וואנשוט לירון&נייל.מקווה שתאהבי

סיבוב,ועוד סיבוב,ועוד סיבוב,ועוד סיבוב…כמה אפשר???
הכל בשביל להופיע בהופעה מטופשת של החוג…הופעת סיום.
עם כל הכבוד,די,הם כבר הפכו אותנו לרובוטים.אוףףףףףףףףףף!!!
לא נורא,לפחות המופע יהיה מדהים:)

נגמר השיעור.הלכתי באיטיות,מותשת מהשיעור שעבר עלי.
גמעתי בשקיקה את בקבוק המים הכחול שלי,עד שהמים נגמרו.
החלטתי להעלות את המצב רוח בעזרת קצת קניות.
הלכתי לחנות המתמחה בנעלי פוינט,ובמשך שעה נוספת,בחרתי את הנעליים המתאימות לי.
קניתי לי גם כמה עוגיות,סתם כדי שיהיה מתוק בפה.
הגעתי הביתה,התקלחתי,והלכתי לישון כשכל שריריי דואבים.

כשהתעוררתי למחרת בבוקר,הלכתי להכין ארוחת בוקר,שכללה לחם שאפיתי עכשיו,חביתה,וסלט.פתאום נשמעו דפיקות על דלת ביתי.
פתחתי את הדלת,שהייתה עשויה מעץ בהיר.5 בנים,חתיכים ברמות על!!עמדו שם,בראשם עמד ילד בלונדיני,ואפיו היה מורם כלפי מעלה כמו מכרסם קטן.

"שלום"הוא אמר.והציג את עצמו בתור נייל.כמובן שאני ידעתי מי אלה,מי לא?אבל בכל זאת זרמתי עם ההצגה…"הי"עניתי לו באדישות.הוא הציג את שאר הבנים:לואי,הארי,ליאם וזאיין.
"תגיד אתה חושב שאני לא מכירה אותכם?לואה,האזה,ליאמו,ודיגיי מאליק פחחחחחח" אמרתי לו בעודי צוחקת."אז תודה לך שגרמת לי לעשות לעצמי בושות,אה כן,ותודה שאת נותנת לנו להיות אצלך"הוא ענה לי,סומק החל לפרוח בלחיי,אך עדיין אמרתי לו "אין בעד מה".

הבנים פשטו לי על הבית,זאין לסלון.הארי לחדר שלי!פאק התחתונים,עליתי במהירות אל הארי,שהתעניין מאוד בחזית הרקמה שהייתה שתולה במגירתי,זיכרון מימים עברו…לקחתי לו את החזייה והוצאתי אותו מהחדר.לואי היה בשירותים,ובכנות,פחדתי.
ליאם נשכב על הספא,ונייל…הלך למטבח,עכשיו הבנתי למה האף שלו היה מורם למעלה…

"תגידי,יש סיכוי שאת נותנת לי משהו לאכול?"הוא שאל אותי."בטח"עניתי לו,והגשתי לו את ארוחת הבוקר שלי."תודה רבה" הוא אמר בנימוס והפליט אליי חיוך מתוק.
הרגשתי כיצד אני מתחילה להתאהב בו…צפיתי בו אוכל בתאבון את הארוחה,ורק נהנתי לראות אותו נהנה.כשהוא גמר,הוא שם את הצלחת בכיור,וניגש אלי.

"אז…"הוא התחיל לומר."כן?" שאלתי אותו."מה את עושה בחיים?"הוא רצה לדעת."את האמת אני לא עושה כלום,אבל אני רוקדת,אם אתה רוצה אתה יכול לבוא למופע הסיום בעוד שבועיים"עניתי לו.
"את מזמינה אותי?","כן".

~במופע הסיום~
הייתי לבושה בבגד גוף לבן וחצאית טוטו,נעלי הפוינט החדשות שלי היו קשורות ומוכנות על רגליי.
מוזיקת הפתיחה של הריקוד שלי החלה להישמע,התחלתי להילחץ במקצת.
הלכתי אל הבמה כבדרך הריקוד,ומייד סקרתי את הבמה,כדי לבדוק אם נייל הגיע.התאכזבתי לראות שלא,אך המשכתי לרקוד.בעצב,אבל המשכתי לרקוד.

נגמר הריקוד,יצאנו אל מאחורי הקלעים,המורה בירכה אותנו והתיישבנו.נייל לא הגיע,הייתי עצובה.
בלי שאף אחד יראה,עזבתי את המקום שלי,והלכתי לפינה החשוכה שבקצה האחורי,שם אף אחד לא יראה או ישמע אותי.הלטתי את פני בתוך ידי,והתחלתי לבכות.מזל שהאיפור ששמתי נוגד מים.
בכיתי ובכיתי.

בלי ששמתי לב מישהוא התקרב.צל גדול נפל עלי,הרמתי את פני כלפי מעלה,נייל.
"אל תבכי" הוא אמר לי בטון מלטף."היית מדהימה"הוא אמר לי שוב.חיוך מאושר התפרס על פני,ניסיתי לקום,ונייל הושיט אלי את ידו בעזרה."תודה"אמרתי לו בחיוך."תודה לך"הוא אמר לי וקירב אותי אלי,ובתנועה אחת פשוטה,נישק אותי."חברים?","חברים" עניתי לו,והוא לחץ אותי אליו,לחיבוק חם וגדול.חייכתי לעצמי,שמחה עד השמיים."בואי,גם הבנים רוצים להגיד לך",הוא אחז בידי,והלכנו אל הבנים.כולם הסתכלו על ידינו,ושאלו"יש לנו פה זוג חדש?".
"יש"