא ניתקלה במישהו. היא נפלה על המדרכה. "היי תסתכלי לאן שאת הולכת!" היא שמעה את קולו של נייל צועק. היא הרימה את ראשה והוא את ראשו, עיניו הכחולות נפגשו עם עיניה שמשולבות מכחול, אפור וירוק. "מצטערת," היא אמרה.
"זה בסדר," הוא השיב וחייך. נייל קם והושיט את ידו במטרה לעזור לשרלוט לקום. היא נעזרה בידו וקמה. "תודה, וסליחה שהתנגשתי בך." אמרה שרלוט מודה לנייל שעזר לה לקום ומתנצלת על כך שלא שמה לב לאן היא הולכת ונתקעה בו.
"אין בעד מה וזה בסדר שרלוט." אמר נייל ושרלוט חייכה.
"שרלוט יש לי שאלה." אמר נייל.
"מה השאלה?" שאלה שרלוט מקווה שהשאלה אינה רשורה בג'ייסון.
"מה בדיוק קרה בינך לבין ג'ייסון?" שאל נייל את השאלה ששרלוט הכי קיוותה שאף-אדם לא ישאל אותה.
"אני לא אוהבת לדבר על זה." אמרה שרלוט משפילה את ראשה נזכרת ברגע שג'ייסון נפרד ממנה וגירש אותה מביתה. דמעות הציפו את עיניה. נייל מיהר להרים את ראשה ולנגב את דמעותיה. "הו לא! אל תבכי. מצטער שהזכרתי לך את זה." אמר נייל מתנצל על כך שגרם לשרלוט להיזכר במקרה לא נעים ולבכות.
"זה בסדר נייל. לא ידעת שהנושא הזה כואב לי." אמרה שרלוט לנייל והסתכלה בעיניו הכחולות. עיניו של נייל היו העיניים הכי מיוחדות ויפיפיות ששרלוט ראתה כל ימי חייה. נייל הסתכל על שפתיה האדומות כדם של שרלוט לכמה שניות בודדות ובלי לשים לב הוא הנחית את שפתיו על שפתייה. שרלוט שהופתעה ממעשה זה התנתקה מהנשיקה מהר והשפילה את ראשה. פתאום היא מצא את הבטון של המדרכה כנושא מעניין. נייל השפיל גם הוא את ראשו. "מצטער," הוא אמר בקול חלש.
"זה בסדר, פשוט בוא נשכח שזה קרה." אמרה שרלוט והרימה את ראשה. כך גם נייל. נייל לא רצה לשכוח את הנשיקה שלהם, היא הייתה מדהימה בעיניו. זו הייתה הנשיקה הראשונה שלו. "בסדר," הוא פלט ביובש ואז הוסיף בשאלה "נישאר ידידים?"
"ברור," השיבה שרלוט.
"להתראות שר." הוא אמר.
"המצאת לי כינוי?" שאלה שרלוט מגכחת.
"אכן כן," הוא אמר.
"להתראות," היא אמרה.
"להתראות," הוא השיב מנשק את הלחי שלה הולך. שרלוט הייתה מופתעת מכך שנייל לא שונא אותה על כך שבגדה בג'ייסון הרי הוא וג'ייסון היו חברים טובים מאוד, לא כמו שג'ייסון וזאיין היו אבל עדיין. היא לא רצתה להמששיך לטייל. הכי כיבתה את הטלפון שלה והלכה לביתה. היא הלכהף והלכה וכעבור רבע שעה היא הגיעה, היא הלכה הרבה יותר לאט בחזור מאשר בהלוך מכיוון שהמוזיקה גורמת לה ללכת מהר יותר והיא אינה האזינה לה בדרך חזרה ובגלל שהיא חשבה על נייל. כשהיא נכנסה לביתה היא שמה את הטלפון שלה לטעינה והלכה לחדרה. היא הוציאה פיג'מה כי היא תכננה לישון, למרות שלא לילה. היא הוציאה פיג'מה לבנה שעליה יש ערפדים. לשרלוט היית אובססיה לא קטנה לערפדים. היא הלכה להתקלח. היא נתנה למים לשטוף את לכלוכה, את הזיעה שלה, את היום שלה, את המחשבות שלהם. היא חפפה את שערה ושטפה אותו. היא יצאה מהמקלחת וכרכה מגבת סביב גופה. היא הלכה לחדרה וראתה בו את הארי. "היי שרלוט," הוא אמר. הוא הרים והוריד את גבותיו וגרם לשרלוט לגחך.
"עוף מפה!" היא צעקה עליו.
"אני מוכן להישאר." הוא אמר.
"הארי עוף מפה או שאני ארצח אותך!" צרחה שרלוט.
"בסדר, בסדר," אמר הארי מפוחד וברח מחדרה. "אני אוהבת לגרום לו לפחד," אמרה שרלוט וחייכה לחיוך. היא לבשה את הפיג'מה ונשכבה במיטתה. היא התכסתה בשמיכתה שגם עליה היו מצוירים ערפדים והניחה את ראשה על הכרית שלה. היא לא הצליחה להירדם, היא חשבה על ג'ייסון, על זאיין, על הארי, על לואי ועל כל הכיתה. היא פחדה שישנאו אותה, היא פחדה שנייל ישנא אותה והיא הכי פחדה שהארי יפסיק להיות חברה הטוב ביותר. אחרי מחשובות רעות ומסעירות הצליחה שרלוט להירדם. חלומה לא היה טוב במיוחד. בחלומה היא חלה על עצמה ועל הארי רבים בחדרה. "מה עשיתי לך?" שאלה שרלוט בחלומה.
