וואנשוט לשירזי המדהימה… Harry & Shiraz ♥

עוד יום חדש מתחיל, השמש זורחת בשמיים, ושוב פעם אימי הלכה לעבודה והשאירה לי את מטלות הבית.

~סטופ~
אני שירז, בת שבע עשרה עוד מעט שבע עשרה וחצי, בעלת שיער חום ארוך וגלי, עיניים ירוקות אשר גורמות לדשא הכי נקי להראות מלוכלך, אני גבוהה יחסית לגילי ורזה.

״שירז אני רעבה״ רטנה אחותי הקטנה ושילבה את ידיה, הלוואי וידעתי איך לבשל לה… זה לא שאין לנו, זה פשוט כמו שלכל אחד יש משהו שהוא פחות טוב בו, לי יש את עניין הבישול. למזלי, לפני כמה ימים, מצאתי בעיתון מודעה על קורס בישול. היום בערב כשאימי תחזור מהעבודה אני ילך לשם כדי להתנסות. ״בואי קורלי, אני יביא לך קרונפלקס״ אמרתי כמובן מאליו ומזגתי אל תוך קערה ורודה קרונפלקס צהבהב וחלב קריר. ״שירז, כבר נמאס לי מקרונפלקס…״ אמרה קורל ודחפה את הקערה, כשהיא נשענת על הכיסא בעצבים. ״אל תדאגי קורלי… אני מבטיחה לך שמחר תפקחי את עינייך, ותחכה לך ארוחת מלאכים״ אמרתי לה וליטפתי את שיערה הגולש. ״שירזי, למה את כל הזמן מבטיחה, ובסוף זה אותו הדבר ללא שינוי?״ שאלה בתמימות והסתכלה אל תוך עיניי. ״הפעם זה יקרה, את תראי״ אמרתי והיא העלתה את חיוכה התמים המתוק. ״טוב בואי, אני לא רוצה לאחר לגן היום, כי אנחנו מצטלמים לקראת התמונה של סוף שנה״ אמרה ותפסה בידי כשהיא רצה בהתרגשות ואני נגררת אחריה. ״ביי קורל, אני יאסוף אותך בשתיים״ אמרתי לה ונופפתי את ידי לעברה. כשהיא נכנסה אל תוך הגן נזכרתי ששכחתי למלא את כל הטפסים שהביאו לנו מהקורס. נסעתי מהר אל ביתי כדי למלא אותם וכשהגעתי הביתה הדפים כבר לא היו על השולחן.
חיפשתי אותם בכל הבית ובסוף מצאתי אותם בחדרה של קורל. ״אווי לא… היא ציירה עליהם פרחים ולבבות…״ אמרתי ונאנחתי. ״טוב לא משנה, לא ישימו לב…״ מלמלתי והתיישבתי בסלון. התחלתי למלות את אותם הדפים. כשסיימתי שמתי לב שבאותיות הקטנות כתוב ש׳כל שבוע מביאים אורח שהוא מנוסה בתחום הבישול׳. ״מעולה…״ מלמלתי וחייכתי, נעלתי את נעלי אשר נחו להם בכניסת הבית, וסגרתי את הדלת. כעבור שתי דקות צלצול של הודעה נשמע ברקע, חייכתי וקראתי אותה. ׳היי… אני האורח שיבוא לעזור לכם היום, רק רציתי להודיע שהיום בשש אתם תצטרכו להיות שם…׳.
״אוי נו באמת… כאילו שלא ידעתי״ אמרתי ונסעתי כדי לשלוח את הטפסים.

*****
השעה חמש, נשאר לי עוד שעה אחת פנויה. קורל הסתגרה בחדרה ולא יצאה משם מאז שחזרה מהגן, אולי זה זמן טוב לספר לה על הקורס?
