וואנשוט על ליאם

וואנשוט על ליאם

-2/7-
״קלואי! קלואי!״ צעקתי ברחבי הקניון מחפשת את קלואי.
״אוח איפה המטומטמת הזאת. יכולתי לשבת בבית ולחפור בטלפון עים אלי אבל חבל שילדה בת 6 לא יכולה ללכת בעצמה לקניון כדי ליפגוש את וואן דירקשיין הלקה שהיא אוהבת
״קלואי איפה את?!״ המשכתי לחפש את קלואי.

אוקי אים הייתי ילדה אבודה בת שש לאן הייתי הולכת?
היית בוכה במקום -.-
נלך לבדוק במתחם אוכל

התקדמתי למעלית כששמעתי מלא צרחות של בנות. לא יחסתי לזה חשיבות בטח הלהקה הזאת…
ניכנסתי למעלית ובדיוק ניכנס בריצה מישהו עים כובע של הקפוצ׳ון ומשקפי שמש הוא התנשף כיאילו הוא רץ עכשיו ריצת מרתון של איזה 2,500 מטר

״היי״ הוא אמר עדיין מתנשף

״sup?״ הנהנתי עים הראש והוא גיחך ״אתה לא מהלהקה הזאת? וואן משהו?״

״וואן דירקשיין״ הוא תיקן אותי פחות מתנשף

״אחותי מעריצה אותכם״ אמרתי

״אה באמת? היא הייתה מהבנות האלה שרצו אחריי?״ הוא שאל

״לא ניראה לי היא יותר הטיפוס שתחכה שתהיה לבד כדי שהיא תוכל להצתלם ולקבל חתימה. אבל עכשיו איבדתי אותה אז אים אתה רץ או הולך בקניון תזהר שלא לדרוך עליה״ גיחכתי והוא צחק

״היא עד כדי כך נמוכה? בת כמה היא בכלל?״ הוא שאל מחייך (חיוך מושלם