וואנשוט קטיה & הארי העלאה שנייה :)

הדמעות ירדו וירדו, לכלכו את פניי החיוורות והמשיכו במורד גופי.
הדם זרם על ידי, ללא הפסקה, נתתי לו לזרום, הסכין עדיין היתה מוחזקת חזק בידי.
נפלתי על המיטה, סחרחורת עזה תקפה אותי, לקחתי טישו וניגבתי מהר את הדם.
התלבשתי בבגדים רגילים והתאפרתי כרגיל, טונות של איפור, שאף אחד לא יראה שבכיתי
וכמובן שמתי מיליון צמידים על ידי שיסתירו את חתכיי.
השלכתי את הסכין על שולחן הכתיבה שלי ויצאתי לבית הספר.

היה עוד יום רגיל, בנות שיורדות עלייך, בנים שמכים אותך.
אין לי כבר אף אחד לסמוך עליו, חוץ מקלואי חברה הטובה.
רטט הטלפון שלי הקפיץ אותי ממקומי, זו הייתה הודעה מקלואי
"היי קטיה! רוצה לבוא למסיבה היום?" חייכתי לעצמי, אולי תהיה נקודת אור ביום הזה.

התלבשתי בשמלה יפיפייה, הרזון המופרז שלי גרם לי להיראות דיי טוב בשמלה הזאת.
כמובן שממתי מיליוני צמידים.
ויצאתי לדרך.
הבית של קלואי היה הומה מאנשים, מוזיקה נשמעה ברקע.
כהרגלי הלכתי לכיסא מרוחק והבטתי במתרחש.
לפתע גבר מושלם ניגש לכיסא שישבתי בו, תלתליו חומים, שפתיו מרוחות בחיוך מושלם.
הכל הלך כל כך מהר, דיברנו והיה חיבור מדהים. אחר כך יצאנו למרפסת הגדולה ודיברנו עוד קצת ולפתע הוא שאל אותי….
"תגידי למה את כל כך רזה??? ולמה יש לך מיליון צמידים???" הוא הוריד מעט מהצמידים שעל ידי, ניסיתי להתנגד, אבל לא הצלחתי.
הוא ראה את החתכים.
לא ידעתי איך הוא יגיב?.
הוא הסתכל עמוק בעיניי.
ו….נישק אותי נשיקה חלומית, שלא אשכח אף פעם.

היי לכם!
אתם בטח ממש מסוקרנים לדעת מה עבר עליי בכל הזמן הזה
אז ככה:
אני לא אנורקסית יותר
אני לא חותכת יותר :)
אני נשואה להארי ויש לנו תאומות מושלמות
ואני מתה עליו, כי לימד אותי לבחור בחיים
בזכותו אני בחיים