וואנשוט שירה & הארי:)

עמדתי במקלחת,והחזקתי את בקבוק הסבון כמו מיקרופון.שרתי את השיר:Somebody to love
שיערי הרטוב והחום,נהפך לשחור מהמים.ועל פניי נשפכו מים עם שמפו.כל זה לא הפריע לי.העיקר לשיר!!!
התקלחתי במים קרים,היה חם עכשיו בפלורידה.
בכיה של ג'יין,ילדתי הקטנה בת השנתיים,גרם לי להפסיק לשיר,ולצאת בזריזות מהמקלחת!
אני אוהבת את הילדה הזו בכל ליבי,אני יעשה בשבילה הכל.
נזכרתי באביה של ג'יין,שלא עשה בשבילה כלום.הוא עזב אותי לאחר שגיליתי לו שאני בהריון,ולא משנה שהוא האחראי לכך,הוא אנס אותי!
דמעות שקטות ומלאות כאב יצאו מעיני.הרמתי את ג'יין על ידי,מסתכלת על חדרה הקטן והוורוד שכה התעקשתי שיהיה לה.ג'יין ראתה שבכיתי,ובקול תמים ומתוק שאלה:"אמא למה את בוכה?"
"אוי ילדה קטנה שלי" התחלתי לבכות על כתיפה,צוחקת על עצמי על כך שהילדה שלי היא זו שמנחמת אותי,ולא ההפך."כלום אהובתי,כלום,תחזרי לישון קטנטנה".ג'יין חייכה אלי במבט מבין וזקן,אך בעיניה נראה עדיין אותו הזיק התמים והחמוד של ילדים קטנים,שלא עברו עדיין כלום בחייהם.חייכתי למראה ביתי הקטנה והיפה,שהייתה לבושה בכותונת ורודה עם פרחים.השכבתי אותה לישון,וחזרתי אל הספה.
נזכרתי ביום שבו כלאו את בן,על עבירת אונס.
חלחלה עברה בגופי,מצמררת את כל כולי מאצבעות הרגלים,עד שיערות ראשי.
לחצתי בטעות על כפתוא ה'הפעל' בשלט.לא יועת איך,אבל החדשות נדלקו.וזאת הייתה ההודעה.
חששתי ממנה כמו ממוות:
"בן קורינס,פושע הנכלא בכלא 'אזקבאן' בפלורידה (תזרמו אין לי עוד רעיונות) נמלט היום מבית הכלא,אנו מבקשים מכלל הציבור לפקוח עין,ולדווח לנו על כל מקרה או אדם חשוד.חשוב לדווח שהאדם נעצר בגין אונס,תודה ויום טוב"
לאלאלאלא אין סיכוי!!!
אני מפחדת לא!!!אני לא יכולה להישאר פה,הוא יבוא אליי ומי יודע מה הוא יעשה.
אנחנו חייבות לעבור.חייבות!!!
נעתי בריצה לעבר מחשבי הישן,מדליקה אותו ומקווה שהוא לא יעשה צרות.נכנסתי לאתר של כרטיסי טיסה,וחיפשתי מקום בו בן לא ימצא אותנו.
ישר עלה לי לראש לונדון,הרי לונדון היא מקום יקר,בן לא יעלה על דעתו שהיה לי הכסף לטוס לשם.
קניתי כרטיסי טיסה להיום.הערתי את ג'יין ומהר הכנתי מזוודות לשתינו.במזל הספקתי.
הגענו לשדה התעופה,ומייד לאחר הבדיקות עלינו אל השמיים.

כשיצאנו משדה התעופה היתרו,לא ידעתי מה לעשות,לא וחשבתי על הכל,רק לברוח.
מכונית כסופה ויוקרתית עברה לידי,נער גדול ומתולתל נהג בה.
גיחכתי על צחוק הגורל.הילד הזה בן גילי ותאו מה יש לו.ומה יש לי?
למרבה הפלא הוא נעצר לידי,ושאל,אם אני רוצה לבוא איתו.
לא היו לי הרבה אפשרויות.אז פשוט הודתי לו ונכנסתי למכונית.שמתי עליי את ג'יין ונסענו.
"למקום מסוים?"שאל אותי הנער,קולו היה בסי,ומבטא בריטי נשמע בו.
"לא"עניתי לו חלושות."אז ניקח אותך לביתי".הוא ענה.לא התנגדתי,אין לי עוד לאן ללכת.
"איך קוראים לך?ולילדה הקטנה שאיתך?" הוא שאל."קוראים לי שירה,והילדה הקטנה זו היא ביתי ג'יין".עניתי לו מבויישת.מבטו נח עלי בתהייה,אני יכולה להבין אותו.
מבטו השרה עלי משהו,חשתי שהוא מוכר לי…אני יודעת!!!כן וואלה זה הארי סטיילס!!!
"ובת כמה את?וביתך?"הוא שאל בשנית,לא מציג לי את עצמו.הוא כנראה ניחש שאני מכירה אותו.
"אני בת 19,וג'יין בת שנתיים"עניתי לו,והמשכנו ליסוע בשקט.
לאחר נסיעה קצרה שארכה חצי שעה הגענו לביתו,כך מסתבר.ארמון…
נכנסנו אל הבית המפואר,והוא נתן לי ולג'יין חדר,הודיתי לו ועליתי למעלה,אל החדר.
הרדמתי את ג'יין,ומיד לאחר מכן נרדמתי גם אני.

בבוקר,קמתי.ג'יין עדיין ישנה.הודתי שיש לי קצת זמן חופשי,אול אם הארי קם אני יוכל להכיר אותו.
ירדתי אל הקומה התחתונה,וכמו שקיוויתי הארי ישב שם.
התחלנו לדבר,שיחה סתמית,ומשם זה התפתח.
בסוף,הוא אמר לי משפט,שאני אעריך לכל חיי,וגם אחרי:
"האם היית רוצה לעבור לגור איתי,אני יעזור לך עם ג'יין גם"
"אתה רציני?"שאלתי אותו,יפה מצדו!"כן"הוא ענה לי מייד.
"תודה תודה תודה תודה תודה" אמרתי לו בטון שמח.
"אין בעד מה"הוא נישק אותי.
נשיקה שלא אשכח לעולם!!!