וואנשוט – תעביר את זה הלאה❤

תזכרו שזה לא אמיתי , פעם קודמת חשבתן שכן.. וזה לא:) אז תהנו(:
—
תמיד אני שומעת אנשים אומרים , ׳להיות שונה זה מיוחד׳
אבל תמיד במחשבתי עולה שאלה אחת שמובילה לשאלות נוספות .
אז למה צוחקים על השונים?
למה לא מקבלים אותם בחברה ?
בנים ובנות שונים זה מזה נכון?
אז למה הבנים לא צוחקים על הבנות?
למה הבנות לא צוחקות על הבנים?
המון שאלות עולות ועולות אך תשובות אין .
אני שונה .
כולם דומים .
רק אני שונה . ככה אמרו לי . תמיד הייתי גבוהה יותר מכולם . תמיד הייתי מלאה יותר מכולם . תמיד הייתי השקטה .
עכשיו, אני עדיין גבוהה , אבל לא יותר גבוהה מכולם . אני ממש לא מלאה , אני אפילו רזה מדי. ועכשיו אני יותר שקטה מתמיד . סגורה עם עצמי כמו בקופסא עם מנעול , שאי אפשר לפתוח . ורק מי שיש לו מפתח יכול להיכנס .

הלכתי לבית הספר , התיק בידי , אך כשניה אחר כך , הייתי מוקפת במעגל של ילדים , תיקי בידם , והם צוחקים . צוחקים שהצליחו לקחת מידי את התיק . צוחקים עליי . חוץ מצחוק ולעג , הם לא דיברו איתי . אף אחד לא דיבר . הייתי לבד , יושבת בכיתה בהפסקות, יושבת לבד בבית ספר , חוזרת הביתה אחרי כל הדברים שנאמרו בבית ספר .. כל יום זה נוסף . נוסף לרשימה של למה לשנוא אותי . רשימה שלדעתי נכונה . אם כלכך הרבה ילדים מאמינים בזה ? ברשימה הזאת? זה אומר שהיא אמיתית . שכל מה שרשום בה אמיתי . עוד יום טיפוסי בבית הספר עבר . ועוד יום טיפוסי בבית צריך להתחיל .
נכנסתי בדלת , מחייכת אל אימי ואחי הקטן בן השש שמשחק בצעצועים בשלווה חיוך מזויף. אוי כמה רק רציתי לחזור לזמן הזה .. בלי הצלקות על הידים, בלי צורך שישפטו אותך , בלי כל החיים שלי בעצם. אם הייתי חוזרת לגיל הזה , הייתי משנה את עצמי , כדי שיאהבו אותי ויקבלו אותי . הורי גרושים משהייתי בגילו של אחי . כלכך צעירה .. אבי נפטר כשלוש שנים אחרי הגירושים , הוא היה בצבא ונהרג . עוד משהו לרשימה של ׳הלוואי שאוכל לשכוח׳ .
המשכתי בדרכי אל החדר שלי . מניחה את התיק בקצה החדר וזורקת את עצמי ביאוש על המיטה . מתי כבר אוכל לצאת מהחור הזה ?! לשכוח את העבר ?! מה יכול לגרום לי לשכוח את העבר ???? אני מנסה הכל .. אני חותכת , כל יום כמעט , אני לא אוכלת , אולי רק כמות מזערית , אני לא ישנה בגלל הסיוטים האלה ! פשוט תגידו לי את התשובה כבר .. כדי שאוכל להגיע למקום טוב יותר ! בלי דאגות .. בלי כאב..
שוב הלכתי לשירותים , שוב את אותה הרוטינה (שגרה) , שוב להכאיב ולפגוע . שוב פעם .. כמו בכל יום . למה הימים לא יכולים להיגמר ? למה הצלקות לא יכולות להבריא ? למה הן חייבות להיות אדומות, ולבלוט כלכך? כך שכולם רואים ? אמא שלי יודעת שאני חותכת , ואוי היא תעשה הכל כדי שאני יפסיק . אבל היא לא עוברת את זה . אם יגידו לי ש׳זה פוגע בי׳ אני רק יגחך . כאילו שלא נפגעתי כבר בעבר מספיק . אני רק מחכה ליום שאני אוכל לראות מהו כאב אמיתי .

