וואנשוט ללירוני המהממת Niall & Liron

השעון המעורר צלצל המראה את השעה שבע,"בוקר טוב" מלמלתי והתמתחתי. הלכתי למקלחת במטרה לצחצח שיניים ולשטוף פנים,בזמן שצחצחתי את שיניינזכרתי שהיום בערב יש את התצוגת אופנה שתמיד רציתי ללכת אליה… ירדתי למטה,אמרתי שלום לאימי ויצאתי מהבית. בגלל שאני מתחילה לעבוד בשבע וחצי יצאתי מוקדם יותר כי כל בוקר יש פקקים. כעבור עשרים דקות הגעתי למסעדת 'הננדוס' והתחלתי את המשמרת של הבוקר, "שלום רציתי להזמין דונאטס…" אמר אחד הלקוחות וחייך,מיד נכנסתי למטבח והבאתי לאיש הנחמד את מה שהוא ביקש."היי…" אמר משהו שדיי מצא חן בעיניי, הוא היה בלונדיני והיו לו עינייים כחולות. "היי…"החזרתי וחייכתי, "אפשר בבקשה כנפי עוף ואת המספר שלך?" הוא אמר וקרץ לי,שלפתי מפית ועט והגשתי לו את המספר שלי."ההזמנה שלך כבר תגיע" אמרתי וחייכתי אליו, הוא הסמיק והלך לשבת ליד ארבעה בנים. "ההזמנה שלך מוכנה" אמרתי בחיוך והגשתי לו את האוכל "נו תגיד את זה…" לחש לו אחד הבנים ונתן לו מכה בגב "אממ…מה א..ת עו…שה היום בע..רב?"הוא שאל בגימגום אבל הצלחתי להבין אותו "אממ…אני הולכת לתצוגת אופנהבלונדון" אמרתי וחייכתי "גם אנחנו הולכים!" הוא קפץ ואמר "אבל מה תעשו שם?" שאלתי והם חייכו "הארי…חברה שלו היא אחת מהדוגמניות" מלמל אחד שהיה עם עיניים כחולות ושיער חום. "או..קי?" מלמלתי וניגשתי לנקות את השולחן ממול "קחי…" אמר בלונדיני והגיש לי פתק ובו 'דרך הגב לא קוראים לי בלונדיני…אני נייל (:' היה כתוב בפתק. קיפלתי אותו והשפלתי את מבטי אל הרצפה "זה בסדר…אל תתביישי" הוא אמר וחיבק אותי,"ביי נייל…" אמרתי והם יצאו מהמסעדה לא לפני שנייל נתן לי טיפ. כעבור חמש שעות סיימתי את המשמרתוצלצול ההודעה נשמעה ברקע 'נייל:מחכה לראות אותך…' 'לירון:גם אני אותך…' שלחתי לו וחייכתי, אף פעם לאהתרגשתי ככה… עוד מהודעה, בכלל. נסעתי הביתה וחייכתי, זה הולך להיות הערב הכי מושלם בחיי! "לירון…אבא שלך ואני נוסעים היום למסעדה ואת תצטרכי לשמור על אחותך הקטנה" אמרה אימי ואני הנהנתי עד שנזכרתי שהיום בערב אני נפגשת עם נייל… "אמא,אני לא יכולה לשמור על אופק" אמרתי והסתכלתי עליה "למה?" היא שאלה אותי והסתכלה עליי במבט לא מבין, "כי…אני לא יכולה!" אמרתי וניסיתי להתחמק "אז ה'לא יכולה' יהפוך לכן יכולה…" אימי אמרה ושטפה כלים "אמא…" רטנתי ושילבתי את ידיי "לירוני…" אמרה אימי והסתכלה עליי, "טוב אמא" אמרתי בחוסר ברירה והלכתי אל חדרה של אופק,אחותי הקטנה. "לירוני!" היא צעקה וחיבקה אותי חזק "היי אופק…" אמרתי מבואסת והיא הסתכלה עליי במבט לא מבין, היא היחדיה שאני מספרת לה דברים כאלה… "מה קרה לירוני?" היא שאלה והסתכלה עליי, מי היה מאמין שילדה בת שבע תבין אותך… "אמא בקשה ממני לשמור עלייך…" אמרתי ונאנחתי "למה כל כך גרוע איתי?" היא שאלה וצחקה "לא…פשוט היום בערב,אני הייתי צריכה ללכת לתצוגת אופנה" אמרתי והשפלתי את מבטי "אה…אני מצטערת לירוני" היא אמרה והסתכלה עליי במבטה התמים "זה בסדר…" אמרתי אחרי כמה שניות וחייכתי. "אני תכף חוזרת…" אמרתי והלכתי אל חדרי כדי לסמס לנייל שכנראה אני לא יגיע, "זה כבר לא היום הכי מושלם" חשבתי בליבי והשפלתי את מבטי. 'לירון:אני לא יבוא בסוף…' שלחתי לו ושמתי את הפלאפון על השידה, 'מה?למה?!' הוא שלח ואני לא ידעתי מה להגיד לו, אחרי כמה שניות הוא התקשר אליי ואני הסברתי לו שאני צריכה לשמור על אחותי הקטנה "אז מה הבעיה? אני מוכן לא ללכת לשם עם הבנים…" אמר נייל ואני לא ידעתי איך להגיב, הוא כזה חמוד שהוא מוותר על התצוגה בשבילי. כעבור כמה שניות עלה במוחי רעיון "אולי תבוא אליי?" שאלתי וקיוויתי שהוא יגיד כן, "אממ…כדי לשמור על אחותך?" הוא שאל ויכולתי להרגיש שהוא מחייך, "אם אתה רוצה…" אמרתי לו וחיכיתי לתגובתו "אני אשמח" הוא אמר ומהצד השני שמעתי שהבנים שישבו איתו היום מתלחששים. "טוב אז…" התחלתי והוא המשיך "ביי…" אמר וניתק. הלכתי אל חדרה של אופק והתיישבתי על המיטה, "לירון למה את מחייכת?" שאלה אופק והסתכלה עליי במבט שואל "אממ…איך אני ינסח את זה?