וואנשוט לאופירי המהממת Harry & Ofir ♥

השעה כבר מאוחרת,והוא לא פה. "איפה הוא יכול להיות?" שאלתי בליבי וחייגתי אליו שוב ושוב,צליל ההמתנה נשמע ברקע והתקליט שוב חוזר על אותו משפט. אני מתחילה לדאוג…
הוא הלך לאולפן מהבוקר ולא חזר עד עכשיו,אולי הוא אצל נייל?או זאיין?.אני לא יודעת כבר מה לחשוב,אם קרה לו משהו? המחשבות רק החמירו את המצב. התהלכתי בבית כדי למצוא פתרון והחלטתי לנסות לבדוק אם הוא אצל אחד הבנים,"הלו?" שמעתי את קולו העייף של זאיין "זאיין?איפה הארי?" שאלתי אותו וקיוויתי שהוא ידע… "את האמת? מה שאני יודע זה שהוא היה צריך להיות בבית כבר לפני כמה שעות…" הוא אמר ופיהק "עוזר לי מאוד…" מילמלתי והוא צחק "טוב…לא נחזיק אותך עוד הרבה,לילה טוב" אמרתי לו "לילה טוב…בהצלחה עם החיפושים אחר הארי" אמר זאיין וניתק. התקשרתי גם לנייל ליאם וללואי אך גם הם לא ידעו,מה כבר אפשר לחשוב?. התקשרתי לג'ונתן,חבר טוב של הארי… "הלו?" הוא שאל כמה פעמים וניסה לגלות מי עומד בצד השני של הקו "ג'ונתן?זאת אופיר…" אמרתי לו והוא ישר זיהה אותי ושאל אותי המון שאלות "כן הכל בסדר עם אמא שלי…תגיד?אתה יודע אולי איפה הארי?" שאלתי אותו והוא חשב לרגע וענה "אני חושב ש…רגע,אני והוא טיילנו קצת ואז הוא אמר שהוא הולך ל…" בא להגיד אך קטעתי אותו "ל?…" שאלתי אותו בסקרנות וקיוויתי שהוא ידע "לאיירבל…" הוא אמר ושתק "מה זה איירבל?" שאלתי אותו בסקרנות והוא צחק "את רציני לא יודעת מה זה?" ג'ונתן שאל והמשיך לצחוק "תצחק עוד…" אמרתי והשפלתי את מבטי כפני נעלב "זה רק הפאב הכי מפורסם בלונדון…" הוא אמר ואני הנהנתי "טוב,תודה ג'ונג'ון…" אמרתי בחיוך והוא צחק מהשם שכיניתי אותו. "ביי…תמסרי ד"ש לאמא" הוא אמר וניתק. חייגתי למונית למרות השעה ותוך עשר דקות היא חיכתה לי למטה "לאיירבל" אמרתי לנהג והוא ישר הבין והתחיל לנסוע,המקום עד כדי כך מוכר? טוב…כנראה שאני צריכה להסתובב יותר בלונדון. כעבור משהו כמו רבע שעה הנהג הגיע והצביע על המקום,"תודה…" אמרתי בנימוס ושילמתי לו. נכנסתי למועדון דוחפת את האנשים ובמרכז הרחבה את מי אני רואה?הארי… והוא לא היה שם לבד,הוא היה עם משהי בלונדינית שלא הפסיקה להימרח עליו,עשיתי את דרכי אליו וכשהגעתי הם לא היו שם,הסתכלתי סביבי וראיתי שהם פונים לכיוון השירותים שהיו שם. רצתי מהר,הכי מהר שאני יכולה וכשהגעתי ראיתי את שניהם מתנשקים מול עיניי "הארי?" שאלתי עם דמעות בעיניי ונעמדתי מולם,הוא התנתק ממנה כששם לב שקראתי לו, "מה את עושה פה?" הוא שאל ודחף את הבלונדינית "בדיוק מה שאתה עושה פה…" אמרתי ובליבי ידעתי את התשובה האמיתית,הוא בוגד בי!, רצתי מהר מהשירותים טורקת אחרי את הדלת שהארי מנסה לצמצם את הפער בנינו "אופיר,חכי…אני מצטער" הוא אמר אך אני לא הקשבתי והמשכתי לרוץ. הגעתי אל מחוץ למועדון שאני מחייגת כמה שיותר מהר למונית שתקח אותי הביתה, "אופיר!" אמר הארי ונעמד לידי שם את שתי ידיו על מותניו ומתנשם בחוזקה. "הארי אתה פגעת בי… אני חשבתי שאתה באמת מתכוון לזה שאתה אוהב אותי,והכי עצוב?שאני קניתי את האמון שלך…" אמרתי והתיישבתי על הספסל שדמעות עומדות בעיניי,הרגשתי שכל רגע הם יתפרצו החוצה אבל העדפתי לספוג אותם,"אני…" הוא בא להגיד אבל אני קטעתי אותו "אתה מה הארי?מה?אנחנו ארבעה חודשים ביחד והחלטת שזהו?לא באלך עליי?" שאלתי אותו ופה…כבר לא יכולתי לעצור יותר את הדמעות,הארי פרש את שתיי ידיו לחיבוק ובדיוק המונית הגיעה.נכנסתי אל המונית משאירה את הארי עם פה פעור וידיים מושטות כמו מיקודם…

~נקודת מבט הארי~
התיישבתי ליידה בספסל אחרי הסיטואציה הפחות נעימה,היא שפכה את כל מה שישב על ליבה… זה היה מגיע לי,אני מודה. אני הייתי שיכור ולא הייתי אחראי על מעשי,איך אני יסתכל לה עכשיו בעיניים?על עייני המלאך שאתה מהופנט ממנו,איך אני יכנס לבית המשותף שלנו? היא תשנא אותי!