בשלב הזה , הבנתי שזה לא יעזור . אני כל יום מנסה . חותכת ומנסה לבדוק . אולי היום זה יעביר את הכאב ? אולי מחר ? אולי עוד קצת וזה יעביר את זה כבר ? אבל כשהכל מתחיל להסתובב והראש מתחיל לכאוב , אני מבינה שזה לא יעביר את הכאב . מניחה את הכלי החד שבידי וחוזרת לחדרי מהשירותים במהירות . שמא יתפסו אותי . פתחתי את הטלפון שלי , מנסה להתעלם מכל ההודעות האלה , הגינוים וההשמצות שלא מפסיקים . הטלפון שלי רוטט ללא הפסקה , אני בודקת את ההודעות . אולי מישהו מגן עלי? אבל לא . כל פעם , כל פעם מחדש , זה משהו שמכאיב יותר מקודמו . מתפרסת על המיטה , נשמתי לאט . מנסה לא להיזכר בשום דבר , כי כל מה שאזכר בו יהיה רע ועצוב . כמו הסיוטים שלי בלילה . אך כמובן שזה לא עוזר . אני נזכרת לאט לאט במוות של אבא שלי. בבית הספר . בכאבים שחוזרים כל יום . בהכל . בכאב ובבזבוז שנקרא החיים שלי . שמעתי קריאה מלמטה שהצילה אותי . ירדתי למטה בצעדי הקטנים והחלשים , נזהרת לא ליפול לפתע . נעמדת מול אימי וזזה באי נוחות כשהיא פתחה את פיה וסגרה אותו מיד . פשוט בוהה בי במבט שפשוט לא היה אפשרי לקריאה . זה יכל להיות אדישות וזה יכל להיות אכזבה . איכשהו מצאתי את שתי הרגשות האלה מתחבאים בעיני אימי . היא העבירה את מבטה אל אחי הקטן והתמים -הפעם רואה את הסדרה האהובה עליו בטלוויזיה , ואז החזירה את המבט אליי בלי להגיד מילה . היא אמרה לאחי ללכת לחדר שלו ולסגור את הדלת . אוי לא .. לא השיחה הזאת שוב .. שוב ושוב היא חוזרת על השיחה הזאת..
מה את חושבת שאת עושה ?!?!?׳
׳ למה ככה לפגוע בעצמך?!?! ׳
׳מה רע בחיים שלך שככה את עושה ?!?!?׳
׳ למה לבוא לפה ככה כשהידיים שלך ככה מול האח הקטן שלך?????׳
׳ את השתגעת?!??! ׳
׳אור , את צריכה להבין..אני לא יכולה לראות אותך ככה ! ׳
׳תתני לי לעזור לך ! ׳
׳נלך ביחד לטיפול , זה יפתור את כל הבעיות שלך ! למה את לא רוצה לעזור לעצמך ???׳

שוב ושוב מתנגן באוזן שלי . ואני לא מקשיבה . רק חוזרת למחשבות שלי כשהיא מגיעה למשפט שמהדהד לי שוב ושוב בראש . המשפט שהיא קבוע חוזרת עליו . ׳ מה רע בחיים שלך???׳ תמיד כשהיא אומרת את זה אני צריכה לאזור את כל השליטה העצמית שלי כדי לא לצחוק . אני לא הולכת להסביר לה . אני גם לא הולכת להתווכח איתה . היא בעצמה אומרת לי שהיא תעשה הכל כדי שאפסיק עם זה לפחות לשבוע .! לכמה זמן מסוים כדי ׳שאראה שזה לא עוזר לי בכלל ורק פוגע בי׳ כמו שהיא טוענת . שום דבר שהוא אומרת לא נשמע לי משכנע כלכך .
״את מבטיחה שתחשבי על זה?״ היא שאלה והנהנתי לא טורחת לשאול מה היא בכלל רצתה .
״מעולה , בואי אנחנו הולכות לקניון״ היא אמרה לא שואלת אותי כלכך . לקחתי סוודר , למרות שהיה סתיו ולא הכי קר כאן בסתיו , אני מעדיפה שלא יראו את הצלקות הארורות האלה שלא רוצות להבריא ורוצות לרדוף אותי כל חיי .
הגענו לקניון ואימי נכנסה לחנות בגדים אחת . משהו שלא עניין אותי כלכך , לכן יצאתי מהחנות בהירות כדי שלא תבחין שהלכתי . התקדמתי בין המון אנשים , משום מה הקניון היה מלא היום . הרגשתי כלכך לא בנוח עם הסוודר . הרגתי שהוא לא מכסה את הצלקות . הרגשתי חשופה משום מה . ההרגשה הכי נוראה שאפשר להרגיש . התחלתי ללכת מהר יותר , לא נותנת לאנשים זמן להביט בי לפני שילכו מדרכי . אך פגעתי במשהו , והוא פגע בדיוק איפה שכל הצלקות שלי היו . אלה של הבוקר כאבו כלכך .. זה כאב בלתי מוסבר שפשוט תוקף אותך ורוצה לשבור אותך להמון חתיכות .. רוצה להרוס את כל התקוות הקטנות של החלמה שהיו לך . כהרגל של בני אדם , התכוונתי מנסה להחזיק את היד שלי ולעצור את הדם והכאב אבל זה פשוט לא עצר .. זה המשיך והמשיך ולרגע התייאשתי ואמרתי לעצמי לעזוב את היד ולתת לכאב להשתלט כי הוא חזק ממני . אבל אז הבנתי שנפלתי על רצפה ושחצי קניון מסתכל עליי עכשיו מתכווצת מכאב אבל לא עושה כלום . משהו שהוסיף להרגשה המעיקה הזאת שתקפה אותי . כולם הפנו את מבטם למקום אחר כאילו לא ראו שום דבר .. כנראה שאני שום דבר . כנראה ? בטוח . ראיתי אנשים עוברים , מדברי ביניהם ולא טורחים להציע עזרה . אני לא רצויה בעולם הפתטי הזה . או שאני זו שפתטית ? שאני בכלל חשבתי שמישהו יציע לי עזרה ? מי כבר יציע לילדה כמוני עזרה ??? הסתכלתי אל האנשים עוברים שוב פעם אחרונה לפני שאקרא לאמא שלי וישקר לה על הסיבה שהיד כאבה לי . אבל ראיתי יד מושטת אליי . מישהו באמת עוזר לי? לקחתי את ידו והוא הסתכל על ידי . צפוי . הוא בטח מאלה שלא יודעים כלום מהחיים שלהם וחושבים שכל זה זה ׳שריטות׳ . ושאין אדם בעולם שיש לו סיבה ׳לפגוע בעצמו׳ .סידרתי את השמלה שלבשתי , מסתכלת עליו לרגע . פנים הנראו מפוסלות , סבך גדול של תלתלים , ולבסוף , עיניים ירוקות – כחולות עמוקות .
