וואנשוט מיקה&ליאם:)

רכבתי על בלו ג'ינס,סוסתתי הלבנה והמדהימה.נמאס לי כבר מהחיים שלי!!!
כל הגוף שלי מלא בחבלות ומכות כחולות,היידיים שלי מלאות בחתכים,אני ממש מתאמצת להיות רזה ואני באמת מאוד רזה,אבל כל הילדים בשכבה שלי מתאכזרים אלי,אומרים לי שאני שמנה…
אני מתגעגעת לחיים הישנים שלי,אבל אני מבינה כבר שהם לא יחזרו.אז החלטתי לברוח.
נמאס לי מהחיים האלה,בת כפר אנגלייה וקטנה,שאין לה פה מה לעשות.

כל החיים שלי היו ארוזים בתיק שנשאתי על גבי,אלבום תמונות מימים שמחים יותר,תמונת הקבר של אחותי,ארנק מלא בכסף,וקצת בגדים.
בטח תשאלו איך יש לי הרבה כסף,אז אני יענה.אני רוכבת בתחרויות,וכמעט תמיד אני המנצחת.
וכל ניצחון שווה כמה אלפי פאונדים…מבינים?

ראיתי באופק כבר את לונדון,שוקקת חיים ומלאה באורות מנצנצים.התשוקה להגיע לעיר הזו גרמה לי לרכב מהר יותר אפילו מאיך שרכבתי עכשיו.הרגשתי את הרוח פורעת את שערותיי בעוז,מעיפה אותם אל פניי ומונעת ממני להגיע אל מחוז חפצי.האצתי בבלו ג'ינס שתדהר מהר יותר,אני לא יכולה לחכות כבר!

כשהגעתי אל לונדון,הבנתי על מה מדברים כשאומרים עיר גדולה.
מלא אנשים הסתובבו ברחובות,בכמויות שלא יכלתי להבחין בכולם.שלטי חנויות שונות זהרו באור ניאון,אלפי נורות קטנות וצבעוניות שמאירות את החשיכה.

ירדתי מבלו ג'ינס,בידיעה שאני הולכת לעשות עכשיו את הדבר הקשה מכל.לתת לה ללכת.
שילחתי אותה לדרכה,את הסוסה שלי.דמעה קטנה ירדה מעיני,מסגירה את רגשותיי.
בלו ג'ינס דהרה אל האופק,ואני הסתכלתי עליה מתרחקת.
אם אתה אוהב מישהו,תן לו ללכת.
וזה מה שעשיתי

הלכתי ברחוב,במטרה למצוא לעצמי מלון שאעביר בו את הלילה.הייתי מאוד עיפה,אז המלון הראשון שראיתי,נכנסתי אליו.זה היה מלון יוקרתי,אך לא היה לי אכפת,כסף זה לא בעיה.
הלכתי דרך אולם המבואה,שהיה מרופד בשטיח אדום ועבה,ויוקרתיות ניכרה בכל מקום.
ניגשתי אל פקידת הקבלה,היא הסתכלה עלי כאילו אני חייזר.הייתי לבושה בג'ינס וחולצה ארוכה רגילה.התעלמתי מהמבט וביקשתי חדר,היא מילאה את בקשתי,שילמתי לה והיא נתנה לי מפתח.

עליתי אל החדר,פתחתי אותו,ונרדמתי…
למחרת בבוקר,כשהתעוררתי.קרן אור חדרה על עיני,והרגשתי כי זה סמל שיהיה לי יום נפלא.
התלבשתי,לקחתי את התיק,וירדתי לאכול ארוחת בוקר.המבחר היה עצום,אך לבסוף בחרתי חביתיות.
התיישבתי בשולחן צדדי,שאמור לשרת משפחות.התחלתי לחשוב על מה שעברתי.

פתאום שמעתי קול של גבר מכחכח בגרונו.הרמתי את ראשי,וראיתי 5 בנים,אחד עם שיער קצוץ שאל אותי אם הם יכולים לשבת איתי,כי אין מקום.הסכמתי,והם התיישבו.כל אחד הציג את עצמו,וגם אני הצגתי את עצמי.הם ניסו לפתח איתי שיחה,אך לא ממש זרמתי איתם,לבסוף,הם הפסיקו את המאמצים,ושקטו.

בסוף הארוחה,כשגמרתי,איחלתי להם בתאבון,ועמדתי לצאת.פתאום לא הצלחתי להוזיז את ידי,ליאם אחז בה,וביקש ממני להישאר.אמרתי לו שאני חייבת לקנות בגדים,ומה הוא אמר?
"אז אני יבוא איתך"
הסכמתי בלית ברירה,ושנינו יצאנו מפתח חדר האוכל.
כשיצאנו מהמלון,אלפי פאפרצי הקיפו אותנו.תמונה מוכרת בראשי,בה אותם החמישייה כיכבו,עלתה,נזכרתי שהם מפורסמים.הוא לחש לי בשקט להתעלם מכל הפאפרצי,ובכוח פילסנו את דרכנו דרך ההמולה.

~לאחר שנתיים~
אני זוכרת שקניתי מלא בגדים,מכל הסוגים!!!
ליאם אמר לי שאני יצטרך הרבה אם אני יהיה חברה שלו…צחקתי מהדרך בה ליאם הפך להיות בן זוגי,היום בעלי…ליאם חייך אלי,החזיק את ידי שנשאה טבעת יהלום גדולה ומנצנצת,ונישק קלות את שפתיי,נזהר על הבטן העגולה והגדולה שלי,שבתוכה היה הבן הבכור שלנו.