וואנשוט ליאם & קרטר (חלק 2) ארוך ביותר!

"ליאם תכיר את קרטר.." אמר לי הדוקטור.
ראיתי אותה.
נערה יפייפה.
נראית כמו מלאך.
קמתי ממקומי והתקרבתי אליה והיא פשוט נבהלה והסתתרה מאחורי הרופא(אין לי כוח לכתוב את המילה הזאת דוקטור דוקטור שוב ושוב כי זה מעייף…)
הסתכלתי על הרופא במבט של למה זה קרה…
"היא קצת מפוחדת מאז התאונה אז תהיה זהיר איתה וגם בגלל הפיצוף מיתרי הקול שלה נפגעו אז היא לא יכולה לדבר.. בהצלחה ולהתראות." אמר הרופא ויצא מהדלת.
רק אני והיא נשארנו.
התקרבתי אליה לאט לאט ואמרתי: "אין לך מה לפחד… אני לא אפגע בך אני מבטיח…"
היא ניסתה להגיד משהו אבל כלום לא יצא מפיה.
(היא כאילו דיברה אבל לא יצא שום קול. תדמיינו שאתם מנסים לדבר אבל לא מצליחים.
השפתיים שלכם זזות אבל שום קול לא יוצא… אני בעצמי ניסיתי ונשברתי אחרי 5 שעות…)
לא התרכזתי בעובדה שהיא לא יכולה לדבר אלה בשפתיים המדהימות האלה שאני כול כך רוצה לנשק אבל אני לא יכול…
עמדתי לנשק אותה אבל רק דבר אחד עצר אותי.דניאל.
אם היא תגלה את זה אני אבוד…
בהיתי בה ונעצרתי כי היא ניערה אותי לבדוק אם אני בסדר.
"אני בסדר אין לך מה לדאוג…"
ושוב… היא דיברה בלי קול…
"אה שחכתי שאת לא יכולה לדבר…."
הבאתי לה מחברת לבנה עם טוש שתכתוב בו.
"תנסי עכשיו…"
היא כתבה על הפתק:
"אני שמחה שאתה בסדר ואת שמי אתה יודע אבל אני לא את שלך…"
"אה אופס איזה נימוסים יש לי…
אני ליאם נעים לכיר אותך קרטר…"
"גם אותך… למה בהית בי?" היא כתבה
"כייי…. שאלו אותי… בריאיון אחד… שאלה על הפחד שלי מכפיות ואני נזכר למה אז אני…" אמרתי לאט כי ניסיתי למצוא בראש מה לומר לה…
היא עשתה לי סימן עצור עם היד וכתבה:
"הבנתי… אם אתה לא רוצה לספר לי דברים שאתה לא רוצה שאני אדע זה בסדר…"
"תודה את מקלה עלי…"אמרתי
"אין בעד מה ליאם…" היא כתבה..
"אז למה שלא תספרי על עצמך?"
לקח לה זמן לכתוב את הכול אבל היא הסתדרה..
"אז ככה:
קוראים לי קרטר ואני בת 17 אני גרה פה בבריטניה לומדת בתיכון איסט היי שבו הייתה התאונה..
ואני אוהבת לנגן בפסנתר ולשיר קצת ואני מעריצה של הלהקה שלכם…
ואני די צורחת בלב שלי שאתה פה לידי במרחק נגיעה…
וזהו…
מה איתך?"
"אז היי כמו שאת יודעת אני ליאם ואני בן 19 וכן אני בלהקת וואן דיירקשן ואני מפורסם.
אני מזל בטולה ואני נחשב לחכם שבחבורה.
אני אוהב לבלות ולהנות ולשיר במיוחד.
אה וגם יש לי…חברה שקוראים לה דניאל…"את החלק עם דניאל היה לי קשה להגיד.
"אה…. נעים לכיר אותך…" היא כתבה והניצוץ בעייניה נעלם…
"אז בואי החוצה… הבנים והבנות שהם בחרו בטוח רוצים להכיר אותך…
לואי והארי לקחו משהי בשם מיקה,וזאיין ונייל לקחו משהי בשם אנסטסיה משהו כזה?…"
היא הופתעה והתחילה לרשום בטיל:"מיקה ואנסטסיה הן החברות הכי טובות שלי! מעניין מה איתן…
בטוח שלא במצב מאובס כזה שאתה לא יכול לדבר ואתה חייב לתקשר עם נייר וטוש…"
"למה זה מבאס?את מדברת עם נייר וטוש עם ליאם פיין החתיך…"(הלוואי!)
"זה כבר משהו אחר…."רשמה.
"אז בואי נצא כבר."
משכתי אותי החוצה עם המחברת והטוש וראיתי את כולם בחוץ.
ראיתי את זאיין ונייל עם אנסטסיה

אנסטסיה:
גבוהה עם שיער חום ערמונים כזה עם 4 פסים בשיער של חום בהיר מאוד שמדגיש לה את העיינים שהן גם חומות. ויש לה החלקה כזאת לתמיד…
היא נחמדה ומאוד מצחיקה…
היא אוהבת בדיחות וכמו קרטר,
דיירקשנית!
מסתגלת בקלות למקומות ואופי וממש חברה נפלאה..

בחזרה לסיפור:

הם צחקו וחייכו.
במיוחד נייל. נראה לי שהוא מאוהב…
וגם ראיתי את הארי ולואי עם מיקה….