דפקתי קלות על הדלת והיא לא ענתה. ״קורלי? את שם?״ שאלתי ואחרי כמה שניות היא פתחה את הדלת, ונעמדה מולי עם דמעות בעיניה. ״היי… מה קרה?!״ שאלתי והתיישבתי ״שירז? אני לא יודעת כבר מה לעשות אני משתגעת״ אמרה קורל וכיסתה את כל גופה עם השמיכה. ״למה, מה קרה?״ שאלתי בסקרנות והורדתי את השמיכה מפניה הקטנות. ״את יודעת מה זאת אהבה?״ היא שאלה ואני השפלתי את מבטי.את האמת… אף פעם לא חוויתי מה זאת אהבה, באמת. אז אני לא כל כך יכולה לדעת, לא שלא היה לי חבר… זה פשוט שהרגשתי שזה לא זה.
״קורל… את עוד ילדה, שתגדלי את תחווי את זה, יהיה לך את האביר שלך…״ אמרתי וליטפתי את ראשה, אשר היה מונח על הכרית. ״אבל אופק כל היום לידי, וראיתי בסרטים בן ובת שהם כל היום ביחד והם מאושרים בי..חד…״ היא אמרה תוך כדי דמעות, ניסיתי למחות אותם אך הם המשיכו. ״קורלי, את רק בת שש… די תנוחי ואני יכין לך שוקו״ אמרתי והלכתי למטבח, מוציאה כוס צהובה ואת בקבוק השוקו שהיה במקרר. ״קומי אבל…״ אמרתי והחזקתי בידי את הכוס ״שירזי תודה״ היא אמרה ולגמה מן השוקו הקריר והטעים. ״זה בסדר״ אמרתי והלכתי לכיוון הדלת. ״מה זה לאן?״ שאלה בתמימות והסתכלה עליי כאשר עינייה הירוקות נוצצות מהבכי. ״אני הולכת… אמא עוד עשר דקות תבוא״ אמרתי ונישקתי לראשה ״את תקני לי מתנה?״ שאלה וחיוכה אשר חושף גומה קטנטנה התרחב. ״מבטיחה…״ אמרתי ויצאתי מהבית, הולכת לכיוון האוטו הלבן אשר חונה מול הבית. ״תחנה הבאה, תל אביב…״ מלמלתי והתחלתי לנסוע. כל הדרך שמעתי שירים ברדיו וחיוך חושף שתי גומות בצבץ בין לחיי. ״וואו…״ מלמלתי כאשר הגעתי למקום אשר היה ענקי. ״אין צורך להגיד וואו… תכנסי ואז תגידי וואו״ אמר משהו ונעמד מאחוריי וגרם לי להיבהל. ״היי… אני הארי״ הוסיף והושיט את ידו לעברי ״הבהלת אותי… שירז״ אמרתי ולחצתי את ידו. ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בסקרנות והסתכלתי עליו, הוא היה בעל שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות בוהקות. חיוכו היה ענקי, חושף שיניים לבנות וגומה קטנה בצד ימין. ״תכף תדעי…״ אמר והלך. נכנסתי אל הבניין הענקי והתהלכתי במסדרון הארוך, כשנכנסתי לקורס כולם היו לבושים בסינרים לבנים וכובעי שף מצחיקים. ״ברוכה הבאה״ אמר איש שעמד במרכז שיכולתי לזהות שהוא המורה ״ברוך הנמצא״ אמרתי בנימוס, והתיישבתי על הכיסאות ליד כולם. ״את צריכה ללבוש סינר…״ אמר השף ברצינות והגיש לי את הבגדים, לבשתי אותם וכשסיימתי שילבתי את ידיי תוך כדי שהוא מציג את עצמו. ״כמו שאמרתי… אני ניר השף שלכם והמטרה שלי פה, זה כשתצאו מהדלת, אתם תהיו הבשלנים הבאים״ אמר וחייך אלינו כשכולם מחייכים ומוחאים כפיים. ״אז לפני שנתחיל… היום יבוא אורח שיעזור לכם ויכוון אותכם לבשל, הארי?!״ אמר ניר והדלת נפתחה בפתאומיות אשר כל המבטים מופנים אל הארי… ״היי, אז אני הארי כמו שניר אמר… ולפני שנתחיל אני רוצה לספר קצת על עצמי, אם אפשר. אני התחלתי לבשל בגיל שש עשרה בערך, והייתי שף זמני במסעדת ׳ויאגנטה׳״ אמר הארי וכשסיים לדבר שילב את ידיו בבישנות והסתכל עלינו. ״תודה להארי על הנאום הקצר, מוכנים לבשל?