וואנשוט ליום האהבה כפי שהבטחתי ♥

http://www.youtube.com/watch?v=xGPeNN9S0Fg&list=RD022Bw_rHx31p4 טוב אם איך לא אני כבר ממליצה על השיר הזה אוי כבר לפני שהתחלתי לכתוב באלי לבכות על הוואנשוט
הזה >< תעשו לופים של השיר :))

"אני אוהבת אותך …" אמרתי מצפה לתשובה , זה יום האהבה היום , התאמנתי מול המראה , אני יודעת שאני והארי לא חברים , אבל כל כך הרבה זמן שאני מרגישה אליו משו …
החלטתי נכנסת אל תוך השימלה לא ממש בטוחה בעצמי , היא הייתה אדומה , עם ניצוץ של חגורת כסף הקשורה על המותן שלי , לא אני לא מלכת היופי , לא אני לא הכי יפה בעולם , אבל אני כל הזמן שומעת איך הארי מחזק אותי , אומר לי שאני מושלמת בשבילו , הוא זה שהוציא אותי , מכל הדיכאון , מכל הפחדים , החרדות , הרצון למות , הרצון לא לחיות יותר בעולם המר , האכזר , הכואב הזה , שמת רק למצוץ את הדם האדום שלך , שתראה שכואב לך מפנים .
הבטתי בחלון , השעה כבר 8 בערב , זוגות זוגות של חברים מתהלכים ברחוב , זוגות זוגות של חברים , מתנשקים , כי זה היום שלהם , היום בשביליהם להראות כמה הם אוהבים אחד את השני , כדי להראות לעולם שהאהבה עוד קיימת , שהאהבה עוד חיה .
נכנסתי אל האוטובוס , אנשים מסתכלים עליי , לבד , לבושה בבגדים כל כך מרהיבים , היסתכלו עליי כמו אל מסכנה , בערב חג שכזה לבד .
הרגשתי נורא , נעצו בי מבטים , אך הייתי רגילה לזה , תמיד הייתי רגילה לזה , לכל מקום שהלכתי תמיד היו יותר טובות מעליי , תמיד היו רבים איתי , מקללים אותי , מחכים ליומי האחרון שיבוא ויחגגו על זה שאני עוד לא קיימת ..
תמיד רציתי להיות מישי אחרת בעולם הזה
אבל ?! למה דווקא אני נדפקתי להיות אני ?!
המחשבות לא הפסיקו להיתרוצץ במוחי , נער אחד הנראה בגילי היתיישב לידי , רואה שאני מחזיקה בפרח הוורד , מבואסת כל כך לא מאמינה שאני הולכת לעשות את המעשה הזה .
"את לבד ? , אני מניח שאני אוכל לבלות איתך את היום " הוא אמר , מביט בי בוחן אותי , הוא חייך אליי עם חיוך מנחם , כאילו הוא מנסה לרחם עליי .
הדמעות כבר היתחילו לזלוג , חשבתי על תגובתו של הארי , ועל מה לעזאזל הוא יחשוב שיראה אותי ככה , כמו איזו מפגרת , נואשת לאהבתו .
לא עניתי לנער , הוא שם לב , הוא רק חיבר לאוזניו זוג אוזניות לבנות , אני המשכתי לבכות , זה היה יום קודר , מזג האוויר דעך , כאילו סימל לי שלא הייתי צריכה לעשות את זה .
האוטובוס עצר על התחנה האחרונה , ירדתי ממנו , הייתי כולי רטובה מן הגשם האכזר שלא ריחם עליי כלל וכלל , תמיד ציפיתי לאהבה , אך היא לא באה מעולם , כמה שחיכיתי שהאביר הנחשק יגיע על הסוס הלבן … כן כמו שמספרים באגדות , שהוא יגיע .
הייתי תמיד חושבת על המראה שלי , על כמה שאני מכוערת , על כמה שהם צדקים , על איך שמרחמים עליי לא רציתי את זה אפעם , לא ביקשתי את זה .
העתי אל פתח ביתו של הארי , הסתכלתי במראה , הנצצה בצד דלתו של הבית , הייתי נראית נורא ,אין פלא שכל האנשים היסתכלו עליי , ריחמו עליי , אך החלטתי לא ליפול , ידעתי שהיום זאת גם ההזדמנות שלי .
דפקתי על הדלת , רועדת מקור , לא מצליחה אפילו להוציא מילה מפי , אחריי חמש דקות ראיתי את הארי עומד עם טוקסידו , הוא היה כאילו מוכן ליציאה , קפאתי מקור , עיניי נצצו מבליגות עוד דימעה ועוד אחת כאשר ראיתי מישהי עם עיניים ירוקות ושיערה הגולש על כתפייה , האודם החושף את שורות שינייה , היא נראתה מושלמת
הבטתי בהארי , פרצתי בבכי , הארי לא הבין , ישר רצתי משם
כנראה שהאביר לא יגיע אפעם כי זאת אני , זאת אני , שרק השירים ישארו מחזקים אותי .

וואווו :כל זאת אני מרווה שאהבתן מחר יעלו עוד וואנשוטים לבנות שביקשו
יום אהבה שמח לכולנו !!