יצאתי אדיוט… הרסתי קשר של ארבעה חודשים בשניה אחת! . אני לא יודע מה לעשות,אני מרגיש ללוקחים את ליבי וחותכים אותו פיסה אחר פיסה ואת החלק האחרון שורפים. איך גרמתי לזה לקרות? הרי רק אתמול אמרתי לה עד כמה שאני אוהב אותה והיא הכל בשבילי. איך יכולתי להיות כזה חסר רגישות?הילדה היפה בעלת השיער הגלי שצבוע לכחול בקצוות,והעיניים שלה?העיניים הירוקות שתמיד לואי היה חושב שאנחנו אחים בגללם והשפתיים שלה שהיו מלאות. אחרי מחשבות רבות החלטתי לדבר איתה,יהיה מה שהיה…
נסעתי במכונית השחורה שלי מתכנן מה להגיד לה,נכנסתי אל הבית וראיתי שהסלון ריק.היא בטח בחדר,עליתי לאט במדרגות פותח מחצית מדלת חדרינו "תלך מפה…" היא מלמלה בבכי ואני התיישבתי לידה במיטה,"אופיר…" אמרתי וליטפתי את שיערה "הארי…אתה פגעת בי" היא אמרה וגרמה לליבי לפעום בחוזקה "אני יודע…אני מצטער,אני הייתי שיכור…" אמרתי לה בתקווה שזה יעזור "גם אם היית שיכור…איך יכולת?"היא שאלה ואני השפלתי את מבטי "אופיר,תביני אותי… אני לא הייתי בשפיותי המלאה וחוץ מזה אני אוהב אותך,באמת אוהב… אני יודע שאולי את לא תסלחי לי כי גם אני לא הייתי סולח אבל אני רק רוצה להגיד לך שאת היית,ותמיד תהייה האהבה שלי… אני לא יודע איך חיי יראו בלעדייך,אני לא יודע מה חשבתי באותו רגע. בבקשה ארבעה חודשים זה המון ואני לא רוצה שבשניה אחת הכל יעלם… תני לי צאנס" אמרתי לה והסתכלתי עמוק אל תוך עיניה, שתיקה שררה בחדר ומבטה נהיה המום "הארי זה…" היא באה להגיד והשתתקה,נבלעו לה המילים. "תגידי משהו…" אמרתי לה והיא חייכה "אני לא ידעתי שאתה מרגיש אליי ככה…" היא אמרה וליבי הסיר דאגה, "אני מבולבלת…" היא אמרה וקמה משכיבה לישיבה "בבקשה,תתני לי צאנס ואני יוכיח לך…" אמרתי לה והיא חשבה כמה שניות "הארי…אתה גורם לי לחייך כל פעם מחדש" היא אמרה ואוטומטית חיוכי עלה "אני אוהב אותך אופיר…אני מקווה שאת יודעת" אמרתי לה והיא חבקה אותי חזק "גם אני אותך,הכי בעולם!" היא אמרה וכרכה את ידיה סביב צווארי ואני שמתי את מצחי על מצחה ושתינו נחשפנו לנשיקה מרגיעה,נשיקה שהרתה לי שהיא סלחה לי…אני אוהב אותה!