"הרסת לי את החיים!" הוא השיב בצעקה חזקה במיוחד.
"איך?" היא שאלה ובעיניה הצטברו דמעות.
"גרמת לכל הכיתה לשנוא אותי ולהתעלל בי!" הוא צעק עליה.
"זה לא נכון הארי! זה לא בגללי!" היא צעקה מתחננת שיאמין לה.
"זה כן בגללך! הם שונאים אותי כי למרות שפגעת בג'ייסון נשארתי החבר הכי טוב שלך." הוא אמר לה.
חשבתי שלעולם לא תנטוש אותי ותעזוב אותי." היא אמרה לו.
"אז טעית!" הוא צעק והלך משם. במהירות שרלוט התעוררה מן חלום הבלהות הזה. הארי היה חשוב לה והיא לא הייתה מוכנה לאבד אותו. "זה רק חלום שרלוט. זה רק חלום. תחזרי לישון." היא מלמלה לעצמה וניסתה להירדם. היא לא הצליחה להירדם שוב, אותו סיוט, חלום בלהות תקף אותה. היא החליטה להפסיק לנסות להירדם. "אולי זה אומר משהו." היא מלמלה לעצמה. "מה אומר משהו?" היא שמעה את קולו של הארי. היא הסתכלה לעבר הדלת וראתה את הארי. הוא ניגש אליה והתיישב לידה במיטתה. היא התיישבה גם היא. "מה אומר משהו?" שאל הארי עוד פעם.
"החלום שלי. הוא כל הזמן חוזר על עצמו." אמרה שרלוט.
"מה החלום?" שאל הארי. שרלוט לא ידעה אם לספר לו או לא. היא היססה מעט ואז השיבה לו בעצב "חלמתי שאתה שונא אותי והחלום חזר מלא פעמים." הארי גיחך.
"מה מצחיק?" שאלה שרלוט לא מבינה מדוע הארי צוחק.
"שרלוט לא משנה מה יקרה, מעולם שנאתי אותך, אני לא שונא אותך ואני לעולם לא אשנא אותך." אמר הארי וחיבק שרלוט.
"מבטיח?" שאלה שרלוט את הארי.
"מבטיח," אמר הארי ונישק את מצחה של שרלוט. הארי חייך ופקד "תחייכי עכשיו! זו פקודה!"
"כן המפקד!" השיבה שרלוט מצדיעה.
"אני לא רואה אותך מחייכת." אמר הארי.
"אז עכשיו אתה רואה." אמרה שרלוט וחייכה.
"נכון לוטי. עכשיו אני רואה." אמר הארי ונישק שוב את מצחה של שרלוט. שרלוט גיכחה על "השם" בו הארי קרא לה. הוא הדביק לה את הכינוי הזה לפני כמה שנים והכינוי נשאר עד היום.
"את צריך ללכת למכון גמילה." אמרה שרלוט צוחקת.
"מכון גמילה? ממה?" שאל הארי לא מבין.
"מהכינוי המוזר שהדבקת לי. לוטי? ברצינות?" השיבה שרלוט זוחקת.
"לידיעתך זה כינוי מושלם! אפילו לואי אוהב אותו!" אמר הארי.
"לא אוהב את הכינוי הזה מסיבה אחת. והסיבה הזו היא שאני שונאת את הכינוי הזה." אמרה שרלוט.
"לפי דעתי זה כינוי טוב." אמרה שרלוט.
"טוב, לכי לישון!" אמר הארי.
"אז תישן איתי!" אמרה שרלוט ומיד הוסיפה "לא במובן המטריד."
"בסדר," אמר הארי. הוא חלץ את נעליו, הוריד את גרביו ושם אותן בנעליו, הוריד את חולצתו וחשף את ביטנו השרירית, הוריד את החגורה של המכנסיים שלו ואת המכנסיים שלו, הוא נשאר עם בוקסר. שרלוט הלכה לחדר של לואי וחזרה עם סוודר, טרנינג, שמיכה וכרית. "קח זמיכה וכרית. ותלבש!" אמר שרלוט.
"בסדר," השיב הארי. הוא שם את הכרית את השמיכה על המיטה ולבש את הסוודר והטרנינג. שרלוט התכסתה בשמיכתה ושמה את ראשה על הכרית ונרדמה. הארי עשה כמותה אך הוא אינו נרדם. הוא חשב על שרלוט. הוא שם לב שהיא השתנתה, שהביטחון שלה עלה, הביטחון שלה אינו הפך למופרז אך הוא עלה, הארי שמח שה קרה. עכשיו במקום ללכת במסדרונות בית הספר עם פנים מושפלות היא הולכת עם פנים מורמות. הוא רק מקווה, הוא מקווה שעכשיו אחרי שג'ייסון נםרד ממנה היא לא תשפיל את פניה שוב כאשר היא עוברת ליד נערים במסדרונות בית הספר. הארי יודע שבזכות ג'ייסון הוענק לשרלוט ביטחון והוא פוחד שעכשיו שביטחונה של שרלוט יתערער והיא תאבד אותו.
המשך יבוא…