״ שאל ניר ואנחנו הנהנו. כולם התחילו לבשל חוץ ממני, שנשארתי להתיישב על הכיסא. ״היי? למה את לא מבשלת?״ שאל הארי והתיישב לידי ״אני… לא יודעת לבשל, כלום לא יוצא לי״ אמרתי ונאנחתי. ״זה בסדר, את יודעת כמה פעמים אני בשלתי ולא יצא כמו שרציתי? אני גם הייתי ככה, וניסיתי עד שהצליח״ אמר והסתכל בעיניי. ״אבל אני לא יודעת…״ אמרתי ועיניו גרמו לי להזכר באחותי הקטנה קורל שעיניה היו ממש כמו שלו, דמעות התחילו לזלוג מעיניי והוא חיבק אותי וגרם לי תחושת ביטחון. ״היי, מה קרה?״ הוא שאל וניגב את דמעותי. ״אחותי, היא…״ התחלתי להגיד אך הוא קטע אותי ״היא?״ הוא שאל והסתכל אל תוך עיניי. ״תמיד חלמתי להכין לה ארוחת מלאכים אבל…״ אמרתי ושוב הוא קטע אותי ״אני חושב שאני יודע מה לעשות…״ אמר וחייך ״מה?״ שאלתי בסקרנות והוא הגיש לי את המספר טלפון שלו. ״תתקשרי אליי היום ואני יעזור לך…״ אמר וקם לעזור לאחת הבנות ״להתקשר אליו? אוקיי…״ מלמלתי באושר וקמתי אל העמדה שלי והתחלתי לבשל מה שאני יודעת… כשהחוג נגמר התיישבתי על הכיסא בזמן שהארי דיבר עם כמה בנות שכנראה ׳התאהבו בו׳. כעבור חמש דקות הם הלכו והוא ניגש אליי ״היי… טוב בואי״ הוא אמר ויצאנו אל מחוץ לבניין והוא התיישב על אחד הספסלים, מסמן לי להתיישב לידו. ״אז… הבעיה שלך היא שאת רוצה לבשל אבל לא יודעת?״ הוא שאל ואני הנהנתי לחיוב. ״אז הרעיון שלי הוא כזה, אבל רק אם את רוצה, הבית שלך קרוב?״ הוא שאל ואני הנהנתי. ״כן… הוא פה בסוף הרחוב״ אמרתי והצבעתי על ביתי. ״אז את רוצה שנלך אל ביתך ואני ילמד אותך לבשל?״ הוא שאל וחיכה לתשובה. ״אממ… עכשיו?״ שאלתי והסתכלתי עליו ״אם את רוצה…״ הוא אמר וחייך אליי ״אממ…טוב״ אמרתי ונעמדתי לידו, כדי לעזור לו לקום והלכנו לכיוון האוטו. ״אז בת כמה את?״ הוא שאל תוך כדי הליכה וניסה להדביק את הקצב. ״שבע עשרה…״ אמרתי ונכנסתי אל האוטו ״רגע… אז אם הקורס ליד הבית שלך למה באת באוטו?״ הוא שאל והסתכל דרך החלון. ״סתם…״ מלמלתי והחנתי את האוטו. ״תרשי לי…״ אמר הארי ופתח לי את הדלת גורם לי להסמיק. ״תודה…״ אמרתי בבישנות, והלכתי לכיוון הדלת, פותחת אותה ונכנסת אל תוך הבית. על המקרר אימי השאירה פתק. ׳שירז הלכנו לבקר את סבתא׳ הסתכלתי על הארי וחייכתי. ״אז מה נבשל?״ הוא שאל ונעמד לצידי במטבח. ״אממ… מה שהיא אוהבת״ אמרתי והסתכלתי עליו בחיוך גורמת לו לחייך גם. ״ומה היא אוהבת?״ הוא שאל וליטף את שיערי החום. ״פיצה?״ שאלתי והוא הנהן ותוך שניות הוציא מצרכים כאילו הוא מכיר את הבית ויודע איפה כל דבר נמצא. ״את תלושי את הבצק ואני יכין את הרוטב אוקיי?״ הוא שאל ואני הנהנתי, הוא ממש חמוד… ״ככה?!״ שאלתי בחיוך והוא הסתכל עליי. ״לא את צריכה לתפוס את הבצק וכמו שמערבבים משקה ללוש אותו…״ אמר ותפס את ידיי מעביר בי צמרמורת קלה ולש איתי ביחד.