מיקה:
גבוהה(כן כולן שם חבורה של בנות גבוהות…)עם שיער שטני. בילדות שלה הוא היה בלונדיני אבל הוא התכהה בכיתב ג' ועכשיו יש לה פסים כאלה של בלונדיני… בערך 4-5…
זה ממש יפה…
יש לה עיינים כחולות-אפורות אבל לדעתי(ליאם)הם יותר כחולות….
היא אוהבת לשמוע בדיחות וחולת וואן דיירקשן והיא מתה על גריז ועל הצבע אדום!
ובמיוחד דברים ישנים…
מוזיקה ישנה,בגדים ישנים,סרטים ישנים…
קיצר הבנתם…

בחזרה לסיפור:

היי זה ליאם! אמר זאיין ורץ אלי..
ומרוב המובן מאיליו קרטר התחבאה מאחורי ופחדה ממנו ומכולם אפילו מחברות שלה..
"מה הסיפור איתה?"שאל זאין.
"היא קצת מפחדת מאז הפיצוץ אז צריך להתקרב אליה לאט ולא להבהיל אותה זאין!"
"אופס סליחה…" זאין התנצל בפניי
"אתה לא חייב לי התנצלות אלא לה!" הכרחתי אותו.
"אני מצטער אם הבהלתי אותך… לא ידעתי שאת פוחדת בואי אני לא אפגע בך…." אמר זאין לקרטר

~נקודת המבט של קרטר~
אני מצטער אם הבהלתי אותך…לא ידעתי שאת פוחדת בואי אני לא אפגע בך…"אמר לי זאין.
בכול זאת פחדתי והסתתרתי מאחורי ליאם.
ליאם הסתובב אלי ואמר לי:"זה בסדר הוא באמת לא יפגע בך…הוא החבר הכי טוc שלי אני מכיר אותו.."
הקשבתי לליאם ובטחתי בו כי התחלתי להכיר אותו וזה כמו חלום שהתגשם והקרבתי לזאין והסתכלתי לו בעיינים.
לקחתי את המחברת ורשמתי:
"מצתערת על מקודם ואני קרטר נעים להכיר אותך זאין…"
"למה את לא יכולה לדבר?"
"כי מתרי הקול שלה גם נפגעו והיא לא יכולה לדבר…"ליאם הסביר לו.
"אה…. טוב נחייה עם זה…" זאין אמר
חייכתי והסמקתי.
זאין החזיק לי את היד וגרר אותי לשאר הלהקה למיקה ואנסטסיה.
"קרטר!" מיקה צרחה שכראתה אותי.
נבהלתי ושוב הסתתרתי אבל הפעם מאחורי זאין.
"אוי סליחה שחכתי…"התנצלה מיקה.
"זה בסדר אל תדאגי כולנו פה לצידך ואנחנו לא נפגע בך…" זאין הרגיע אותי.
"אוקי…"כתבתי.
"אז סבבה בואי ותכירי את כולם!"
זאין הכיר לי את כולם עד שהגענו למיקה ואנסטסיה.
"אוקי עכשיו אתן יכולות לקפוץ עליה אבל לאט!" הזהיר אותם הארי.
מיקה הלכה לאט לאט ואז חיבקה אותי חזק וגם אנסטסיה.
"אוקי אחרי כול ההכריות בואו,נלך לוילה שלנו." אמר נייל
"וילה?!"צעקו מיקה ואנסטסיה.
"כן…" ענה לואי.
"אני אתחיל להתרגל לחיים האלה…." כתבתי.
כולם צחקו בקול.
נכנסנו ללימוזינה והכרתי איש ממש נחמד ששמו פול.
"אז אני מבין שאת קרטר המפורמסת?" אמר פול בציניות
"כן,כן,זאת אני.." כתבתי.
"שמעתי שאת לא יכולה לדבר. כשליאם אמר לי את זה בטלפון חשבתי שהוא צוחק אבל עכשיו שאני רואה שזה נכון אני מבין למה הוא היה כול כך מודאג…" צחק פול
"באמת?"כתבתי והסתכלתי על ליאם.
הוא היה די מובך וכול הפנים שלו היו אדומות מסומק…
"אם כבר תדבר על מתי שהוא נגמל מחיתולים על הדרך להביך אותו…." אמר זאין.
כולנו צחקנו. טוב חוץ ממני אני לא יכולה אבל התפעתי מצחוק מבפנים!
הגענו לוילה הגדולה הזאת.
היא לא וילה, היא אקסטרה לארג' וילה!
שם בפנים הייתה גינה ענקית עם מלא דשא ובריכה כיסאות שיזוף וכול השאר…
מבפנים היה ארמון ממש!
כול הבית היה צבוע בלבן!
ספות ענקיות ומטבח עם כול החידושים.
פלזמה ענקית עם כול הערוצים ותוספות ומה לא!
"זה החדר שלך קרטר.."אמר זאין ופתח לי דלת לבנה(כמובן..)
ונפתח על פני חדר ענק עם פזמה ומיטה גדולה ושטיח וספרים ועוד מלא מלא דברים!
נדהמתי וזאין לא היה מופתע…
"ענק נכון?" זאין אמר.
"ברור!" כתבתי.
הוא קרא את מה שכתבתי והסתכל בעייני.
נפלתי בעייניו ונראה לי ש…התאהבתי.
אהל יש לי בעיה קטנה שיכולה די להרוס הכול…
~המשך יבוא~