נייל בא לפה היום!" צעקתי מההתרגשות והיא צחקה, "מי זה בייל?" היא שאלה והרימה גבה "נייל! וזה עוד אחד מחבורה מושלמת…" אמרתי ועצמתי את עיניי שכולי מחוייכת, "את עוד פה?! את צריכה להיות יפה היום!, כמו תמיד…" אמרה אופק ולקחה את המחשב נייד מהשידה, "צודקת…עשר דקות אני פה!" צעקתי ונכנסתי מהר אל חדרי, מוציאה ממנו את כל הבגדים היפים שהיו בו. רצתי חזרה אל חדרה של אופק עם כל הערימה "מה זה פה? מכבסת שלג?" שאלה וצחקה "דיבורים אחר כך…זה או זה?" שאלתי אותה והיא הצביעה על השמלה הורודה, "את רק נפגשת איתו לא מתחתנת…" היא אמרה וגלגלה את עינייה בזמן שאני בוחנת את השמלה הורודה שהיא בחרה לי, "בייביליס או פן?" שאלתי אותה והיא נאנחה "בייביליס…" היא אמרה כמובן מאליו תוך כדי שהיא משחקת במחשב, "הייתי פה…" אמרתי ונכנסתי אל המקלחת, פותחת את הברז כדי לבדוק אם יש מים. התיישבתי באמבטיה וחשבתי על היום הזה, נייל היה כל כך נחמד אליי היום…
*****
~נקודת מבט נייל~
צלצלתי בפעמון ביתה,אוחז בידי זר פרחים קטן ושוקולדים. "מי זה?" היא שאלה מאחורי הדלת ופתחה אותה… "היי…" אמרה בקולה המתוק וסימנה לי להיכנס לביתה. היא כל כך יפה,היא בעלת שיער חום ארוך ועיניים חומות בוהקות, לגופה היא לבשה שמלה ורודה וצמודה שמתאימה בול לגופה השזוף. "זה בשבילך…" אמרתי מושיט לה את הזר והשוקולדים "זה מקסים" היא אמרה והריחה את הפרחים מניחה אותם על הקנקן שבשולחן. התיישבנו בסלון והסתכלנו אחד על השני בלי לומר מילה. "אממ…אולי נראה סרט?" היא שאלה לפתע והחזיקה בידה את הסרט 'טד'. "מתאים לי…" אמרתי וחייכתי, היא שכבה על הספה ושמה את ראשה על רגליי שאני מלטף את שיערה החום "יש לך ריח טוב…" אמרתי לה והיא הסמיקה,"גם לך" היא החזירה בחיוך והפעילה את הסרט…
באמצע הסרט היא הלכה לבדוק מה עם אופק "נייל?" היא שאלה ונעמדה ליידי "קרה משהו?" שאלתי ונעמדתי על רגליי "איפה אופק?" היא שאלה בלחץ והתחילה לחפש אותה, "אני יחפש בחוץ ואת בבית…" אמרתי ויצאתי אל מחוץ לבית,איפה לא חיפשתי? בפארק,בחצר, אצל השכנים אבל היא לא הייתה בשום מקום "נייל?" היא צעקה ורצה אליי בוכה "מצאת אותה?" שאלתי לחוץ והיא בכתה על כתפי "אם חטפו אותה?" היא שאלה ויכולתי להרגיש שהיא הייתה בלחץ. "אל תדאגי…" אמרתי וחיבקתי אותה תוך כדי שאני מלטף את גבה "אופק?" התחלנו לקרוא לה ולחפש אותה בכל מקום אפשרי בעיר. אך היא לא הייתה בשום מקום "לירוני!" היא צעקה פתאום וחיבקה אותה, "איפה היית?" שאלתי אותה והיא צחקה "מה?הייתי אצל חברה שלי…" היא אמרה והסתכלה עלינו "יכולת להודיע…" אמרה לירון וחיבקה אותה חזק,"שתתפני תודיעי לי…הכנתי לך משהו" אמרתי לה והתיישבתי על הספסל "אופק תשארי בבית אני תכף אחזור…" היא אמרה לה ואופק נכנסה הביתה "מה הכנת לי?" היא שאלה וחיבקה אותי מאחורה "תכף תדעי…" אמרתי לה והלכנו אל השביל שליד ביתה "קחי…" אמרתי לה והגשתי לה קופסא קטנה "מה זה?" היא שאלה ופתחה, "אהבת?" שאלתי אותה בזמן שהיא מביטה בקופסא המומה "זה…זה מדהים!" היא אמרה ונשקה ללחיי "אף פעם לא נתנו לי צמיד חברות…" היא אמרה וענדה את הצמיד על ידה, "אז מה את אומרת?" שאלתי אותה והסתכלתי בעינייה "מה אני אומרת?אני אומרת את זה…" היא אמרה ונישקה את פי בנעימות…אני אוהב אותה! כל יום שאני הייתי הולך לננדוס הייתי רואה אותה ומעלה את החיוך מחדש,סוף סוף היא שלי…רק שלי!