״אנ..״ התחלתי לנסות להמציא משהו כשהוא עצר אותי באמצע
״אני הארי , ואת באה איתי״ הוא אמר . התחלתי להילחץ . הוא סחב אותי מהיד , כנראה לא מבין שזה כואב לי , ולקח אותי לקצה הקניון במקום שבו אין אדם .
״את מדהימה , את לא צריכה את כל אלה״ הוא אמר והתחיל לנשק את הצלקות שלי! מה הוא עושה ??? לא ידעתי מה להגיד !
״את לא צריכה את כל זה״ הוא אמר וניגב עם אגודלו את האיפור שהיה מרוח על פניי .
״ואת לא צריכה להרעיב את עצמך״ הוא אמר . מנשק את היד שלי שוב . מאיפה הוא יודע את כל זה ???
״את חזקה מספיק כדי לא לחתוך . את יפה מספיק כדי שלא תצטרכי איפור . ואת רזה מספיק כדי לאכול! את יפה כמו שאת ! אל תחשבי אחרת״ הוא אמר שוב משאיר אותי בפה פעור .
״מ..מי .. אתה ..? למה אנ..חנו פה..?״ שאלתי קצת מבולבלת
״אנחנו פה כדי שצלמים לא יציקו לך . ואני הארי סטיילס״ הוא אמר מסתכל בעיני .
״מה אתה רוצה ממני..?״ שאלתי
״אני יודע איך להעביר את הכאב״ הוא אמר . עיניי נפתחו . הוא .. הוא .. הוא יכול ל..להעביר את הכאב …?
״א..איך..?״ שאלתי בקול רועד
״א..איך מעבירים אותו..?״ הוספתי
״תהיי עצמך״ הוא אמר
״תשכחי מהשאר , תיחיי את הרגע , תרימי אצבע לכל מי שמנסה לעצור אותך, תילחמי . תיהי לוחמת״ הוא ענה לי בפרצוף מעודד . איך זה , שרק פגשתי אותו , ואני כבר מאמינה לו? איך זה שהוא יודע איך להעביר את הכאב ?
״זה לא יעביר את הכאב .. שום דבר לא ..״ מלמלתי
״תתפלאי . אני רוצה שתפסיקי עם החתכים , תאכלי , ותיהי עצמך! זה המפתח ..! רק ככה תעבירי את כל הכאב הזה .. אין לך מה להפסיד״ הוא אמר . מתחיל לגרום לי לשקול את הצעתו .
״איך אתה כלכך בטוח? זה אף פעם לא כלכך קל. תמיד יש קאצ׳ . החיים זה קאצ׳ אחד גדול״ אמרתי .
״אחד החברים כי טובים שלי תמיד אומר שכאב הוא כמו אהבה. הוא נוצר מתשוקה . צריך לבחור בין השניים כדי להפסיק להרגיש את השני. אי פעם חווית אהבה ?״ הוא שאל .
״לא״ עניתי לו
״אם זה אי פעם יקרה , תראי, שאין יותר כאב , רק צלקות . ואותן , את צריכה ללמוד לאהוב . הן חלק ממך עכשיו ואין דרך חזרה . אם את רוצה שזה לא ידרדר , את צריכה להפסיק לפגוע בעצמך״ הוא אמר בביטחון וחיבק אותי .
״למה אתה ככה ?״שאלתי
״איך?״ הוא שאל
״למה אתה נחמד אליי כלכך ? הרי אני אני ! למה אתה ככה, הארי?״ שאלתי אותו מתעניינת מה הוא מצא בי , שדווקא מכולם הוא בחר לעזור לי לקום .
״ראית אי פעם את הסרט ׳תעביר את זה הלאה׳ ?״ הוא שאל. מאיפה השאלה הזאת הגיעה ?
״לא , למה שאלת את זה בכלל?״ שאלתי
״אתה עושה משהו נחמד , ועוזר למישהו במשהו שהוא לא יכל לעשות בעצמו , והוא מעביר את זה לבני אדם אחרים . ככה זה מתגלגל . ולבסוף , בן אדם אחד הפסיד דקה מהחיים שלו , וכל השאר הרוויחו . תשמרי את זה בראש , זה תורך להעביר את זה הלאה״ הוא אמר וחייך אלי .