הכנסנו ביחד את הפיצה לתנור והתיישבנו בסלון עד שהפיצה תהיה מוכנה. ״אז, כמה זמן את בישראל?״ שאל הארי ובחן אותי. ״בערך מאז שנולדתי..״ אמרתי וחייכתי אליו ״אהה…״ הוא אמר ואז נהיה שקט אבל לא שתיקה מביכה. ״יש לך חבר?״ הוא שאל פתאום והסתכל עליי, הפנתי את מבטי אליו. ״האמת היא… שלא, למרות שהייתי רוצה מישהו שהיה אפשר לספר לו הכל״ אמרתי והשפלתי את מבטי. ״אני כאן… את יכולה לשתף את יודעת״ הוא אמר ואני הסתכלתי בעיניו ״אתה רוצה להגיד לי שאין לך חברה?״ אמרתי והסתכלתי בעיניו. ״אני מחכה לאחת… ואני חושב שמצאתי״ הוא אמר וגרם לי להסמיק. ״מי? הבנות האלה שדיברת איתן מקודם?״ שאלתי ברצינות והוא הסתכל בעיניי. ״לא, היא עומדת כאן לצידי…״ הוא אמר ורכן אליי, מצמיד את מצחי אל מצחו וסוחף את שנינו לנשיקה נעימה.
רעש התנור הפריע לנו. ״הפיצה מוכנה…״ אמר הארי וקם אל המטבח משאיר אותי המומה ממה שקרה. ״זאת הולכת להיות ארוחת מלאכים…״ הוא אמר ותפס בין שתי ידיו מגש גדול ובו הפיצה. ״אני לא מאמינה שאני הכנתי את זה…״ אמרתי והסתכלתי על הפיצה. ״את רואה למה את מסוגלת?״ הוא שאל והניח את הפיצה על השולחן בסלון, הסתכלנו אחד על השניה ואז על הפיצה עד שדפיקה בדלת נשמעה פתאום. ״מי זה?״ שאלתי ופתחתי ״קורלי״ אמרתי וחיבקתי אותה חזק ״יש ריח נעים…״ היא אמרה והלכה לסלון ״פיצה!״ היא צעקה וחבקה את הארי למרות שהיא לא מכירה אותו. הוא צחקק והושיב אותה על רגליו. ״בתאבון…״ הוא אמר והיא לקחה שתי משולשי פיצה מתחילה לאכול אותם מהר. ״קורלי,את זוכרת ששאלת אותי על אהבה? אז אני מצאתי את שלי״ אמרתי ונישקתי קלות לשפתיו של הארי. ״שירזי אני אוהבת אותך…״ היא אמרה לי את המשפט, והוא הדהד לי עמוק בתוך הלב. ״ואני אוהב אותך…״ אמר לי הארי והוריד את קורל מרגליו. ״קורל אני כבר חוזרת…״ אמרתי ויצאתי מהבית שהארי מאחורי מנסה להדביק את הקצב. ״הארי, תודה…״ אמרתי אחרי כמה שניות של שקט. ״אל תודי לי, זה בזכותך״ הוא אמר וחיבק אותי. ״אז לא ענית לי על השאלה… רוצה להצטרף אליי?״ הוא שאל והסתכל בעיניי ״כן…״ אמרתי והוא חיבק אותי ממותניי והצמיד את מצחו אל מצחי סוחף את שתינו אל נשיקה נעימה וטובה ששווה כל רגע בחיים.